סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים רם וינוגרד גזר 22 חודשי מאסר על נאשם שהודה בקיזוז מע"מ הפצת חשבוניות פיקטיביות וסיוע לפעולה ברכוש אסור בהיקף 42 מש"ח קנס 10 אש"ח ועוד

1. הנאשם 2 (להלן: הנאשם) הורשע על פי הודאתו, שהושגה בהסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים במסגרת גישור, בעובדות כתב האישום המתוקן שבו הודה. כתב האישום המתוקן פורש מסכת של עבירות מס והלבנת הון שבוצעו במסגרת תכנית עבריינית בה נטלו חלק הנאשמים 2-1 ואחרים, החל מסוף שנת 2018 או בסמוך לכך ועד לחודש דצמבר 2020. התוכנית נועדה להקטין את חבות המס ואת עלויות העסקתם של עגורנאים, להשיא את רווחיהם של חברי הקבוצה ולהלבין את הונם, תוך יצירת מצג של התנהלות עסקית לגיטימית כלפי רשויות המדינה. במסגרת התוכנית נעשה שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות בהיקף כולל של 38,098,907 ₪, והתשלומים שנרשמו כנגדן בספרי הנהלת החשבונות הגיעו לסך של 42,066,841 ₪.

2. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם, בשמו ובשם נאשמת 3 (חברה שבבעלות הנאשמים 2-1), בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 28.1.2026. לעניין העונש הסכימו הצדדים שהמאשימה תבקש לגזור על הנאשם 42 חודשי מאסר בפועל ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו. לעניין יתר רכיבי העונש הוסכם כי יושתו על הנאשם מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה, שייקבעו על ידי בית המשפט. עוד הגיעו הצדדים להסכמות בעניין חילוט הרכוש שנתפס במסגרת ההליך, ושחרור חלק מהרכוש (זכויות הנאשם בדירת המגורים שבבעלותו ובבעלות אשתו וכן שחרור שלושה רכבים שנתפסו).

עובדות כתב האישום

3. כתב האישום, שהנטען בו יפורט בהרחבה רבה יותר בהמשך הדברים, אוחז בשלושה אישומים. האישום הראשון עניינו בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), שבוצעו במסגרת תוכנית עבריינית שנועדה, בין היתר, להקטין את חבות המס של נאשמות 3 ו-4 באמצעות שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות. בגין אישום זה מיוחסת לנאשם עבירה של הוצאת חשבונית מס שלא כדין במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ, בשילוב סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ ובשילוב סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן 12 עבירות ניכוי תשומות שלא כדין במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ בשילוב סעיף 117(ב2)(3) לחוק זה. האישום השני מייחס לנאשם עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה), על רקע הכללת החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות ורישומן כהוצאות במטרה להתחמק מתשלום מס. בגין מעשים אלה יוחסו לנאשם 38 עבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות או רשומות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה וכן 38 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 220(5) לפקודה. האישום השלישי מייחס לנאשם סיוע לעבירה לפי סעיף 3(א) חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) בשילוב סעיף 31 לחוק העונשין. על פי אישום זה נעשו פעולות ברכוש אסור שמקורו בעבירות המס, בהיקף של לכל הפחות 42,066,841 ₪, במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו ואת תנועותיו.
4. בהסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי הם "לא יחרגו בטיעוניהם לעונש מעובדות כתב האישום" המתוקן "לא יסתרו אותן, לא יגרעו מהן ולא יוסיפו עליהן". על אף זאת, ועל אף שכתב האישום אינו מבחין בין חלקיהם של הנאשמים 1 ו-2 למיזם העברייני, הקדיש ב"כ הנאשם חלק לא מבוטל מטיעוניו לטענות לפיהן הנאשם 1 הוא שהיה הרוח החיה במיזם והנאשם נגרר אחריו. הוא טען שיש בכך כדי להשפיע על קביעת מתחם הענישה ועל גזירת הדין, בהסתמך על הוראת סעיף 40ט(2)(2) לחוק העונשין, הקובע כי במתחם הענישה יובאו בחשבון "חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה". כאמור, לאבחנה מעין זו לא ניתן למצוא תימוכין בכתב האישום, המייחס לנאשם ביצוע עצמאי (או בצוותא) של מרבית העבירות שבהן הורשע. אכן, עיון בכתב האישום המתוקן מעלה שלנאשם 1 יוחסו עבירות רבות ומשמעותיות יותר מאשר לנאשם. שוני זה בין הנאשמים נגזר בחלקו מהעובדה שהסדר הטיעון שנחתם בעניין הנאשם 2 הוביל לתיקון כתב האישום אך בנוגע אליו, ויתכן שהוא נובע בחלקו מצבר הראיות המשמעותי יותר שהוצג בנוגע למעשיו של הנאשם 1. מכאן שלכל היותר ניתן ללמוד מכתב האישום עצמו שקיים שוני בין השניים בכל הנוגע במספר העבירות המיוחסות לנאשם 1 ולטיבן. שוני זה אמור להביא לתוצאה עונשית חמורה יותר בעניינו של הנאשם 1, אם יורשע במיוחס לו, ואולי אף חמורה באופן משמעותי. אין הוא מלמד דבר על חלקו היחסי של הנאשם בעבירות שהודה בביצוען; ובוודאי שלא ניתן למצוא בכתב האישום תימוכין לכך שהנאשם הושפע על ידי אחר לבצע את העבירות.
5. מאחר שפרטי המיזם העברייני נדרשים לצורך הבנת התשתית העובדתית שבבסיס גזירת הדין, יובאו להלן עיקרי העובדות שבכתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם. כתב האישום מפרט את המיוחס לנאשם באריכות רבה, והדברים המובאים להלן אינם אלא תמצית הנאמר בו.
6. האישום הראשון מייחס לנאשם עבירה אחת של הוצאת חשבונית מס שלא כדין במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ, בשילוב סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ ובשילוב סעיף 29 לחוק העונשין, וכן 12 עבירות של ניכוי תשומות שלא כדין במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, בהתאם להוראת סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ בשילוב סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ ובשילוב סעיף 29 לחוק העונשין. זאת על רקע תכנית עבריינית שבה פעלו הנאשמים 2-1 יחד עם נימר, חוסאם ומהדי, החל מחודש דצמבר 2018 או בסמוך לכך ועד לחודש דצמבר 2020. בתקופה הרלוונטית היתה נאשמת 3, מגדלאור משאבי אנוש בע"מ (להלן: מגדלאור), רשומה על שם הנאשם, והנאשם ונאשם 1 שימשו כמנהליה. מגדלאור עסקה באספקת כוח אדם והחזיקה ברישיון לעסוק כקבלן כוח אדם, ובהמשך גם בהיתר מיוחד להעסקת עגורנאים.

במסגרת התכנית סוכם כי מגדלאור תתקשר עם לקוחות שונים לצורך אספקת עגורנאים, כאשר חלק מהעגורנאים יועסקו על ידה במישרין וחלקם יסופקו באמצעות נימר וחוסאם. עוד סוכם כי חלק משכרם של העגורנאים ישולם במזומן, ועל היתרה יופקו תלושי שכר מונמכים, וזאת כדי ליצור מצג של העסקה כדין. לשם הקטנת חבות המס של מגדלאור ולשם משיכת כספי שכר ותשלומים נוספים במזומן, סוכם כי יוצאו חשבוניות מס פיקטיביות על שם עוסקים שונים בגין "שירותי מנוף", אשר נחזו לשקף עסקאות אמת אף שלא שיקפו את העסקאות שהתרחשו בפועל או את הצדדים האמיתיים להן.

לשם יצירת חזות של פעילות עסקית לגיטימית בוצעו, כנגד החשבוניות הפיקטיביות, העברות בנקאיות והמחאות לחשבונות הבנק של העוסקים השונים. בהמשך נמשכו הכספים במזומן, בין היתר באמצעות ניכיון המחאות ומשיכות מחשבונות הבנק, ושימשו לתשלום שכר לעגורנאים במזומן, לתשלומים לחברי הקבוצה ולצרכים נוספים שלא דווחו כדין.

7. במהלך התקופה קיבלו הנאשמים 2-1 שלושים חשבוניות מס פיקטיביות שנחזו לשקף עסקאות אמת בין עוסקים שונים לבין מגדלאור, בסכום כולל של 27,791,326 ₪, כשסכום מס התשומות הכלול בהן הוא 4,038,103 ₪. בהמשך הוציאו הנאשמים 1–2 חמש חשבוניות מס פיקטיביות על שם הנאשמת 4 שבבעלותם למגדלאור בסכום כולל של 6,236,374 ₪, כשסכום מס התשומות הגלום בהן עמד על 906,138 ₪. כן נכללו בדיווחיה של נאשמת 4 חשבוניות פיקטיביות על שם ברקפט שירותים בסכום כולל של 4,071,242 ₪, שמס התשומות הגלום בהן עמד על 591,547 ₪.

סכומן הכולל של החשבוניות הפיקטיביות שנרשמו בספרי מגדלאור עמד לפיכך על 34,027,655 ₪, כשסכום מס התשומות הגלום בהן עמד על 4,944,241 ₪. סכומן הכולל של החשבוניות הפיקטיביות שנרשמו בספרי נאשמת 4 עמד על 4,071,242 ₪, כשמס התשומות הגלום בהן עמד על 591,547 ₪.

8. האישום השני מייחס לנאשמים 2-1 ביצוע של 38 עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות או רשומות כוזבים, עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה וכן של 38 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. במסגרת אותה תכנית עבריינית כללו הנאשמים 1-2 בספרי הנהלת החשבונות של מגדלאור ושל נאשמת 4 את החשבוניות הפיקטיביות שתוארו באישום הראשון ורשמו אותן כהוצאות במטרה להתחמק מתשלום מס. בשנת המס 2018 נכללה בספרי מגדלאור חשבונית פיקטיבית בסך 98,000 ₪; בשנת המס 2019 נכללו חשבוניות פיקטיביות בסכום של 12,224,271 ₪; ובשנת המס 2020 נכללו בספרי מגדלאור חשבוניות פיקטיביות בסכום של 21,705,384 ₪. כן נכללו בשנת 2020 בספרי נאשמת 4 חשבוניות פיקטיביות בסכום של 4,071,242 ₪.

בכך הכינו וקיימו הנאשמים במהלך שנות המס 2018-2020 פנקסי חשבונות כוזבים במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם ב-38 עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה וב-38 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה.

9. האישום השלישי עוסק בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. במסגרתו יוחסו לנאשם עבירות רבות של סיוע לביצוע פעולה ברכוש אסור, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, בשילוב סעיף 31 לחוק העונשין. בכתב האישום צוין שכנגד החשבוניות הפיקטיביות הועברו המחאות והעברות בנקאיות, אשר נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של מגדלאור ושל נאשמת 4 כתשלומים שנועדו ליצור מצג שווא של התנהלות עסקית תקינה. סך התשלומים שנרשמו כנגד החשבוניות בספרי מגדלאור עמד על 36,015,469 ₪, וסך התשלומים שנרשמו בספרי נאשמת 4 עמד על 6,051,372 ₪. סכומם הכולל של התשלומים, 42,066,841 ₪, היווה רכוש אסור שמקורו בעבירות המס או רכוש ששימש ואפשר את ביצוען.

בכתב האישום נאמר שהנאשם 1 יחד עם נימר, חוסאם ומהדי ביצעו פעולות ברכוש האסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו ואת תנועותיו, כאשר הנאשם סייע להם בביצוע פעולות אלה. בין היתר נרשמו 108 המחאות על שם מגדלאור בסכום כולל של 23,405,952 ₪, בוצעו 37 העברות בנקאיות בסכום כולל של 5,023,182 ₪ מחשבונות מגדלאור לחשבונות בשליטת נימר, וכן 23 העברות בנקאיות בסכום כולל של 7,586,335 ₪ מחשבונות מגדלאור לחשבונות נאשמת 4; כל זאת, כמתואר בכתב האישום, בסיועו של הנאשם.

לאחר העברת הכספים לחשבונות השונים נעשו פעולות נוספות למשיכתם במזומן, בין היתר באמצעות המחאות, ניכיון המחאות ומשיכות מחשבונות הבנק. כספי המזומן הועברו לחברי הקבוצה ושימשו, בין היתר, לתשלום שכר לעגורנאים במזומן ולתשלום משכורות לחברי הקבוצה ללא דיווח.

סך היקף עבירות הלבנת ההון שבביצוען סייע הנאשם הועמד על סך 42,066,841 ₪ לכל הפחות. בגין כך הוא הורשע בעבירות מרובות של סיוע לביצוע פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון בשילוב סעיף 31 לחוק העונשין.

הראיות והטיעונים לעונש

10. שירות המבחן ערך ביום 11.6.2026 תסקיר בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עולה שהוא כבן 37, נשוי ואב לשישה. הוא סיים תיכון והתגייס לצבא. בשירותו הצבאי הוא נפקד לתקופה ארוכה, לטענתו בשל אכזבה משיבוץ. בשל כך הוא ריצה מאסר צבאי ממושך. למעט מאסר זה לא נזקפו לחובתו עבירות נוספות, ועברו הפלילי נקי. לאחר שחרורו התחזק מבחינה דתית. הוא הקים מכבסה, ולאחר כשלוש שנים השתלב במיזם העברייני מושא כתב האישום. במרבית התקופה מאז שהוגש כתב האישום הוא אינו עובד.

לשירות המבחן מסר הנאשם שהוא רואה את השתתפותו במיזם העברייני כחריגה למהלך חייו, שאירעה בשל תסכול מצטבר מניסיונותיו להגיע להישגים, שלא נשאו פרי. הוא מבין כיום טוב יותר את הפסול במעשיו, חש בושה בגינם "ונכונות לשאת בתוצאותיהם".

11. שירות המבחן התרשם כי מדובר ב"אדם נעדר עבר פלילי, אשר בבסיסו בעל מערכת ערכים נורמטיבית ושאיפה לנהל אורח חיים תקין בדרך כלל, ללא דפוסים עברייניים מושרשים" שלאורך השנים הפגין יכולות תפקודיות. צוין כי "כיום ניכרת תחושת בושה ואכזבה עצמית מעצם היותו עומד לדין בפלילים". שירות המבחן התרשם שברקע למעשי הנאשם עומד גם מרכיב רגשי. לשיטת שירות המבחן כאשר ברקע מצוי מרכיב רגשי יש חשיבות לעבדו במסגרת הליך טיפולי, כך שניתן יהיה ללמוד כיצד לרכוש דרכים להתמודדות בונה עם מצוקה, בדרכים שאינן הרסניות. שירות המבחן סבר שהשתתפות בטיפול עשויה להיות גורם מפחית סיכון להתנהגות מפרת חוק בעתיד. לפיכך הומלץ על דחיית הדיון לצורך תקופת ניסיון של 6 חודשים למיצוי האפיק הטיפולי.
12. בתסקיר משלים שהוגש ביום 26.8.2026, כחודשיים ומחצה לאחר התסקיר הקודם, נמסר כי הנאשם השתלב בקבוצה המתייחסת לעבירות בתחום מרמה ורכוש, והשתתף בתשעה מפגשים במסגרת זו. מנחי הקבוצה מסרו כי הוא התמיד בהגעה לכל מפגש "וניכר כי נתרם מהשיח ומקיום המפגש הקבוצתי" תוך שהוא מביא "קול אותנטי ומשתף גם בחלקים אישיים מאתגרים בחייו". על יסוד זאת חזר שירות המבחן והמליץ על סיום ההליך הטיפולי קודם לגזירת הדין.
13. ב"כ הנאשם הציג במהלך ישיבת הטיעונים לעונש מסמכים המעידים על המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה משפחתו של הנאשם. חובותיו וחובותיה של רעיתו בהוצאה לפועל כיום עומדים על כ-2.4 מיליון ₪. לכך נוספה הודעה שנשלחה לנאשם מטעם רשויות המסים ביום 26.7.2026 על השתת כפל קנס בסך 1,812,280 ₪ בגין המס הגלום בחמש מהחשבוניות מושא כתב האישום. הוצגו מסמכים המעידים על כך שבשל החובות לבנק מונה כונס והוסכם על פינוי דירתם של בני הזוג וילדיהם בחודשים הקרובים לצורך מכירתה. הנאשם טען שלאחר המכירה ייוותר רק סכום נמוך מעבר לחוב המשכנתא שהוא חב לבנק. ב"כ הנאשם הבהיר שההתדרדרות הכלכלית החלה בטרם הוגש כתב האישום, והעמיקה מאחר שהנאשם אינו עובד זה זמן רב, ורעיתו אף היא הפסיקה לעבוד לאחרונה.

לבד מהמצוקה הכלכלית של המשפחה הוצג מסמך מיום 14.9.2026 המצביע על מצוקה רפואית משמעותיות של אחד מבני המשפחה; ומסמכים המעידים על כך שאביו של הנאשם סובל מקשיים רפואיים משמעותיים זה שנים מספר, ונזקק לעזרתם של ילדיו.

14. בטיעוניה לעונש עמדה המאשימה על פגיעתה הרעה של העבריינות הכלכלית. היא הדגישה את המגמה המחמירה בהשתת עונשים על המורשעים בעבירות אלה. נטען כי העבירות שביצע הנאשם פגעו בליבת הערכים המוגנים על ידי עבירות המס והלבנת ההון. על יסוד הפסיקה שהגישה המאשימה נטען שיש להעמיד את מתחם הענישה במקרה זה על 40 עד 60 חודשי מאסר בפועל. בשל ההסכמות בהסדר הטיעון, ועל אף שהמאשימה סברה שאין מקום לקבוע את העונש בחלקו התחתון של המתחם, היא עתרה להשתת עונש של 42 חודשי מאסר בפועל, שהוא הרף העליון עליו הוסכם בהסדר הטיעון. נטען שמהתסקיר לא עולה שהתקיים הליך שיקום משמעותי בעניינו של הנאשם, ומכל מקום אין להפחית מהעונש בשל הטענות לשיקום מאחר שבעבירות מעין אלה גוברים שיקולי ההרתעה וההגנה על האינטרס הציבורי על שיקולי השיקום. עוד נטען שיש לחייב את הנאשם בקנס בסכום שינוע בין 20,000 ₪ ל-50,000 ₪, כאשר הובהר שמדובר בסכום נמוך המתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.

אשר לנאשמת 3, שהתברר כי חוסלה בינתיים, ביקשה המאשימה להשית עליה קנס של 100 ₪. כמו כן היא עתרה לאישור ההסכמות בעניין החילוט. לעניין זה הוצגה תחלופת דוא"ל המעידה על כך שלנאמן שמונה לנאשמת 3 נמסרו דיווחים אודות התקדמות ההליך והמועד שנקבע לטיעונים לעונש. הוא מסר ש"לא ידוע לי על נושים של החברה העומדים להגיש בקשה בעניין נכסי החברה המחולטים" (הודעה מיום 14.7.2026). בהודעה נוספת מאותו יום הוא אישר את קבלת הודעת הדוא"ל בו עדכנה אותו המאשימה שניתנה הכרעת דין בעניין הנאשמת 3 וכי באפשרותו להעביר את טענותיו באמצעות ב"כ הנאשם. בפועל לא הוצגו מטעם הנאשמת 3 טיעונים לעניין החילוט.

15. ב"כ הנאשם טען שמתחם הענישה המתאים נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל-30 חודשים. מסקנה זו הוא ביקש להשתית על פסיקה אליה הפנה. כאמור, ב"כ הנאשם ביקש לצייר את הנאשם כמי שנגרר לתכנית העבריינית וכמעין "איש קש" של הנאשם 1. כאמור, לטענות אלה לא ניתן למצוא תימוכין בכתב האישום (ודומה שהן אף אינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהוצגו במסגרת הגישור). נטען שיש להתחשב בנסיבות האישיות, הכלכליות והמשפחתיות. הוא הוסיף וטען שכתב האישום הוגש בשיהוי ניכר, כשלוש שנים לאחר תום תקופת ביצוע העבירות. ב"כ הנאשם חזר על בקשתו לאפשר את השלמת הליך השיקום בו החל הנאשם. לטענתו מדובר בהליך שיקום משמעותי שאמור אף להביא להפחתה של העונש מכוח הוראת סעיף 40ד(א) לחוק העונשין. לשיטתו יש בכל אלה כדי להביא למסקנה לפיה ניתן לגזור על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות.
16. בתגובה לטענת השיהוי הבהירה ב"כ המאשימה כי החקירה עסקה בשמונה חשודים והתנהלה על ידי צח"מ שירד לשורש העניין. בשל הצורך בהשלמות חקירה, וגם מאחר שלנאשמים נערך שימוע, הוגש כתב האישום כשלוש שנים לאחר שהסתיימו העבירות המפורטות בכתב האישום. לטענתה יש לקבוע שלא חל כל שיהוי בהגשת כתב האישום.
17. הנאשם מסר כי הוא הקים חברה ורצה להתקדם בחיים אך החברה "כשלה ונפלה ואני התחלתי להתדרדר כלכלית". הוא לא הבהיר מדוע בחר ליטול חלק במיזם העברייני המסועף המתואר בכתב האישום, והסתפק בכך שאמר כי הוא מצטער על מעשיו, ובעיקר "מצטער בפני אשתי" על שהוא עלול להותיר אותה ללא משענת אם יישא בעונש מאסר בפועל, וכל זאת כאשר המשפחה נאלצת להתפנות מדירת מגוריה בשל החובות שבני הזוג צברו.

העונש הראוי

18. אין חולק שהעיקרון המנחה בענישה, כפי שנקבע במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, הוא עקרון ההלימה (סעיף 40ב לחוק). "עקרון ההלימה הוא הכלל המרכזי בתורת הענישה על פי חוק העונשין" (ע"פ 2336/20 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 25.8.21, בפסקה 2 לפסק-הדין). על רקע הוראה זו נקבע כי התיקון מעניק "בכורה, אם כי לא בלעדיות, לעקרון ההלימות, הוא – עקרון הגמול" (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, מיום 5.8.13, בפסקה 21 לפסק-הדין; ההדגשות במקור – ר.ו.), וכי יש לראותו כעיקרון בעל "מעמד על" בתחום הענישה, שמטרתו לכונן מחדש "את שיווי המשקל המוסרי שהופר" על ידי מעשי העבריין בדרך בה יהא עונשו "שקול כנגד מה שעולל לקורבנו" (ע"פ 3792/18 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 11.11.18, בפסקה 20 לפסק-הדין; ע"פ 2549/24 רפאילוב נ' מדינת ישראל, מיום 9.8.26, בפסקה 43 לפסק-הדין; לקביעה לפיה עקרון ההלימה הוא העקרון המכונן שבבסיס התיקון לחוק, ולמדיניות הענישה שמכוחו ראו לדוגמה ע"פ 5919/13 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 25.3.14, בפסקה 22 לפסק-הדין; ע"פ 8045/17 בראנסי נ' מדינת ישראל, מיום 16.8.18, בפסקה 22 לפסק-הדין, להלן: הלכת בראנסי; ודעת הרוב בע"פ 2667/18 יואל יצחק נ' מדינת ישראל, מיום 10.10.18; לגבירתו על שיקולי יעילות ראו עפה"ג 44310-03-26 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 17.9.26, בפסקה 1 לפסק-דינו של כבוד השופט גרוסקופף, בדעת הרוב בעניין זה).
19. מאליו מובן כי על בית המשפט להתחשב גם בשיקולי ענישה נוספים, דוגמת השיקום, ההגנה על הציבור וההרתעה האישית והכללית (ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל, מיום 22.2.15, בפסקאות 18-14 לפסק-הדין; ע"פ 2859/18 ח'ארוף נ' מדינת ישראל, מיום 11.11.18, בפסקה 2 לפסק-הדין).

20. אשר לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, יש להבחין בין העבירות השונות המיוחסות לו:

הערכים המוגנים על ידי עבירות המס הם, ככלל, שמירה על כספי הציבור, מניעת פגיעה במשק ובכלכלה, עקרון השוויון בנטל המס ושלטון החוק (ראו, בין היתר, רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל, מיום 31.12.18, בפסקה 11 להחלטה). מעשיו של הנאשם פגעו באופן ממשי בערכים אלה.

נזכיר כי בית המשפט העליון שב וקבע כי שעה שמדובר בעבריינות מס יש להעניק משקל רב "לפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה" ולפיכך "יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל" (רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל, מיום 31.12.18, בפסקה 11 להחלטה; וראו רע"פ 1383/22 אבו כאשף גאבר נ' מדינת ישראל, מיום 8.3.22, בפסקה 12 להחלטה; רע"פ 8038/22 שילון נ' מדינת ישראל, מיום 29.11.22, בפסקה 8 להחלטה).

הערכים המוגנים על ידי העבירות על חוק איסור הלבנת הון הם מניעת האפשרות מהעבריין ליהנות מפרי עבירות המקור, כמו גם שמירה על יציבותה ועל אמינותה של המערכת הפיננסית, המשפיעה בתורה על תקינות חיי המסחר (ראו ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, מיום 12.7.10, בפסקה 233 לפסק-הדין; ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' חג'אמה, מיום 30.10.24, בפסקה 19 לפסק-הדין). הנאשם פעל בדרכים מגוונות להסתיר את השימוש בהון, וניתן לקבוע כי גם בהקשר זה נגרמה פגיעה ממשית בערכים המוגנים.

21. במקרה דנא, לנוכח היקף הפעילות שבביצועה הורשע הנאשם, הרי שמדובר בפגיעה ממשית ביותר בערכים המוגנים. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הרי שאף אלה נוטות לרעת הנאשם. אין המדובר בכשל נקודתי אלא בתכנית עבריינית מתוחכמת שנמשכה על פני תקופה משמעותית, שבמסגרתה נעשה שימוש חוזר ושיטתי בחשבוניות פיקטיביות, נרשמו הוצאות כוזבות בספרי הנהלת החשבונות ובוצעו פעולות כספיות בהיקפים ניכרים. על פי כתב האישום, מטרת התכנית היתה, בין היתר, להקטין את חבות המס ואת עלויות העסקתם של העובדים ולהשיא את רווחיהם של חברי הקבוצה. לכל אלה נוספה מערכת פעולות במטרתה להסתיר את מקור הכספים, תוך ביצוע פעולות המהוות עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. גם מתסקיר שירות המבחן ומדברי הנאשם עולה שמטרתו היתה להשיא לעצמו רווחים כלכליים. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה אכן התממש, תוך פגיעה משמעותית בקופה הציבורית. אשר לסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה, אלה תוארו בתסקיר המבחן. ממנו עולה שהפעולות בוצעו בשל מניעים כלכליים, בשילוב אכזבה של הנאשם על שלא עלה בידו לממש את הפוטנציאל שהוא סבור שטמון בו. אף שאין מדובר בנסיבות המטות את הכף לחומרה, הרי שאין בהן גם כדי לפעול לטובתו.
22. בחינה של מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מעין אלה מביאה למסקנה לפיה קשת העונשים שהושתו על עבירות מס (ועבירות נלוות של הלבנת הון) בהיקפים כספיים משמעותיים היא מגוונת ביותר. הפסיקה העוסקת בגזירת עונשם של מבצעי העבירות היא רבה עד מאוד. להלן ייסקרו חלק מההחלטות וגזרי-הדין שעסקו בעבירות בהיקפים דומים לאלה שבכתב האישום שלפני, הן כאלה שאליהם הפנו ב"כ הצדדים, הן גזרי דין והחלטות אחרות. אלה יובאו בדרך של תנועה מהקל אל הכבד:

א. בת"פ (שלום כפר סבא) 67277-12-18 רשות המיסים, היחידה המשפטית מחוז מרכז מע"מ פלילי נ' טלקר, מיום 2.2.2021, נדון עניינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות מס באמצעות חברה שהיה מנהלה, במסגרתן הונפקו 139 חשבוניות פיקטיביות בסכום 38,627,352 ₪, ונוכה מס תשומות פיקטיביות בסך 5,754,039 ₪. נקבע מתחם ענישה של 9 עד 24 חודשי מאסר, ועונשו נגזר בתחתית המתחם, ל-9 חודשי מאסר שיבוצעו בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר מותנה, קנס בסך 20,000 ₪, התחייבות כספית על סך 50,000 ₪ וצו מבחן.

ב. ברע"פ 3761/20 עוקב נ' מדינת ישראל, מיום 25.06.20, נדון עניינו של מבקש שהורשע על פי הודאתו ב-92 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כחוק, בסכום כולל של כ-4.16 מיליון ₪. בית משפט השלום גזר על המבקש 15 חודשי מאסר, מאסרים מותנים וקנס בסך 250,000 ₪. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, אשר הותיר את עונש המאסר על כנו אך הפחית את הקנס לסך של 50,000 ₪. על כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון, אשר דחה את בקשתו תוך קביעה שאף תקרת הענישה שנקבעה בהסדר הינה מקלה.

ג. בת"פ (מחוזי י-ם) 34637-09-16 רשות המיסים – מע"מ היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' עמירה, נאשם 1 הורשע (יחד עם נאשמת 2, חברה בבעלותו) בהוצאת 44 חשבוניות פיקטיביות על שם 6 חברות קש שונות, בסכום כולל של 6,520,221 ₪, וניכוי שלא כדין את מס התשומות הגלום בהן בסך 993,762 ₪. נקבע בעניינו מתחם ענישה של 12 עד 30 חודשי מאסר וקנס בין 20,000 ל-200,000 ₪, ונגזרו עליו 14 חודשי מאסר, לצד מאסרים מותנים וקנס בסך 20,000 ₪. הנאשם 7 הורשע (יחד עם נאשמת 8, חברה בבעלותו) בקבלת 29 חשבוניות פיקטיביות בסך 3,150,892 ₪, וניכו שלא כדין את מס התשומות הגלום בהן בסך 457,822 ₪. הנאשמים 8-7 הודו במסגרת הסדר טיעון ב-227 עבירות, בסכום כולל של 31,608,581 ₪, מס התשומות הגלום בהן הוא 4,821,648 ₪. בעניין הנאשם 7 נקבע מתחם ענישה של 24 עד 60 חודשי מאסר וקנס בין 30,000 ל-300,000 ₪, ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר, לצד מאסרים מותנים וקנס בסך 30,000 ₪.

ד. ברע"פ 6781/18 סלימאן סאמר בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 1.11.18, נדון עניינו של מבקש אשר הורשע בניכוי מס תשומות ללא תיעוד כדין בסכום של 4,031,856 ₪. בית משפט השלום קבע בעניינו מתחם ענישה של 15 עד 36 חודשי מאסר בפועל ומתחם קנס של 30,000 עד 150,000 ₪, וגזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 50,000 ₪. ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ואילו ערעור המשיבה על קולת העונש התקבל בחלקו כך שהנקס שהושת על המבקש הועמד על סך של 100,000 ₪. על כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה.

ה. בת"פ (מחוזי ת"א) 59025-11-22 מדינת ישראל – רשות המיסים נ' עלייאן, מיום 4.8.25, נדון עניינו של נאשם 2, שהורשע בעבירות מס בהיקף של 3,711,295 ₪ נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי וקנס בסך 40,000 ₪. באותו מקרה, במסגרת הסדר הטיעון, שגובש לאחר הליך גישור שיפוטי, הגבילה המאשימה את עתירתה בעניינו של נאשם 2 ל-12 חודשי מאסר. בית המשפט קבע כי תקרה זו חורגת לקולה ממתחם הענישה הראוי, אך כיבד את ההסדר, בין היתר בשל שיהוי חריג של כתשע שנים ממועד תחילת החקירה ועד להגשת כתב האישום.

ו. בת"פ (שלום י-ם) 10844-04-19 מדינת ישראלנ' אבו סנד, מיום 15.07.21, הנאשם הפיץ יחד עם אחרים, במשך מספר שנים, עשרות רבות של חשבוניות כוזבות שסכום המס הגלום בהן עלה על 3 מיליון ₪. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של הוצאת חשבוניות שלא כדין, מרמה ותחבולה וביצוע פעולות במטרה שאחר יתחמק מתשלום מס, ובית המשפט קבע בעניינו מתחם ענישה של 54-22 חודשי מאסר בפועל וגזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים וקנס בסך 100,000 ₪. בגזירת העונש נתן בית המשפט משקל, בין היתר, לכך שחלקו של הנאשם היה משני ביחס למעורבים האחרים, לכך שמעורבים נוספים לא הועמדו לדין ולשיהוי של כחמש שנים בהגשת כתב האישום.

ז. בת"פ (שלום ת"א) 12607-10-18 מדינת ישראל נ' חבשי, מיום 18.4.2021, בעניין נאשם שהורשע בהוצאת 100 חשבוניות פיקטיביות בסך 29,441,489 ₪, בהן מגולם מס תשומות של 4,491,073 ₪, נקבע מתחם ענישה של 20 עד 40 חודשי מאסר, ונגזרו על הנאשם 26 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 40,000 ₪ ומאסר מותנה. בגזר הדין ניתן משקל לכך שהנאשם פעל לבדו, אחראי, בעל עבר פלילי מכביד והמחדל לא הוסר.

ח. בעפ"ג (מחוזי י-ם) 33515-05-21 אבו טיר נ' מדינת ישראל, מיום 14.6.22, נדחה ערעור כנגד חומרת העונש בעניין המערער 1 והמערער 2 שהורשעו בניכוי מס תשומות באמצעות חשבוניות פיקטיביות ובעבירות לפי פקודת מס הכנסה שעניינן אי-הגשת דוחות. בעניינו של המערער 1 סכום המחדל עמד על 3,000,000 ₪ ובעניינו של המערער 2 סכום המחדל עמד על 2,742,488 ₪. ביחס למערער 1 בית המשפט קבע מתחם ענישה של 24 עד 50 חודשי מאסר וגזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 60,000 ₪; ביחס למערער 2 בית המשפט קבע מתחם ענישה של 20 עד 45 חודשי מאסר, וגזר עליו 25 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, וקנס בסך 50,000 ₪. בגזר הדין ניתן משקל לנטילת האחריות, חלוף הזמן והיעדר עבר פלילי, ומנגד אי-הסרת המחדלים.

ט. ברע"פ 1717/14 ליזרוביץ נ' מדינת ישראל, מיום 30.3.14, נדון עניינו של המבקש, אשר הורשע בהוצאת 291 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של כ-32 מיליון ₪, כאשר סכום המס הגלום בהן עמד על כ-4.5 מיליון ₪. בית משפט השלום קבע בעניינו מתחם ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר, וגזר עליו 18 חודשי מאסר לצד מאסרים מותנים, קנס בסך 40,000 ₪, והתחייבות בסכום של 100,000 ₪. המדינה ערערה על קולת העונש, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והעמיד את עונש המאסר על 30 חודשים. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.

י. בעפ"ג (מחוזי י-ם) 64777-06-18 גרדאת נ' מדינת ישראל, מיום 27.01.19, נדחה ערעורו של מערער שהורשע, על יסוד הודאתו, ב-61 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כדין, בכוונה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, וכן בעבירת מרמה ותחבולה בנסיבות מחמירות. המערער השתמש בעשרות חשבוניות כוזבות לאורך כארבע שנים, וניכה שלא כדין מס תשומות בסך של למעלה מ-3.6 מיליון ש״ח. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה שבין 24 ל-54 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי וקנס בסך 100,000 ש״ח.

יא. ברע"פ 5140/19 חברת אמוקו לשמנים ודלק בע"מ נ' בע"פ 37 בית המכס ומע"מ ירושלים, מיום 27.05.19, נדון עניינו של מבקש אשר הורשע בהוצאת 67 חשבוניות פיקטיביות בסכום שעלה לכדי 39 מיליון ₪, כשהסכום הכולל של המע"מ שדווח כמס תשומות עלה לכלל 5,979,258 ₪. בית משפט השלום קבע בעניינו מתחם ענישה של 24 עד 60 חודשים, וגזר עליו 32 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה, וקנס בסך 60,000 ₪ או 300 ימי מאסר תמורתו. ערעור כנגד חומרת העונש נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של המחוזי נדחתה אף היא.

יב. ברע"פ 8336/18 עודה נ' מ"י, מיום 5.12.18, נדון עניינו של מבקש אשר הורשע בעבירות לפי חוק מע"מ, לפי הודאתו, על הנפקת חשבוניות פיקטיביות בסך של כ-35 מיליון ₪, ניכה מס תשומות שלא כדין בסך של כ-3 מיליון ₪, כשהמס הגלום בהן עמד על כ-5.6 מיליון ₪. בית משפט השלום קבע בעניינו מתחם ענישה הנע בין שנתיים וחצי עד 5 שנים, והשית עליו עונש של 36 חודשי מאסר בפועל. המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי לא נפל כל פגם בגזר דינו של בימ"ש קמא המצדיק התערבות בעונש, אולם בשל התדרדרות נוספת שחלה מאז במצבו הנפשי של הנאשם, עונשו הופחת ל-32 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי נדחתה.

יג. בעפ"ג (מחוזי י-ם) 21791-08-17 מואמנה נ' מדינת ישראל, מיום 21.3.2018, נדחה ערעור על גזר דין בעניינו של המערער שהורשע בכך שכלל בספריה של חברה שהיא בהחזקתו וניהולו, 300 חשבוניות פיקטיביות של שבעה עוסקים שונים, עמם לא ביצעה החברה כל עסקה, בסכום של למעלה מ-26 מיליון ₪, כאשר סכום מס הערך המוסף הכלול בהן ונוכה שלא כדין היה כ-3.6 מיליון ₪. בית המשפט קבע מתחם ענישה של מאסר בפועל לתקופה שבין שנתיים לארבע וחצי שנים, וגזר על המערער 3 שנות מאסר בפועל וקנס של 40,000 ₪. בגזר הדין ניתן משקל לכך שלחובת הנאשם עבר פלילי מכביד והוא ריצה עונשי מאסר משמעותיים.

יד. בע"פ 8107/13 כהן נ' מדינת ישראל, מיום 17.01.16, נדון ערעור על גזר דין בעניינו של מערער שהורשע בכך שפעל במשך מספר שנים לסחר בהיתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלסטינית, תוך ביצוע עבירות מרמה, זיוף, שוחד ועבירות מס, והפיק מפעילותו תקבולים בסך של כ-4,625,400 ₪. נקבע בעניינו מתחם ענישה שנע בין שנה לארבע שנות מאסר, ונגזרו עליו 5 שנות מאסר, הפעלת מאסר מותנה של ארבעה חודשים, מאסרים מותנים וקנס בסך 100,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו בחלקו, נוכח חזרתו מערעורו על הכרעת הדין והכרה באחריותו, והפחית שישה חודשים מעונש המאסר כך שהעונש עמד על 54 חודשי מאסר בפועל.

טו. בת"פ (מחוזי ת"א) 66313-12-15 מדינת ישראל נ מאיר יוסף סניור התייצב, מיום 16.12.2020, נדון עניינו של נאשם 10 שהיה חלק מפרשת חשבוניות פיקטיביות, ניכוי מס תשומות, הכנת פנקסים כוזבים, שימוש במרמה ועבירות הלבנת הון. נאשם 10 הורשע בהשמטת הכנסה בסך 23,259,626 ₪, בהשמטת מע"מ בסך 3,379,930 ₪ ועבירה של קיזוז מע"מ שלא כדין בסך 1,214,186 ₪, ונקבע בעניינו מתחם ענישה של 4 עד 7 שנות מאסר, ונגזרו עליו 66 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, וקנס בסך 200,000 ₪. במסגרת גזר הדין ניתן משקל לאחריות הנאשם להימשכות ההליכים ולקיומו של עבר פלילי.

23. במקרה דנא מדובר על ביצוע עבירות בהיקף ניכר לאורך זמן. יש להעניק משקל גם לתכנון שקדם להן ולתחכום שאפיין את ביצוען. במסגרת התכנית העבריינית נעשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ-38 מיליון ₪; התשלומים שנרשמו כנגדן, בסכום כולל של כ־42 מיליון ₪, היוו רכוש אסור; ומס התשומות שנכלל בהן עמד על כ-5.5 מיליון ₪. מדובר אפוא במסכת עבריינית משמעותית, אשר פגעה בקופה הציבורית, בשוויון בנשיאה בנטל המס ובתקינות הפעילות הכלכלית. במכלול כולו, ועל רקע הפסיקה שנסקרה בהרחבה לעיל, הגעתי למסקנה לפיה יש להעמיד את מתחם הענישה על 20 עד 45 חודשי מאסר בפועל.

גזירת העונש בתוך מתחם הענישה

24. לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין אני סבור שיש לקבוע את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה. זאת, על אף העובדה שהוא לא הסיר את המחדל ועובדה זו פועלת לרעתו, על אף טיב העבירות והיקפן ועל אף שמכתב האישום עולה בבירור שהוא מבצע עיקרי בנוגע לרובן. כמו כן, איני סבור שיש ממש בטענות הנוגעות לשיהוי בהגשת כתב האישום. השיהוי כשלעצמו אינו חריג שעה שמדובר בפרשייה מורכבת המצריכה בחינה של מסמכים רבים וגביית עדויות רבות; ולנוכח ההסברים שניתנו בנוגע לנסיבות העניין ספק אם חלק שיהוי כלשהו בהגשת כתב האישום.

בהקשר זה יש להעניק משקל לעובדה שהנאשם הודה במיוחס לו, באופן שחסך את הצורך בניהול הליך משפטי מורכב, ושעשוי אף להעיד על חרטה. יש לתת משקל מסוים לעובדה שכתב האישום ייחס לנאשם סיוע לביצוע הפעולות ברכוש האסור, בעוד שהפעולות העיקריות להסתרת מקור הרכוש ותנועותיו בוצעו על ידי נאשם 1 והמעורבים האחרים; כמו גם  להסכמות בדבר חילוט כספים בהיקף ניכר. במסגרת קביעת העונש בתוך מתחם הענישה יש להביא בחשבון גם את העובדה שהנאשם החל בהליך שיקום. אף שלא ניתן היה להתרשם שמדובר בהליך בעל השפעה רבה שהביא לשינוי יסודי בהתנהלות הנאשם, נראה כי שירות המבחן סבר שנודעת משמעות להליך זה ושיש בו כדי לסייע לנאשם. לא ניתן להתעלם מהאפשרות שנכונותו של הנאשם להשתלב בתהליך השיקום נובעת מהרצון להשפיע על הענישה, אך אין פירושו של דבר שניתן להתעלם ממנו כליל. לכל אלה יש לצרף את מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, כמו גם את מצבם הבריאותי הרופף של בני משפחה של הנאשם. כל עוד יהא הנאשם כלוא מאחורי סורג ובריח הוא לא יוכל לסייע בפרנסת המשפחה, ונראה שבנסיבות אלה יש להעניק משקל גם לשיקול זה.

25. ב"כ הנאשם סבור שיש מקום לסטות ממתחם הענישה משיקולי שיקום. לשיטתו יש ללמוד גזירה שווה לעניינו של הנאשם מהאמור בע"פ 2125/18 דוד נ' מדינת ישראל, מיום 18.12.18 (להלן: הלכת דוד), בו העניק בית המשפט העליון משקל רב לשיקולי השיקום והפחית את עונש המאסר שהושת עליו מ-8 חודשים לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות. הוא הצביע על כך שגם באותו מקרה מדובר היה בהשתלבות בקבוצה טיפולית (לעברייני מרמה), ומאחר שתהליך השיקום התמשך עד לדיון בבית המשפט העליון עמדה לפני בית המשפט תמונה מלאה יותר על שינוי דפוסיו המרמתיים של המערער, כמו גם על שינוי באורחות חייו. לטעמו אין שוני רלוונטי בין אותו מקרה למקרה דנא.
26. אין לקבל טענה זו. כידוע, השימוש בסמכות לסטות ממתחם הענישה ההולם מטעמי שיקום מכוח סעיף 40ד(א) לחוק העונשין ייעשה במשורה, ורק במקרים בהם נמצא, בין היתר, כי ההליך הטיפולי אותו עובר הנאשם מביא לשינוי יסודי בהתנהלותו במישורים השונים של חייו, ובפרט בדרכי החשיבה המעוותות אשר הביאוהו לבצע את העבירות שביצע (ע"פ 6692/23 זלקוב נ' מדינת ישראל, מיום 21.7.24, בפסקה 23 לפסק-הדין; ע"פ 1026/24 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 9.3.25, בפסקה 12 לפסק-הדין). לעניין זה הובהר כי לצורך הערכת סיכויי השיקום יש לשקול, בין היתר, את "המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; השתלבות מוצלחת בהליכים טיפוליים שונים; אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה" (ע"פ 6637/17קרנדל נ' מדינת ישראל, מיום 18.4.18, בפסקה 24 לפסק-הדין, להלן: הלכת קרנדל) וכי "התקיימותו של שיקול זה או אחר אינה מצדיקה בהכרח חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום. טעם עיקרי לכך הוא שחלק מהשיקולים שהוזכרו לעיל מובאים ברגיל בחשבון במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם" (הלכת קרנדל, בפסקה 25 לפסק-הדין). למותר לציין שהגישה לפיה המלצה חיובית של שירות המבחן היא בגדר "כזה ראה וקדש" נדחתה באופן חד משמעי בפסיקה (ראו בהרחבה בע"פ 1026/24 הנ"ל, בפסקה 15 לפסק-הדין).

עוד נקבע לעניין זה ששיקולי השיקום אינם חזות הכול ויש לאזנם מול שיקולי הענישה הנוספים, בראשם שיקולי הלימה, גמול והרתעה (רע"פ 26/23 יז'כין נ' מדינת ישראל, מיום 31.1.23, בפסקה 13 להחלטה). גם כאשר שיקולי השיקום מצדיקים כשלעצמם חריגה מסוימת לקולה ממתחם העונש ההולם, בבואו של בית המשפט לקבוע את מידת החריגה, עליו לבצע איזון כאמור בין שיקולי הענישה (רע"פ 636/21 לוי נ' מדינת ישראל, מיום 16.2.21, בפסקה 18 להחלטה; רע"פ 73879-03-25 דיל נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.25, בפסקה 11 להחלטה). לפיכך גם כאשר סבור בית המשפט שניתן לחרוג מהמתחם אין פירושו של דבר שיש לפטור את הנאשם מעונש מאסר (ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 3.12.15, בפסקה 47 לפסק-הדין).

27. במקרה דנא איני סבור שיש מקום לסטיה ממתחם הענישה. העבירות שבביצוען הודה הנאשם חמורות פי כמה מאלה שיוחסו למערער בהלכת דוד. באותו מקרה יוחסו למערער עבירות על חוק איסור הלבנת הון, שבוצעו בהשראתו והנחייתו של אדם בשם צרפתי שאצלו החל המערער לעבוד מיד לאחר שחרור מהצבא. על צרפתי הושת עונש של 68 חודשי מאסר. לבד מעבירות אלה יוחסו למערער מספר עבירות של מסירת עדות שקר ושיבוש מהלכי משפט. מפסק-הדין עולה שהמערער הוסת לביצוע העבירות על ידי אחר, בשונה ממה שעולה בכתב האישום במקרה דנא; ניתן משקל משמעותי לשיהוי; ועיקר – לא יוחסו לו עבירות מסים בהיקף משמעותי. למותר לציין כי העונש הנגזר על הנאשם במקרה שלפני סובב, רובו ככולו, את עבירות המסים החמורות על הפגיעה בציבור הגלומה בהן, המצדיקות כשלעצמן מאסר לתקופה משמעותית.
28. לכך יש לצרף את העובדה שמתסקיר המבחן לא ניתן ללמוד כי מתקיימות בעניינו "אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה". לאמיתו של דבר נראה שהטענות שהעלה אינן שונות באופן מהותי מהשיקולים ש"מובאים ברגיל בחשבון במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם". לפיכך, ועל אף שלשיקולי השיקום יש להעניק משקל במסגרת קביעת העונש בתוך מתחם הענישה, אין הם מקימים בסיס במקרה דנא לסטייה ממנו לקולה.
29. לנוכח כל האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה יש לקבוע את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה ולהעמידו על 22 חודשי מאסר בפועל.
30. אשר לקנס: יש לזכור כי עוד טרם לכניסת תיקון 113 לתוקף נקבע כי על בית המשפט להימנע ממצב בו לא תימצא התאמה "בין גובה הקנס והמאסר הנגזר במקומו לבין יכולתו הכלכלית האמיתית של הנאשם לעמוד בתשלום הקנס", ולהבחין בין מי שידו משגת לעמוד בקנס למי "שאין ידו משגת באופן אמיתי לשאת בתשלום" (ע"פ 5023/99 חכמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 406, 429 (2001); ההדגשה במקור – ר.ו.). קביעה זו מצאה את דרכה לחוק העונשין באמצעות תיקון 113, ועוגנה בהוראת סעיף 40ח לחוק, לפיה בעת הטלת קנס כחלק מהענישה על בית המשפט להתחשב לא רק בשיקולי הענישה שבסעיף 40ג(א) לחוק, אלא גם "במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם הקנס ההולם". לא די בהעלאת טענות בעלמא בעניין זה, ועל בית המשפט להשתכנע בדבר נכונות הטענה בעניין מצבו הכלכלי הדחוק של הנאשם (ע"פ 7159/13 ברזילי נ' מדינת ישראל, מיום 16.3.15, בפסקה 11 לפסק-הדין). בהערכת מצבו הכלכלי של הנאשם יתחשב בית המשפט "בשווי נכסיו, הכנסתו הממוצעת והשפעת תשלום הקנס על יכולתו לפצות את קרבן העבירה" (ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, מיום 6.3.17, בפסקה 45 לפסק-הדין, להלן: הלכת אזולאי).
31. מאליו מובן שיכולתו הכלכלית של הנאשם אינה חזות הכל. על בית המשפט להתחשב בעת קביעת הקנס "בשיקולים נוספים כגון הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, נסיבות ביצועה ומדיניות הענישה הנהוגה… והכל כמתחייב מעקרון ההלימה" (הלכת אזולאי, בפסקה 47 לפסק-הדין; והשוו רע"פ 957/18 סלטאן נ' מדינת ישראל, מיום 16.4.18, בפסקה 13 להחלטה). יחד עם זאת, יימנע בית המשפט מהשתת קנס בסכום שאין ידו של הנאשם משגת, מאחר שמשמעותו של הקנס במקרה זה היא כי הנאשם ירצה עונש מאסר נוסף תחתיו (ע"פ 1274/12 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 4.7.13, בפסקאות 23-22 לפסק-הדין; הלכת אזולאי, בפסקה 46 לפסק-הדין).
32. בית המשפט העליון עמד על הזהירות הרבה שבה על בית המשפט לנקוט בבואו להשית קנס על נאשם, ועל הצורך להתאימו ליכולתו הכלכלית של הנאשם, בין היתר בדרך של פריסתו לתשלומים. לעניין זה הובהר כי קנס לא מידתי "עלול לפגוע בשיקומו של הנאשם, שהרי הקנס לא נועד להשית עונש נוסף, בדמות חדלות פרעון, עונש שאינו מוכר בחוק העונשין" (הלכת אזולאי, בפסקה 72 לפסק-הדין). הטלת קנס בהעדר יכולת כלכלית אינה משיגה "את הפגיעה הכלכלית ובעקבותיה את ההרתעה הכלכלית, שהיא תכליתו של הקנס" (רע"ב 1049/15 ניזרי נ' מדינת ישראל, מיום 18.6.15, בפסקה 38 לפסק-הדין; וראו דנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק בוקובזה, מיום 13.9.17, בפסקה 7 לפסק-דינו של כבוד השופטת עמית; רע"פ 7621/15 מוסרי נ' מדינת ישראל, מיום 1.7.21, בפסקה 28 לפסק-דינו של כבוד השופט מלצר).

בעקבות הקביעות בהלכת אזולאי ניתן להבחין בפסיקה במגמה ממתנת בסוגית הקנסות, בפרט שעה שבית המשפט מתרשם מקושי כלכלי אפשרי של הנאשם. כך, בוטל עונש קנס בסכום מתון למדי, מתוך חשש להשפעתו על נאשם (ע"פ 4531/18 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 26.7.18, בפסקה 4 לפסק-הדין); וכן בוטלו קביעות בעניין השתת תקופות מאסר חלף קנס (ראו לדוגמה עפ"ג (מחוזי תל-אביב) 22375-11-17 ביליק נ' מדינת ישראל, מיום 19.3.18, בפסקה 21 לפסק-הדין;  עפמ"ק (מחוזי חיפה) 5911-09-18 סעאידה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון, מיום 14.12.18, בפסקה 37 לפסק-הדין).

33. בהינתן מצבם הכלכלי הדחוק של הנאשם ובני משפחתו, וכאשר קיים חשש שהטלת קנס משמעותי תביא אך להארכת עונש המאסר, סבורני שניתן להסתפק בהשתת קנס של 10,000 ₪ בלבד. זאת על אף שהעבירות בהן הורשע הנאשם מצדיקות, ובמקרים המתאימים מחייבות, השתת קנס גבוה ומשמעותי שירתיע עוברי עבירה פוטנציאליים.

לעניין הנאשמת 3 הושגה הסכמה לפיה יוטל עליה קנס בסך 100 ₪, בשל העובדה שהיא חוסלה בפועל. לנוכח הנסיבות אני מאשר הסכמה זו.

החילוט

34. במסגרת הסדר הטיעון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יחולטו כספי הנאשם לטובת קרן החילוט מטעם האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי. על פי ההסכמה יחולטו סך 200,480 ₪ מכספי הנאשם המופקד בחשבון משטרת ישראל בבנק הדואר (חשבון 247092), שהועברו מחשבון הנאשם בבנק מרכנתיל דיסקונט (פרטי החשבון פורטו בהסדר הטיעון) וכן סך 70,000 ₪ שהועבר בחודש מאי 2021 כנגד שחרור הרכבים.

עוד הסכימו הצדדים כי כספי הנאשמת 3 יחולטו אף הם לטובת קרן החילוט מטעם האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי. על פי ההסכמה יחולטו סך 1,138,999 ₪ התפוס בחשבון יחידת החילוט שהופקד על ידי צדדים שלישיים בעקבות צווי תפיסה שהוצאו נגד המשיבים וכן סך 348,128 ₪ המופקד בחשבון משטרת ישראל בבנק הדואר (חשבון 247092)). כאמור, מהמסמכים שהוצגו עולה שהנאמן הודיע כי לא ידועים טוענים לזכות בכספים אלה.

החילוטים התבקשו בכפוף לאמור בסעיפים 3(ג)-(ד) להסדר הטיעון לפיהם ההסכמות תקפות לתיק זה בלבד ואין בהם כדי להשליך על הליכים אחרים בעניין הרכוש או הנאשם.

עוד הסכימו הצדדים כי ישוחרר הרכוש המפורט בסעיף 3(ה) להסדר הטיעון: זכויות הנאשם בדירת מגורים ברחוב הרצל 18 בירושלים, הידועה כגוש 30343 חלקה 117 ורשומה על שם הנאשם ורעיתו; ושלושה רכבים שנתפסו ופרטיהם מפורטים בהסדר הטיעון.

35. איני רואה עילה שלא לאשר חילוטים אלה, התואמים גם לעקרונות העומדים בבסיס דיני החילוט. במאמר מוסגר אציין כי על אף שביסוד הסדרי החילוט ניתן למצוא היבט הרתעתי והיבט עונשי, הרי שנקבע במפורש ש"חילוט אינו עונש, ומשמעותו המובהקת של מושג זה ותכליתו אינה 'עונשית', אלא 'הוצאת בלעו של גזלן מפיו'" (ע"פ 7475/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית, פ"ד נב(2) 385, 410 (1998), להלן: הלכת בן שטרית). בית המשפט העליון שב והבהיר כי תפיסה זו של החילוט, שלפיה תכליתו העיקרית היא קניינית, "היא העומדת ביסוד ההלכה שלפיה החילוט והקנס יכולים לדור בכפיפה אחת" (ע"פ 7376/02 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 558, 573 (2003)) לעניין זה הובהר בהלכת בן שטרית כי יש מקום לאבחנה ברורה בין קנס לבין חילוט. הקנס מכה את העבריין בכיסו, ואילו החילוט נוטל את הרכוש שהושג בעבירה ללא קשר לערכו ולשיעורו (הלכת בן שטרית, שם).

יוער שעל הקביעה לפיה החילוט אינו עונש אף שהוא בעל "היבט עונשי", ותכליתו הראשונה היא הרתעתית, חזר בית המשפט העליון פעמים רבות (ראו, לדוגמה בלבד, עניין סיטבון, בפסקה 34 להחלטה; ע"פ 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל, מיום 19.9.17, בפסקה 41 לפסק-הדין; הלכת ברהמי, בפסקה 36 לפסק-הדין; ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 11.8.19, בפסקאות 15-13 לפסק הדין; ע"פ 2698/24 סילבר נ' מדינת ישראל, מיום 5.12.24, בפסקה 44 לפסק-הדין). תפיסה זו עמדה גם בבסיס הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), התשע"ח-2018, שם הובהר כי "חילוט תקבולי העבירה הוא למעשה השבת הרווח שהפיק הנידון והוא אינו עונש" (ה"ח הממשלה 1245, מיום 11.7.2018, בעמ' 1129; אמירה דומה הובאה גם בתזכיר הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חוק תקבולי עבירה), התשע"ב-2012), בפסקה 10 לפרק שכותרתו "עיקרי החוק המוצע").

סוף דבר

36. לנוכח האמור לעיל אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים דלהלן:

א. מאסר בפועל למשך 22 חודשים. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר ניצן ברמלה ביום 27.12.2026 עד לשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים שמספרם: 074-7831077, 074-7831078, ולהתעדכן באתר האינטרנט של שב"ס, ברשימת הציוד הראשוני שניתן להביא בעת ההתייצבות.

ב. מאסר למשך 12 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, אם יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע בכתב האישום או אם יעבור עבירות מס אחרות או עבירות של הלבנת הון.

ג. קנס בסך 10,000 ₪, שישולם עד ליום 17.1.2027, שאם לא כן ישא הנאשם בעונש מאסר נוסף של חודש ימים.

ד. חתימה על התחייבות על סך של 20,000 ₪, לפיה לא יעבור עבירות מס או הלבנת הון במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר. התחייבות תיחתם עד ליום 22.11.2026, שאם לא כן הנאשם יאסר למשך חודש נוסף בגין אי החתימה עליה.

ה. מלבד העונשים המפורטים לעיל, יחולטו כספי הנאשם כמפורט בסעיף 3(א)(1) להסדר הטיעון, וכפי שפורט לעיל (סכום של 200,480 ₪ מכספי הנאשם המופקד בחשבון משטרת ישראל בבנק הדואר (חשבון 247092) וכן סך 70,000 ₪ שהועבר בחודש מאי 2021 כנגד שחרור הרכבים).

37. אני גוזר על הנאשמת 3 קנס בסך 100 ₪. כמו כן, יחולטו כספי הנאשמת 3 שנתפסו במסגרת ההליכים: סך 1,138,999 ₪ התפוס בחשבון יחידת החילוט שהופקד על ידי צדדים שלישיים בעקבות צווי תפיסה שהוצאו נגד המשיבים וכן סך 348,128 ₪ המופקד בחשבון משטרת ישראל בבנק הדואר (חשבון 247092)).

38. אני מורה על שחרור הרכוש המפורט בסעיף 3(ה) להסדר הטיעון: זכויות הנאשם בדירת מגורים ברחוב הרצל 18 בירושלים, הידועה כגוש 30343 חלקה 117 ורשומה על שם הנאשם ורעיתו; ושלושה רכבים שנתפסו ופרטיהם מפורטים בהסדר הטיעון.

39. לנוכח המלצת שירות המבחן מתבקש שירות בתי הסוהר להמשיך את שילובו של הנאשם בהליך טיפולי, ככל שהדבר מתאפשר.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  י"ג בתשרי התשפ"ז, 24 בספטמבר 2026, בנוכחות הצדדים.