כבוד השופטת ירדנה סרוסי – משיכת כספים, לא הוכח כי הלוואות – מדובר בהכנסה. עסקה בין צדדים קשורים שאין לה טעם מסחרי לא תוכר אך אין בעובדה שמתחמקת מתשלום מס בקנדה, להביא למסקנה שכופרת בסמכות המס הקנדית, וכי סמכות המס נתונה לישראל

כבוד השופטת ירדנה סרוסי -המחוזי תל אביב-יפו

תושב ישראל מחזיק בחברות רבות ברחבי העולם משיכת כספים, לא הוכח כי הלוואות – מדובר בהכנסה.

עסקה בין צדדים קשורים שאין לה טעם מסחרי לא תוכר אך אין בעובדה שמתחמקת מתשלום מס בקנדה, להביא למסקנה שכופרת בסמכות המס הקנדית, וכי סמכות המס נתונה לישראל

לפניי שישה ערעורי מס הכנסה מאוחדים ביחס לשנות המס 2015 – 2017, שהגישו המערער – תושב ישראל שמחזיק בחברות רבות ברחבי העולם, והמערערת – חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שבבעלותו המלאה של המערער. המערער הוא הנישום המייצג במערערת.

המערער מחזיק, בין היתר, גם בחברת Tisbury Trading Ltd. שהיא חברת אחזקות שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים (להלן: "טישבורי"). המערער מחזיק ב-25% מטישבורי במישרין, והחל מנובמבר 2015, לאחר פטירת הוריו, הוא מחזיק ב-75% הנותרים באמצעות נאמנות MS Trust (להלן: "הנאמנות").

טישבורי מחזיקה בחברת Parisalla Enterprises Ltd., שרשומה בקפריסין (להלן: "פאריסאלה").

כמו כן המערער החזיק בשנות המס בעקיפין, באמצעות חברות קנדיות שבשליטתו, ב-33.5% ממניות חברת קורפוטק בע"מ (להלן: "קורפוטק").

עניינם של הערעורים דנן בשש סוגיות נפרדות: הראשונה, האם המערער קיבל דיבידנדים מחברות שונות שבשליטתו; השנייה, האם למערער הכנסות מחברת טישבורי; השלישית, האם למערער הכנסות מחברת קורפוטק; הרביעית, האם למערער הכנסות מחברת פאריסאלה; החמישית, קיזוז הפסדים מחוץ לישראל כנגד הכנסות המערער; והשישית, תיאום הוצאות מימון למערערת. אדון בסוגיות כסדרן.

יצוין כי סוגיית ההכנסות מדיבידנד מחברות שבשליטת המערער, קשורה בחלקה לשומת ניכויים שהוצאה לחברת גוטקס סווימוור ברנדס בע"מ (להלן: "סווימוור") בגין חלוקה של דיבידנדים, אשר נדונה ב-ע"מ (מחוזי ת"א) 67813-01-20 גוטקס סווימוור ברנדס בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (29.7.2025) (להלן: "פס"ד גוטקס", נכון למועד פסק דיני זה, לא הוגש ערעור על פס"ד גוטקס, אך הוא טרם הפך חלוט).

הכנסות המערער מדיבידנד מחברות שבשליטתו

הרקע הרלוונטי לערעור

1. כפי שפורט בהרחבה בפס' 1 – 11 לפס"ד גוטקס, המערער מחזיק בשרשור במחצית ממניותיה של החברה ההולנדית Findings Realities B.V (להלן: "פיינדינגס"). פיינדינגס החזיקה בסווימוור ובחברה הקנדית Christina America Inc. (להלן: "כריסטינה"). באוגוסט 2011, הקים המערער יחד עם שותפו לעסקים (להלן: "היחידים") חברה ישראלית בשם גוטקס ברנדס הולדינגס בע"מ, ולכל אחד מהם הוקצו 50% ממניותיה (להלן: "הולדינגס").
2. לאורך השנים, נוצרו חובות של היחידים ושל חברות הקבוצה כלפי סווימוור בסך של כ-309 מיליון ש"ח, כאשר 101 מיליון ש"ח מתוכם הם חוב של היחידים ו-208 מיליון ש"ח הם חוב של חברות הקבוצה (להלן: "יתרות החובה"). בסוף שנת 2012 סווימוור המחתה את כל יתרות החובה לחברת פיינדינגס, כך שפיינדינגס הייתה זו שחייבת לסווימוור 309 מיליון ש"ח, ובמקביל, פיינדינגס הפכה לנושה של החייבים המקוריים (להלן: "החוב המומחה אל פיינדינגס").
3. ביום 5.2.2013 נחתם הסכם בין פיינדינגס להולדינגס למכירתה של סווימוור להולדינגס, כך שסווימוור תהפוך להיות חברת בת של הולדינגס, ולא של פיינדינגס. התמורה בהסכם המכירה נקבעה לסך של כ-491 מיליון ש"ח. עם זאת, לא הועברו כספים בפועל בין החברות במסגרת המכירה. מתוך תמורת המכירה, סכום של כ-182 מיליון ש"ח ניתן כהלוואת מוכר של פיינדינגס להולדינגס (להלן: "הלוואת המוכר"); וסכום של כ-309 מיליון ש"ח שולם באמצעות המחאת החוב המומחה אל פיינדינגס, להולדינגס, כך שהולדינגס הפכה להיות החייבת לסווימוור במקומה של פיינדינגס (להלן: "החוב המומחה אל הולדינגס").
4. בסמוך לאחר המכירה, הכריזה סווימוור על חלוקת דיבידנד בין-חברתי, בפטור ממס, להולדינגס. סווימוור חילקה להולדינגס במהלך שנת 2013 כ-319 מיליון ש"ח, מתוכם 309 מיליון ש"ח באמצעות פקודת יומן של סגירת החוב המומחה אל הולדינגס כנגד "דיבידנד לשלם"; וסכום נוסף במזומן בסך של כ-10.5 מיליון ש"ח, ששימש להקטנת הלוואת המוכר.
5. במהלך השנים, הולדינגס פרעה את הלוואת המוכר באמצעות כספים שהעבירה לה סווימוור. מתוך הכספים שהעבירה הולדינגס לפיינדינגס, לכל הפחות, סכום של כ-108 מיליון ש"ח עבר הלאה למערער ולחברות שבשליטתו, לכאורה, כהלוואות (להלן: "ההלוואות מפיינדינגס"). על פי נתונים שהעביר המערער למשיב, הועברו מפיינדינגס למערער ולחברות שבשליטתו סכומים כדלקמן:
   • 16 מיליון ש"ח הועברו למערער;
   • 5 מיליון ש"ח הועברו לטישבורי, כאשר 18.5 מיליון ש"ח מתוכם הועברו ישירות לטישבורי, ו-65 מיליון ש"ח הועברו לטישבורי דרך חברת בת הונגרית של פיינדינגס בשם J.D. Findings Kft.
   • 24 מיליון ש"ח הועברו לכריסטינה, המוחזקת על ידי המערער בשיעור של 50%.
6. בפס"ד גוטקס קיבלתי את טענתו החלופית של המשיב, כי עסקת המכירה של סווימוור להולדינגס מהווה עסקה מלאכותית וכי יש לחייב בניכוי מס במקור את הדיבידנדים שסווימוור חילקה להולדינגס כחלק מעסקת המכירה. אולם בניגוד לטענת המשיב באותו עניין קבעתי, כי שיעור ניכוי המס במקור יעמוד על 5% בגין הדיבידנדים שחולקו כנגד החוב של חברות הקבוצה, ו-15% בגין הדיבידנדים שחולקו כנגד החוב של המערער ושותפו, בסך של כ-101 מיליון ש"ח.
7. במסגרת הערעורים דנן, טוען המשיב ביחס לחוב המומחה אל פיינדינגס. לטענת המשיב, המערער לא הוכיח, כי יתרות החובה שהומחו אל פיינדינגס בסך של 309 מיליון ש"ח נפרעו או עתידות להיפרע. המשיב קבע, כי יש לחייב את המערער כבעל שליטה בגין חלקו בחברות שחייבות את יתרות החובה (154.5 מיליון ש"ח), כהכנסה מדיבידנד שקיבל המערער לפי סעיף 2(4) לפקודה. יצוין, כי לשיטת המשיב, אם פס"ד גוטקס יהפוך לחלוט, תתוקן השומה ויופחת ממנה סכום של 50.5 מיליון ש"ח, שהוא חלקו של המערער ביתרות החובה שמוסו במסגרת פס"ד גוטקס.
8. כן טוען המשיב, כי המערער לא הציג אסמכתאות המוכיחות, כי ההלוואות מפיינדינגס צפויות להיפרע על ידי המערער או על ידי החברות שבשליטתו. המשיב קבע, כי יש לראות בכספים שהועברו אל המערער או אל חברות שבשליטתו כהכנסה שקיבל המערער בשל היותו בעל שליטה, שהיא הכנסה חייבת כדיבידנד בידי המערער, לפי סעיף 2(4) לפקודה.
9. כמו כן, המשיב קבע, כי יש לחייב את המערער בהכנסת ריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודה בגין הכספים שקיבל לכאורה כהלוואות, שניתנו לו ושלא שולמה בגינן ריבית.
10. המערער כופר בשומת המשיב, כמפורט להלן.

טענות המערער בתמצית

11. לטענת המערער, המשיב מבקש למסות את אותם כספים, שוב ושוב, תוך דילוג אסור על ישויות משפטיות ובניגוד לפס"ד גוטקס.
12. המשיב חייב את המערער בדיבידנד בשנת 2015. לצד זאת, המשיב דורש במקביל ריבית בגין אותן יתרות, גם באותה השנה וגם בשנים 2016 ו-2017. כלומר, המשיב מבקש לראות באותו סכום עצמו גם דיבידנד שחולק והפך להכנסת המערער, וגם הלוואה שעדיין עומדת ומצמיחה ריבית רעיונית. מדובר בקביעה מופרכת וחסרת בסיס. אם הקרן חויבה כדיבידנד, אין עוד הלוואה או יתרת חובה לצורך סעיף 3(ט) לפקודה.
13. פירעון הלוואת המוכר שימש את פיינדינגס למתן הלוואות לחברות הקבוצה ולצרכים עסקיים. המערער הצהיר כי הכספים לא שימשו לצרכים אישיים ועמד על כך בעדותו. המערער העיד, כי מדובר במימון בין-חברתי והכסף הועבר למקום שבו הוא נדרש. המשיכות האישיות לאורך השנים עומדות לכל היותר על 30.5 מיליון ש"ח, ולא על 108 מיליון ש"ח.
14. פס"ד גוטקס שולל את הדילוג למערער. מדובר בקביעה משפטית עקרונית ביחס לאותו מבנה תאגידי ולאותה תזה של המשיב. גם בהליך זה המשיב מבקש להתעלם מפיינדינגס, מהולדינגס ומיתר הישויות המשפטיות בקבוצה העסקית של המערער, ולייחס לו אישית סכומים שנרשמו והועברו בין חברות.
15. טענות המשיב בהליך עוסקות בהלוואות ובמימון בין-חברתי עוד משנות ה-2000 המוקדמות, ובפעולות שבוצעו לכל המאוחר בשנת המס 2013. הדוח השנתי של שנת 2013 הוגש עד לסוף שנת 2014 ולפיכך חלה התיישנות בשנת 2018, לפני שהמשיב החל בבדיקותיו במסגרת הליך השומה בתאריך 26.10.2020.
16. המשיב לא הפריד בשומתו בין שנות המס ולא פירט את מועדי ההלוואות וההשקעות. השומות מבקשות למסות משיכות מתקופות שונות, בניגוד לסעיף 6 לפקודה שלפיו מס ההכנסה מוטל על ההכנסה החייבת בשנת המס ולא על הכנסות משנים קודמות, ובניגוד לדיני ההתיישנות.
17. על המשיב להראות תשתית עובדתית ממשית לכך שהכספים הגיעו לידי היחיד או שימשו אותו לצריכה פרטית. לא די באמירה "לא הוכח" ולא די בהפתעת המערער בהצבעה על שורה בכרטסת של חברה אחת מני רבות.

טענות המשיב בתמצית

18. ביחס להלוואות מפיינדינגס, אין מחלוקת כי כספים אכן נמשכו מפיינדינגס, וכי הם לא הושבו במשך שנים. טענות המערער כי מדובר בהלוואות, לא הוכחו בבדל ראיה, על אף שהנטל מוטל על כתפיו. המערער לא הציג אסמכתאות או תיעוד כלשהו לתמיכה בטענותיו, הן לעניין ההלוואות והן לעניין השימוש שנעשה בכספים. המערער גם לא ידע להשיב על שאלות שונות שהופנו אליו.
19. הכספים נמשכו בהתאם לשיקול דעתו של המערער, שהוא הרוח החיה ומקבל ההחלטות בחברות השונות, ללא תיעוד ומבלי שהוא טורח להציג בפני המשיב תמונה ברורה באשר לנתיב הכסף. המערער עשה בכספים כבשלו, והעבירם מכיס לכיס כראות עיניו ולצרכי עסקיו הוא, הנבדלים מעסקיה של פיינדינגס.
20. משיכות של בעל שליטה מחברה שבשליטתו, שלא הוחזרו לאחר פרק זמן ארוך, מהוות הכנסה חייבת במס. אין רלוונטיות לשימוש שעשה בעל המניות בכספים שנמשכו לשם סיווג המשיכות כהכנסה בידי בעל המניות.
21. מרבית הכספים שנמשכו מפיינדינגס הועברו למערער עצמו או לטישבורי. טישבורי היא בשליטתו המלאה של המערער וכלל אינה קשורה לפיינדינגס, או לחברות שהמערער מחזיק בהן במשותף. הקשר היחיד שלה לפיינדינגס הוא המערער עצמו. המערער עשה בכספי פיינדינגס כבשלו, לצרכי עסקיו הוא, הנבדלים מעסקיה של פיינדינגס.
22. ההלוואות הנטענות לא באו לידי ביטוי בדוחות הכספיים של מי מהחברות. לא זו בלבד שטענות המערער לא הוכחו, אלא שהמסמכים שהוצגו בפני בית המשפט תומכים במסקנה ההפוכה.
23. אין יסוד לטענת ההתיישנות שהעלה המערער בסיכומיו ללא כל ביסוס, לפיה היו פירעונות של הכספים שנמשכו בשנים 2013 ו-2014.
24. בכל הנוגע ליתרות החובה, הערעורים שלפנינו מתייחסים אך ורק ליתרות החובה של היחידים והחברות כלפי פיינדינגס, והם לא נוגעים לחוב של פיינדינגס לסווימוור. יתרות החובה נוצרו בעת המחאת החובות מסווימוור לפיינדינגס, כך שלא ניתן לטעון כי החוב התיישן.
25. הערעורים כאן עוסקים במצב שבו יתרות החובה נוצרו בשנת 2013 ועמדו במשך שנים ללא פירעון. העובדה כי יתרות החובה המשיכו לעמוד במשך שנים מבלי שהושבו ומבלי שהוכח כי שולמה ריבית בגינן, מלמדת כי אין מדובר בהלוואות אלא ביתרות חובה. המערער לא המציא את הדוחות הכספיים של פיינדינגס לשנים 2015 עד 2020, מהם ניתן ללמוד על הסטטוס של יתרות החובה. לפיכך יש לראות ביתרות אלו ככאלו שהפכו לדיבידנד. אחרת, ייווצר מצב אבסורדי שלפיו יתרות חובה שהועברו מישות משפטית אחת לאחרת ועומדות במשך שנים ללא פירעון, לא ממוסות בשום שלב. המערער הוא מקבל ההחלטות בפיינדינגס, והוא שהחליט שלא לפרוע את יתרות החובה כלפיה במשך שנים, ולכן יש לחייבו, כפי חלקו.
26. אין בתצהיר המערער כל התייחסות או הסבר ביחס ליתרות החובה, ואין כל ראיה לכך שמדובר בהלוואות בכלל, ובהלוואות שנפרעו כלפי פיינדינגס בפרט.
27. שעה שיתרות החובה נותרו לעמוד במשך שנים, ושעה שהמערער החליט כי הצדדים הקשורים אינם מחויבים לפרוע את התחייבויותיהם לפיינדינגס, הרי שמדובר בהחלטה של בעלי השליטה שלא להחזיר חובות אלו, בדומה למשיכות בעלים מחברה. לפיכך, יש לראות באותם סכומים ככאלה שנתקבלו בידו, ולחייב את המערער בגין חלקו ביתרות החובה.
28. חיוב המערער בדיבידנד היה חלופי בכל אחת משנות המס, מאחר שהמערער לא הראה מה עלה בגורל יתרות החובה בכל אחת מהשנים. בהמשך לכך, המשיב חייב את המערער גם בריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודה, עד למועד שבו ייקבע כי יש לחייבו בדיבידנד, ובהעדר נתונים לגבי מועד הפירעון. אם ייקבע שיש לחייב את המערער בדיבידנד בשנת המס 2015, חיובו בריבית לפי סעיף 3(ט) יתייחס רק לריבית הרעיונית שצבר במהלך אותה שנה בלבד, והמערער לא יחויב בדיבידנד בגין אותו הסכום גם בשנים הבאות.

דיון

29. בסוגיה זו מצאתי לדחות את הערעור בחלקו ולקבל את הערעור בחלקו, ולקבוע כי על המערער לשלם מס בגין הכנסות מדיבידנד בכל הנוגע להלוואות מפיינדינגס בסך של 108 מיליון ש"ח, אך אין עליו לשלם מס בגין הכנסות מדיבידנד בכל הנוגע ליתרות החובה בסך של כ-104 מיליון ש"ח (חלקו ביתרות החובה, בהפחתת המס שכבר נקבע שישולם במסגרת פס"ד גוטקס). כמו כן, אין מקום לחייבו בנוסף ובמקביל גם בהכנסות מריבית רעיונית, בכפוף למועד החיוב בדיבידנד על ידי המשיב.
30. תחילה אבהיר, כי המקרה דנן ודרך ניתוחו שונה מפס"ד גוטקס. שם, הנישומה הייתה סווימוור, החברה מחלקת הדיבידנדים, והסוגייה עסקה בניכוי מס במקור ובשאלה מי הוא בעל הזכות שביושר בדיבידנדים שחולקו, כלומר, למי סווימוור חילקה את הדיבידנדים ומי הוא הגורם מקבל הדיבידנדים המיידי. כמפורט בפס"ד גוטקס, באין אינדיקציה לכך שפיינדינגס הייתה חברת צינור מלאכותית, נקבע כי היא הייתה בעלת הזכות שביושר בדיבידנדים שסווימוור חילקה. וראו האמור בפס' 76 לפס"ד גוטקס: "בענייננו, ובהתאם לאמור לעיל, פיינדינגס היא בעלת הזכות שביושר. מבחינה אובייקטיבית, פיינדינגס היא חברה תושבת הולנד, ולפי 'הקומה הראשונה' של טענת המלאכותיות של המשיב, הדיבידנדים שולמו לה. לעומת זאת, מבחינה סובייקטיבית, נציגת המשיב הסכימה בחקירתה כי לא ידועה לה כל מחויבות משפטית של פיינדינגס להעביר את הדיבידנדים (עמ' 127, ש' 12 – 17 לפרוטוקול). אין גם כל אינדיקציה כי הדיבידנדים או כספים כלשהם עלו באופן מיידי בכל שרשרת האחזקות עד ליחידים (עמ' 125, ש' 26 – עמ' 126, ש' 11 לפרוטוקול)". (ההדגשות שלי – י"ס).
31. לעומת זאת, במקרה דנן, הנישום הוא בעל השליטה באשכול החברות ולא חברת סווימוור עצמה, והשאלה הנידונה רחבה יותר, ונוגעת לשימוש שנעשה בפועל בכספים שעברו בין החברות. בענייננו יש לבחון האם המערער הוא שניצל בסופו של יום את הכספים לטובתו האישית, באופן שעולה כדי הכנסה מדיבידנד בידו (עמ' 145 – 146 לתמליל הדיון שצורף על ידי הצדדים ביום 11.2.2026).
32. בהתאם, גם שאלת נטלי ההוכחה והשכנוע שונה בין שני המקרים. כפי האמור בפס' 75 לפס"ד גוטקס, הנטל הראשוני באותו מקרה הוטל על המערערת להוכיח מיהי החברה מקבלת הדיבידנדים. לאחר מכן, וככל שהמשיב מעוניין לטעון כי החברה מקבלת הדיבידנד איננה בעלת הזכות שביושר, רובץ עליו הנטל להוכיח את הטענה, ובאותו מקרה הוא כשל מלעמוד בו.
33. לעומת זאת, בענייננו, כבמרבית ערעורי המס, הנטל הוא על המערער, שהוא בעל הידע הטוב ביותר, להוכיח ולשכנע שהכספים שעברו בין החברות השונות לא מצאו את דרכם אליו ולא שימשו אותו באופן אישי, בייחוד לאור האינדיקציות שהעלה המשיב בדבר אי-הסדרים שבניהול הכספים והשימוש שנעשה בהם.
34. כבר עתה אציין, כי המערער לא עמד בכך ולו במעט, ומלבד אמירות כלליות וכוללניות וטענות בעלמא, שאף אינן עולות בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו, המערער לא הציג טיעון ברור, מוסדר ומגובה, שמבהיר את מסלולם של הכספים שעברו בין החברות. בסופו של הליך נותר ערפל כבד סביב מצבן של יתרות החובה, ההלוואות מפיינדינגס ונתיב הכסף שעבר בין החברות, ורב הנסתר על הגלוי. יש לזקוף מצב זה לחובתו של המערער.
35. ויודגש, כי במקרה דנן הנטל על הנישום אף אמור להיות כבד יותר מן הרגיל, שכן המערער כבעל השליטה בכל החברות המעורבות, הוא זה שערך את העסקאות בשם שני הצדדים, הוא זה שקבע לאן ינותבו הכספים והוא זה שקבע את תנאי ההלוואות, לרבות מועדי הפירעון והריביות שלכאורה אמורות היו להיות משולמות במסגרתן.
36. המערער טוען במסגרת בקשה להגשת סיכומי תשובה, כי רוב הסכמי ההלוואה לא הוגשו כראיה בתיק, אך הם כן הוצגו למשיב בהליך השומתי, והמערערים סברו שלא נכון לקיים בבית המשפט את דיון השומה מראשיתו. אין בידי לקבל את הטענה. אף אם אכן כך (והדבר כלל לא ברור שכן מצילום המסך שצורף לבקשה עולה כי מדובר בהסכמי הלוואה ספורים שאינם בין פיינדינגס לחברות הקשורות), אין לבית המשפט לפסוק אלא לפי הראיות שהוצגו לו, ועל המערערים, שצירפו 44 נספחים לתצהירם (שרובם הרבה פחות מהותיים ביחס להסכמי ההלוואה המדוברים), היה לצרף את הראיות המרכזיות לערעורם. זאת במיוחד, כאשר המשיב טען, כבר בהודעה המפרשת את נימוקי השומה, כי "המערער והחברות בשליטתו לא הציגו בפניו הסכמי הלוואות המוכיחים כי הכספים הנ"ל ניתנו במסגרת הלוואות הצפויות להיות מוחזרות על ידי בעלי השליטה ואותן חברות" (סעיף 38 להודעה המפרשת את נימוקי השומה ב-ע"מ 37262-07-22). משהמערערים לא השכילו לעשות זאת, אין הם יכולים לבוא בטענות בנושא.
37. לגופו של עניין, על מנת להגיע למסקנה האם יש לחייב את המערער בהכנסה מדיבידנד, יש לבחון שתי שאלות שונות. הראשונה, האם יתרות החובה וההלוואות מפיינדינגס מהוות הכנסה? והשנייה, אם אכן יתרות החובה וההלוואות מפיינדינגס מהוות הכנסה, מיהו מקבל ההכנסה?
38. בכל הנוגע לשאלה הראשונה, אני סבורה כי הן יתרות החובה והן ההלוואות מפיינדינגס מהוות הכנסה.
39. ביחס ליתרות החובה, כאמור לעיל וכמפורט בפס"ד גוטקס, יתרות החובה הן כספים שהיחידים וחברות הקבוצה היו חייבים במשך שנים לסווימוור. יתרות החובה הומחו מסווימוור לפיינדינגס, כך שפיינדינגס הפכה לנושה של החייבים המקוריים וסווימוור הפכה לנושה של פיינדינגס. אולם, אין בהסבת החוב לשנות מכך שיתרות החובה עמדו בעינן במשך שנים. מדובר ביתרות חובה פתוחות ללא כל צפי להשבתן, והמערערים אף לא התיימרו לטעון כי החייבים המקוריים אמורים לפרוע את חובם לפיינדינגס. סווימוור העבירה כספים לגורמים שונים בקבוצה, המחתה את החוב לפיינדינגס, שלא קיבלה ואף לא נטען שהיא אמורה לקבל, את הכספים בחזרה. משכך, יתרות החובה הפתוחות, שהן למעשה כספים שעברו בתוך הקבוצה לצמיתות, מהוות הכנסה ביד מקבלן (למשל, ע"א 4254/13 לוי נ' פקיד השומה ירושלים 3 (22.2.2015)).
40. לא מצאתי לקבל את טענת המערערים להתיישנות. יתרות החובה עמדו כאבן שאין לה הופכין במשך שנים, אף עוד קודם להמחאתן לפיינדינגס, ובשנת 2015 המשיב החליט כי הן לא עתידות להיפרע. זוהי מסקנה מתבקשת, והיה על המשיב להחליט כך במועד מסוים. כל עוד המערערים לא הוכיחו, כי עוד בשנים קודמות לשנות המס הנדונות ניתן היה לראות בהן הכנסה, או לחלופין כי יתרות החובה היו עתידות להיפרע (ולמען הסר ספק הם לא הוכיחו כך), הרי שאין בכך כל פגם.
41. בדומה לאמור ביחס ליתרות החובה, לא הוכח לי כי ההלוואות מפיינדינגס הן אכן הלוואות, אשר צפויות להיפרע בעתיד. מדובר בכספים שנמשכו מפיינדינגס, ללא צפי להשבתם. המערער לא הציג את הסכמי ההלוואות, לא פירט בדבר התנאים שלהן, לא ידע להשיב על שאלות בקשר אליהן, ולמעשה, לא הוצגה לי כל ראיה בדבר האופן והכוונה לפרוע את אותן הלוואות נטענות. טיעוניו של המערער היו חסרים ביותר בנקודה זו, ולא הוצג כל טיעון סדור בנושא.
42. וראו האמור בחקירת המערער:

"ש. אתה מפנה פה לרשימה של הלוואות בסעיף 65. ת. כן.…

ש. זה נתונים שאתה סיפקת למשיב נכון? לפקיד שומה? ת. כן.

ש. אתה יכול להציג לנו את ההסכמים של ההלוואות האלה? כל אחת מהן? ת. בוודאי.

ש. אתה המצאת אותם לעורך הדין שלך? הראית לו אותם? … ת. אני לא זוכר אבל ההסכמים קיימים.

ש. ולמה לא צירפת את זה לתצהיר שלך? ת. אף אחד לא ביקש ממני.

ש. עו"ד לא ביקש ממך לראות את הסכם ההלוואה כי הוא מתייחס אליו בשאלה משמעותית בתצהיר שלך. ת. אני חושב שאת צריכה לשאול את העו"ד.

ש. זו הלוואה אחת? זה כמה הלוואות? כל שורה כזאת זה [הלוואה] אחת שניתנה? זה כמה? ת. כן, זה יכול להיות הרבה.

ש. יכול להיות שנים שונות? על פני כמה שנים כל הלוואה כזו? ת. כן.

ש. … איפה ההסכם הלוואה שלך עם Findings ה-16 מיליון? איפה הוא? ת. הוא קיים.

ש. זה היה הסכם אחד? ת. אני לא זוכר.

ש. זה היה בשנה אחת? ת. אני לא זוכר.

ש. ההלוואה הזאתי לא מופיעה בהצהרת הון שלך, למה? הצהרת הון ל- 31.12.15, למה לא? ת. תצטרכי לשאול את רואה החשבון שלי. …

ש. מתי קיבלת הלוואה מ- Findings בסכום של 69 מיליון שמופיעה בהצהרת הון שלך ל- 31.12.19? מתי קיבלת אותה? ת. אני לא זוכר.

ש. זה הלוואה אחת? כמה? ת. כנראה הרבה.

ש. איפה, אתה יכול להראות לנו, אתה אומר פה שהייתה הלוואה ל- findings, לכריסטינה 24 מיליון מ- Findings . אתה יכול להראות לנו איפה היא מופיעה בדוחות של כריסטינה? אתה צירפת פה דוחות, אתה יודע איפה היא מופיעה שם? בדוחות של Findings, סליחה. ת. אין לי את זה פה". (עמ' 15, ש' 4 – עמ' 17, ש' 4 לקובץ תרגום חקירת המערער שצורף על ידי הצדדים ביום 11.2.2026).

43. ובהמשך:

"ש. בסדר, אוקיי. איפה הסכם ההלוואה הזאת בין תשבורי ל- Findings של 18.5 מיליון? ת. נביא אותו גם אם זה מה שאת רוצה.

ש. זה היה הסכם אחד? ת. לא.

ש. היו כמה? ת. אולי.

ש. זה היה בשנה אחת? ת. לא נראה לי" (עמ' 19, ש' 7 – 15 לקובץ התרגום).

44. וכן:

"ש. עכשיו אני מפנה אותך ל- 65.5 למטה בתצהיר, בוא נחזור לתצהיר שלך רגע, 65.5 … באיזה שנים העברת את הכספים האלה אתה יודע? ת. לא, אנחנו מדברים על 2015, 2017, אני מניח שזה באותן שנים.

ש. אוקיי, ואיפה הסכמי ההלוואות האלה? ת. יש לנו אותם.

ש. שוב, זה יכול להיות שיש כמה הלוואות על כל חברה? ת. כן.

ש. ומי החליט לתת את הכספים האלה? ת. אני.

ש. ומי קבע את שיעורי הריבית על ההלוואות האלה? ת. אני.

ש. עם אשתך? ת. כן".

45. כאשר עומת המערער עם העובדה שטענותיו אינן עולות בקנה אחד עם הדוחות הכספיים, הוא לא סיפק תשובה משכנעת:

"ש. ואני אומרת לך שאין התחייבות של תשבורי ל- Findings במאזן בוחן של תשבורי, נכון או שאתה רואה התחייבות כזאת? ת. אבל את מסתכלת בעמוד הלא נכון. אמרתי לך, אמרתי לך 147. הלוואות שהתקבלו מכל החברות האלה, את רואה כאן?

ש. הלוואות לשותפים, לזה אתה מפנה. ת. זה מה שאני אומר, יש לך הלוואות לשותפים. יש לך הלוואה מ- Velvet, יש לך הלוואה מכל מיני. את מסתכלת בעמוד הלא נכון. 147 זה העמוד הנכון.

ש. אז יכול להיות שאני רואה את ההלוואות מ- Findings תחת ההלוואות האלה, זה מה שאתה אומר? ת. כן.

ש. ולמה לא כתוב פשוט הלוואות מ-Findings ? ת. אני לא יודע.…

ש. יכול להיות, זה לא נכון, יכול להיות שאנחנו רשמנו כאן את ההלוואות מ- Findings אבל לא רשום Findings, זה מה שאמרת. ת. זה מה שאמרתי, כן.

ש. כי מבחינתך זה לא משנה? ת. לא, לא. זה ספציפי אבל זה כתוב בספרים.

ש. מה זה אומר ספציפי אבל בספרים? לא הבנתי. ת. תראי, כאן יש הערה בעמוד 145 לגבי Findings .

ש. לא, אנחנו לא שואלים על הדוח של Findings עכשיו, תכף נשאל. ת. אוקיי.

ש. עכשיו תראה לי איפה זה בתשבורי. ת. כן, אני לא יודע.

ש. הלוואה מ- JD Findings אתה גם לא רואה במאזני בוחן האלה, נכון? רק שיירשם שהעד לוקח את הזמן. ת. אני מחפש את התשובה.

ש. אני אומרת לך שזה אין, אין שורה כזאת, אני עברתי על זה. ת. אז למה את שואלת שאלה אם את יודעת את זה?

ש. יש לך הסבר אחר לדבר הזה? ת. לא.

ש. לא מצאת? ת. סיווג שונה.

ש. חברות שונות. ת. לא, אני חושב שזה פשוט סיווג שונה, החברות לא רשומות ברשימה. הנכסים רשומים, אלה לא החברות, יש דרך שונה לדווח על המידע.

ש. בדוחות של תשבורי היית צריך לרשום את זה נכון? ת. זה לא, תשבורי אינה חברה שיש לה רישום.

ת. זה בוחן. ש. אבל גם בדוח. ת. לא, זה מאזן בוחן אתה לא מגיש את זה. 

ש. על מה, על סמך מה נרשמו המספרים האלה והחברות האלה במאזן בוחן? על סמך מה? ת. אני לא רואה חשבון אבל אני מניח שמדובר בחשבונות בנק.

ש. ולמה Velvet מופיעה פה ברשימה הזאת? ת. את צריכה לשאול את רואה החשבון שלי.

ש. מי יודע מאיפה מגיע הכסף ולאן הוא הולך? אתה לא יודע? ת. אני יודע.

ש. אז מה שנרשם פה זה על סמך מה שאמרת לרואה החשבון שלך. ת. לא, לא, אבל בחשבון הבנק כתוב שהועבר סכום כסף X למקום מסוים, זה תלוי בהשקעה מסוימת.

ש. אבל בדוחות של תשבורי גם לא רואים הלוואה מ- Findings . בדוח של 2016 שאתה הגשת לא רואים הלוואה מ- Findings . ת. ההסכם קיים.

ש. לא הסדר, שואלת אותך, בדוח של תשבורי. ת. אבל אמרתי לך שיש קטגוריות שונות.

ש. למה בדוחות הכספיים של תשבורי ל- 2016 לא רשומה התחייבות ל- Findings ול- JD Findings, למה? ת. סיווג שונה, זה הכל. כן, כתוב שם, כתוב שם הלוואה לפירעון, כתוב שם הלוואה לפירעון, זה רק לא אומר.…

ש. זאת אומרת מבחינתך אין הבדל אם זה לחברת, אם זה הלוואה מ- Findings או אם זה הלוואה מ- JS ? ת. לא לפעמים, לפעמים כתוב הלוואה לאחרים. ואז, ואז בפירוט בפרוטוקול כתוב שההלוואה הזו היא לזה, ההלוואה הזו היא לזה, כמובן שזה משנה.

ש. אז איפה זה על Findings ? איפה היא? ת. זו לא הצהרה מלאה, אין לכם כאן פרוטוקול.

ש. אבל גם בדוח הכספי אין לי, למה? ת. אין דוח כספי פה.

ש. יש דוח כספי ל- 2016, למה לא פירטת את זה שם? ת. לא ראיתי את זה, זה אותו הדבר.

ש. אוקיי. הסכום של הקטגוריות שאתה מפנה אותנו 7.4 מיליון דולר, נכון? ת. אני לא, אני לא יודע.

ש. אז אני אומרת לך זה 7.4, אתה מדבר על 83 מיליון ש"ח. ת. כן, זה בטח נשאר בכמה מקומות שונים, את רוצה… ההלוואה, ההלוואה קיימת.

ש. תחת קטגוריות אחרות? ת. ההלוואה קיימת, יש הסכם הלוואה, זה קיים ב.

ש. בין מי למי? ת. בין Findings ותישבורי, ההלוואה קיימת, יש הסכם, היא קיימת בהצהרה. את יודעת שאני לא רואה חשבון, אני לא יודע איפה למצוא את זה" (עמ' 20, ש' 1 – עמ' 25, ש' 10 לתרגום).

46. ובהמשך:

"ש. ההלוואה של, לכריסטינה של 9 מיליון שאתה מתייחס אליה פה, איפה היא מופיעה במאזן בוחן של תשבורי? אני ראיתי כאן הלוואה של 1.5 מיליון דולר. ת. באיזה שנה? בואו נתחיל עם 2015 בואו נסתכל על ההלוואות.

ש. אתה יכול להסתכל ב- 2015, כל השנים יש הלוואה. ת. זה 2015.

ש. אני רואה פה מיליון וחצי. ת. כריסטינה היא 1.5 מיליון כאן.

ש. אוקיי. ואני אומרת לך אני בדקתי את זה, זה ממשיך 1.5 מיליון דולר. ת. כן, אבל זה יכול להיות תחת קטגוריות שונות.

ש. איפה? איפה זה מופיע? ת. אני לא יודע, אין לנו, אין לנו כאן פרוטוקול, אין לנו בירורים את יודעת.

ש. איפה הפירוט הזה נמצא? … ת. זה קיים בבירורים. …

ש. אז איפה הפירוט הזה? ת. זה לא כאן. …

ש. אז איפה זה? ת. אני לא יודע" (עמ' 28, ש' 11 – עמ' 29, ש' 21 לקובץ התרגום).

47. ניתן להיווכח אם כן, כי לא רק שהסכמי ההלוואות לא הוצגו, אלא שההלוואות לא באו לידי ביטוי בספרים באופן מסודר וברור, כך שגם לא ניתן לעמוד על טיבן. טענות המערערים לא נתמכו במסמכים כנדרש, ועל אף שהמערער טוען שיש בידיו את המסמכים, הוא נמנע מלצרפם, באופן הנזקף לחובתו. המערער גם הרבה לציין, כי את השאלות הנוגעות לרישום ההלוואות בספרים יש להפנות לרואה החשבון, אולם אם אכן כך, היה עליו לצרף תצהיר של רואה החשבון, וגם הימנעות זו יש לזקוף לחובתו. המערער בחר להגיש אך את תצהירו שלו לתמיכה בטענותיו, ועליו לשאת בתוצאות בחירתו. לא ניתן לקבל מצב שבו המערער מגיש תצהיר יחיד, וכאשר הוא נשאל שאלות חשבונאיות רלוונטיות, הוא מתחמק מלהשיב בטענה, כי יש להפנות את השאלה לרואה החשבון, שלא הוגש תצהיר מטעמו.
48. במצב עניינים זה, לא הוכח לי כי מדובר בהלוואות שעתידות להיפרע, אלא במשיכה של כספים מפיינדינגס, ומשכך מדובר בהכנסה.
49. שעה שהגעתי למסקנה, כי יתרות החובה וההלוואות מפיינדינגס מהוות הכנסה, יש לבחון האם המערער הוא בגדר "מקבל ההכנסה". לאחר בחינת הטענות והראיות שהוצגו בפניי, אני סבורה שהתשובה לכך שלילית בכל הנוגע ליתרות החובה, אך חיובית בכל הנוגע להלוואות מפיינדינגס.
50. בכל הנוגע ליתרות החובה, המשיב לא חולק על כך שהצדדים הקשורים שקיבלו את הכספים הם שהיו חייבים את הכספים לפיינדינגס (למשל סעיף 53 לסיכומי המשיב), וטענתו היא כי "… [ומ]שעה שהמערער החליט כי הצדדים הקשורים אינם מחויבים לפרוע את התחייבויותיהם לפיינדינגס במשך השנים, הרי שהלכה למעשה, מדובר בהחלטה של בעלי השליטה שלא להחזיר את חובות אלו, בדומה למשיכות בעלים מחברה" (סעיף 60 לסיכומי המשיב. כן ראו סעיף 57 לסיכומי המשיב). כלומר, המשיב אינו טוען, כפי שנטען ביחס להלוואות מפיינדינגס, כי מדובר במשיכות של בעל השליטה במסווה של הלוואות, אלא כי מדובר ביתרות חובה של הצדדים הקשורים שלא נפרעו במשך שנים, כאשר יש לחייב את בעל השליטה בהכנסה מדיבידנד, בתור הגורם שהחליט על אי-פירעונן. מילים אחרות, המשיב אינו תוקף את עצם משיכת הכספים ורישומם כיתרת חובה, בדומה לטענתו ביחס להלוואות מפיינדינגס, אלא את אי-השבת הכספים שנמשכו.
51. אני סבורה, כי במקרה שכזה, הדבר דומה יותר למחילת חוב, כאשר ההכנסה צריכה להירשם אצל הגורם שאינו מחויב להשיב את הכספים, ולא אצל הגורם שהחליט על אי-השבת הכספים. שעה שמטענות המשיב עולה, שההתחייבויות של הצדדים הקשורים הן התחייבויות "אמיתיות" אשר בעל השליטה ויתר על פירעונן, הרי שהוויתור על הפירעון מהווה הכנסה אצל הצדדים הקשורים החייבים (מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיווג ההכנסה). ויוזכר כי מקור יתרות החובה הוא במשיכות מסווימוור ורישום שטרי ההון מעסקת אפריקה ישראל בספרי סווימוור, אשר נעשו לפני שנים רבות, כאשר המשיב לא העלה כל טענה כנגדן. הדבר נכון גם לגבי המחאת יתרות החובה לפיינדינגס, שהתקבלה בהשלמה אצל המשיב (וראו פס' 45 – 51 לפס"ד גוטקס, שם נדחתה טענתו הראשית של המשיב, כי יתרות החובה שעמדו ללא פירעון הן דיבידנד בידי בעל השליטה).
52. צודק המשיב, כי אי-מיסוי יתרות החובה עלול ליצור "מצב אבסורדי שלפיו יתרות חובה שהועברו מישות משפטית אחת לאחרת, ועומדות במשך שנים ללא פירעון, לא ממוסות בשום שלב" (סעיף 49 לסיכומי המשיב), אולם אין הדבר מחייב כי "יש לראות ביתרות אלו ככאלו שהפכו לדיבידנד" (שם) אצל בעל השליטה, בשונה מהכנסה אצל הישות המשפטית שהייתה חייבת את הכספים (שוב, מבלי לקבוע מסמרות ביחס לסיווג ההכנסה). על המשיב היה להציג קונסטרוקציה משפטית המלמדת על ייחוס ההכנסה לבעל השליטה, מעין הרמת מסך, אולם הוא נמנע מלעשות כן, והסתפק בטיעון לקוני ללא כל אסמכתא משפטית.
53. הדבר שונה בכל הנוגע להלוואות מפיינדינגס. באותו מקרה, לא מדובר בהתחייבות שרירה וקיימת של גורמים קשורים כלפי פיינדינגס שנמחלה לאחר זמן, אלא במשיכה של כספים על ידי המערער, כבעל שליטה, והעברתם לחברות קשורות, באצטלה של הלוואות. כפי שטוען המשיב בצדק, הקשר היחיד בין פיינדינגס ובין מקבלי הכספים, הוא אך ורק המערער עצמו (למעט כריסטינה, שגם בה המערער מחזיק ב-50%). ויובהר, כי מבחינה מעשית אין הבדל בין מצב שבו המערער משך את הכספים לעצמו, ולאחר מכן העביר אותם לגורמים שונים כפי ראות עיניו, ובין מצב שבו החליט על העברת הכספים ישירות לחברות שבבעלותו.
54. לא מדובר בהלוואות או ביתרות חובה שנמחלו, כי אם במשיכת כספים על ידי בעל השליטה והעברתם לגורמים שונים. מצב עניינים זה שונה מהמצב הנוגע ליתרות החובה, שנרשמו על שם הצדדים הקשורים, עמדו שנים ללא פירעון וללא כל טענה מצד המשיב, ולאחר מכן נמחלו.
55. יתרה מזו, מעדותו של המערער ביחס להלוואות מפיינדינגס עולה תמונה של בעל שליטה שמעביר כספים מחברה לחברה על פי האינטרסים שלו בלבד, בשונה מהאינטרסים של החברות שבשליטתו, כיישויות משפטיות נפרדות.
56. המערער לא השכיל להסביר מדוע נעשות כל ההלוואות הבין חברתיות, מלבד העובדה שההלוואות משרתות אותו ואת אישתו:

"ש. אוקיי. למה בעצם ש- Findings תיתן הלוואה לתשבורי? ת. למה לא?

ש. מה הקשר ביניהן? ת. למה לא?

ש. מה הקשר ביניהן? חוץ ממך? ת. מותר לי לתת הלוואה, נתתי הלוואה מחברה אחת לחברה אחרת. שילמתי מיסים על הריבית.

ש. למה, למה ש- JD Findings תיתן הלוואה לתשבורי? מאותה סיבה? ת. חברות בין-קבוצתיות, אנחנו לוקחים את הכסף לאן שצריך אותו.

ש. זאת אומרת אתה מחליט אם צריך כסף בתשבורי או ב-JD Findings ? ת. כן.

ש. לפי זה אתה מחליט אם לתת הלוואה? ת. וכשאנחנו לוקחים הלוואה, אנחנו עושים הסכם שאנחנו מפחיתים את הריבית, אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות. שילמתי, על כל הלוואות Velvet שילמתי ריבית, הכל, הכל משולם. אני לא יודע מה אנחנו עושים כאן.

ש. למה JSI נתנה הלוואה לתשבורי? ת. הלוואות בין קבוצות. 

עו"ד יאיר אברהם: מימון בין חברתי. ת. אנחנו לוקחים את הכסף לאן שאנחנו צריכים את הכסף, זה דינמי, זה מה שאני עושה.

ש. זאת אומרת, תשבורי ו- Findings ו- JD Findings ו- JSI ועוד הן כולם חלק מאותה קבוצה שאתה שולט בה? ת. חברות שונות בקבוצה.

ש. שאתה שולט בהן? ת. שיש לי שליטה עליהן ואני מעביר את הכסף לאן שאני צריך אותו.

עו"ד יאיר אברהם: ואני מעביר את הכסף לאן שאני צריך, אמרת אני או אנחנו? ת. אנחנו.

ש. מי זה אנחנו? ת. אשתי ואני, אשתי קודם. …

ש. … טוב, למה, למה JSI הגדילה את ההלוואה שלה לתשבורי ב- 2.3 מיליון דולר ב- 2016? ת. אני לא יודע.

ש. מאותה סיבה שאמרת עכשיו. 

ש. החלטת להעביר עוד כסף? ת. כן אני לא יודע, אני לא זוכר. 

ש. אני שואלת אבל הכל מגיע מאותה החלטה של. ת. אני אומר לך במונחים כלליים. באופן כללי אני מעביר כסף לאן שאני צריך להעביר כסף" (עמ' 25, ש' 18 – עמ' 27, ש' 11 לקובץ התרגום).

57. ובהמשך:

"ש. … ב- 2016 קיבלת עוד 3.4 מיליון דולר מתשברי, נכון? זה מופיע במאזן בוחן. ת. אוקיי.

ש. למה? ת. אני לא זוכר.

ש. ועוד 1.5 מיליון דולר ב- 2017 , לאיזה מטרה? ת. אבל כסף זז, כסף נכנס לתשבורי, כסף יצא מתשבורי.

ת. אני מקבל דיבידנדים מחברות שונות. ואני מעביר את הכסף מסביב, אני לא מבין מה השאלה. אסור לי להעביר כסף ממקום למקום?" (עמ' 39, ש' 20 – עמ' 40, ש' 5 לקובץ התרגום).

58. בכלל, המערער מתייחס בגוף ראשון למתן ההלוואות. כך למשל, ומבלי למצות שכן העניין חוזר על עצמו לכל אורך הפרוטוקול, בהקשר של הלוואות שנתנה טישבורי, ציין המערער כי "אולי הבאתי עוד מיליון וחצי ממקום אחר" (עמ' 19, ש' 1 לתרגום); "מותר לי לתת הלוואה, נתתי הלוואה מחברה אחת לחברה אחרת" (עמ' 25, ש' 23 לתרגום); "אני מעביר את הכסף לאן שאני צריך אותו" (עמ' 26, ש' 20 לתרגום); "אני מעביר כסף לאן שאני צריך להעביר כסף" (עמ' 27, ש' 10 לתרגום); ועוד כהנה וכהנה.
59. מעדותו של המערער גם עולה ערבוב בין הישויות השונות ואי-הפרדה ביניהן, וראו למשל בהקשר של הלוואה שקיבלה המערערת מחברה חיצונית:

"ש. מה קרה ב- 2017 שג.מ.ש. לא דרשה הוצאות ריבית יותר על ההלוואת מ- Velvet ? ת. כי ביטלנו את ההלוואות כי אחת הייתה לכיוון הזה ואחת לכיוון הזה. …

ש. לא הבנתי, אתה ב- 2017 . ת. כן .

ש. לא דורש הוצאות ריבית מ- Velvet , ההלוואה נסגרה? ת. כן, זה עבר לאחר.

ש. ההלוואה שלך? ת. עבר לחברה אחרת ונסגר.

ש. איזה הלוואה? איזה חברה? ת. אני לא זוכר על הסף., על הסף.

ש. חברה שלך? ת. כן .

ש. במקום ההלוואה ש- Velvet נתנה לג.מ.ש. חברה אחרת עכשיו בעצם נותנת הלוואה לחברות שלך? ת. במקום Velvet , Velvet נתנה לתשבורי וחברה אחרת נתנה ל- Velvet .

ש. מי זה, זה היה ב- 2017 ? ת. אני לא זוכר באיזה שנה.

ש. איזה חברה אבל תגיד לי. ת. אבל מאוחר יותר הם בוטלו, אז, הם בוטלו.

ש. מי זו, מי זו החברה הזאת? ת. בקבוצה, חברה בקבוצה. …

ש. מתי זה היה, באיזה שנה? ת. במהלך השנים עליהן אנו מדברים. אני לא זוכר באיזה שנה. …

ש. החל מ- 2017 בעצם אתה לקחת את ההלוואה על עצמך במקום על ג.מ.ש. נכון? ת. אני חושב שכן.

ש. למה? ת. כי הייתי, מה שהייתי צריך לעשות.

ש. למה? ת. אני לא זוכר כרגע.

ש. למה שאתה עצמך תיקח על עצמך הלוואה של ג.מ.ש. בסכום משמעותי, כמה עשרות מיליוני דולרים, למה שתעשה את זה? … ת. כי זה מה שהיה צריך לעשות. …

ש. ולמה העובדה שאתה לקחת את ההלוואה שלך גרמה לך להקטין את ההתחייבות של תשבורי אליך? איך תשבורי הייתה קשורה למהלך הזה? ת. אתה צריך לשאול את רואה החשבון. …

ש. אבל למה? ת. אני לא יודע.

ש. מה הקשר בין תשבורי לבין ג.מ.ש. לבין Velvet ? ת. אני לא רואה חשבון, לא למדתי באוניברסיטה.

ש. מה קשורה תשבורי? לא צריך להיות accountant , מה הקשר של תשבורי להלוואה הזאת? ת. אני חושב שאת יכולה להמשיך.

ש. אין לך תשובה? ת. אני לא יודע" (עמ' 53, ש' 13 – עמ' 56, ש' 12 לקובץ התרגום).

60. כמו כן, כפי המצוטט לעיל, בדוחות הכספיים אין הבחנה בין החברות השונות:

"ש. למה בדוחות הכספיים של תשבורי ל- 2016 לא רשומה התחייבות ל- Findings ול- JD Findings, למה? ת. סיווג שונה, זה הכל. כן, כתוב שם, כתוב שם הלוואה לפירעון, כתוב שם הלוואה לפירעון, זה רק לא אומר. …

ש. זאת אומרת מבחינתך אין הבדל אם זה לחברת, אם זה הלוואה מ- Findings או אם זה הלוואה מ- JS ? ת. לא לפעמים, לפעמים כתוב הלוואה לאחרים. ואז, ואז בפירוט בפרוטוקול כתוב שההלוואה הזו היא לזה, ההלוואה הזו היא לזה, כמובן שזה משנה.

ש. אז איפה זה על Findings ? איפה היא? ת. זו לא הצהרה מלאה, אין לכם כאן פרוטוקול.

ש. אבל גם בדוח הכספי אין לי, למה? ת. אין דוח כספי פה.

ש. יש דוח כספי ל- 2016, למה לא פירטת את זה שם? ת. לא ראיתי את זה, זה אותו הדבר" (עמ' 24, ש' 6 – 22 לקובץ התרגום).

61. מעדות המערער עולה, כי העסקאות שנעשו וההלוואות שניתנו, לא היו נעשות בין צדדים שאינם קשורים, באופן המחליש את היות החברות יישויות משפטיות נפרדות, שפועלות על פי האינטרסים שלהן עצמן. המערער הוא שחתם על העסקאות בשם שני הצדדים וקבע את התנאים, כאשר הריביות שהיו לכאורה אמורות להשתלם, כלל לא שולמו:

"ש. למה הריבית על ההלוואה של JSI 700,000 דולר ב- 2016 , למה היא לא שולמה? למה JSI לא שילמה את הריבית על ההלוואה הזאת. ת. אני לא זוכר, אולי ל- JSI יש אשראי גרוע.

ש. מי קבע את שיעור ריבית על ההלוואה שם, אתה? ת. כן" (עמ' 27, ש' 12 – 16 לקובץ התרגום).

62. ובהמשך:

"ש. … למה, למה הריבית על ההלוואה הזאת של כריסטינה לא שולמה? ת. אין כסף. …

ש. מי ויתר, מי אפשר לכריסטינה לא לשלם, אתה? ת. לא נתתי שום אישור, החברה פשטה את הרגל לאף אחד לא היה כסף, גם לא לבנק. הבנק אפילו לא נתן לשלם את הריבית, הבנק לא קיבל את כספם.

ש. אבל למה תשבורי הסכימה שלא תשולם לה ריבית? ת. מעולם לא הוסכם, לא הוסכם לעולם.

ש. אז מה, מי אפשר לה לא לשלם? … ת. הבנק לא אפשר לשלם את הריבית. כן, קשור, צד קשור" (עמ' 31, ש' 11 – עמ' 32, ש' 5 לקובץ התרגום).

63. וכן:

"ש. אתה, ב- 2015 רגע נחזור לקלסר אתה קיבלת הלוואה מתשבורי, נכון? … ת. תמשיכי.

ש. … למה, למה תשבורי נתנה לך הלוואה של 5 מיליון דולר? ת. אני לא זוכר באופן ספציפי. אמרתי לך, אנחנו קבוצה והכסף זז בצורה דינמית.

ש. למה אתה משלם ריבית על ההלוואה הזאת? ת. כמובן, יש הסכם ואולי יש לי, אולי רק רשום אחרת.

ש. אולי זה רשום, אולי. ת. אם כן, אולי זה לא נחוץ, בקנדה לא משלמים ריבית בין חברות, אז זה תלוי.

ש. אבל אתה תושב ישראל. ת. כן, אבל בקנדה אין, אז זה תלוי למה, למה את לא רואה את זה כאן. זה תלוי איפה הנכס נמצא. זה שונה, שונה ניכוי מס במקור ומס שונה, שונה על ריבית עם אחזקה לבין ניקוי במקור. לא, במדינות שונות החוק עבור מס ניכוי במקור שונה, כן בישראל.…

ש. … תשבורי היא לא חברה קנדית, נכון?

ת. נכון, אבל זה היה יכול לתת הלוואה" (עמ' 38, ש' 17 – עמ' 39, ש' 17 לקובץ התרגום).

64. לכל אורך חקירתו, המערער כשל מלהשיב לשאלות בסיסיות, ואך מפאת אורכם של דברים, לא מצאתי לצטט את כולם. בהקשר זה אציין כי המערער השיב "לא יודע" או "לא זוכר", לא פחות מ-65 פעמים שונות.
65. גם ניכר שהמערער לא העיד על פי תומו, במטרה לחשוף ולגלות את הפרטים ולהבהיר את המצב העובדתי. כאמור, המערער נמנע מלהשיב לשאלות רבות, אולם באחת מן הפעמים התברר, כי המערער ידע את התשובה, אך בחר שלא להשיב. בהתחלה כאשר נשאל על ראשי התיבות JS בספרים השיב כי אינו יודע במי מדובר, אולם בהמשך "נפלט" למערער כי מדובר בו:

"ש. מה זה ? JS ת. את יודעת, JS אז אולי.

ש. זה אתה, J Schwebel ת. יכול להיות, יכול להיות, אני לא יודע בדיוק מה זה אומר, אני לא יודע. …

ש. אז רק אני, אני רוצה רגע להבין. JS בוא נסכים זה Joey Schwebel, נכון? ת. לא, אני לא יודע.

ש. אז מי זה? ת. אני לא יודע, יכול להיות שזה קוד למשהו אחר, אני לא יודע.

ש. מי? ת. אני יודע, אם יש לזה שם של חברה, אני לא יודע.

ש. יכול להיות שזה אתה. ת. זו גם יכולה להיות את" (עמ' 20, ש' 12 – עמ' 21, ש' 14 לקובץ התרגום).

66. אולם, כאמור, בהמשך דבריו עלה כי אכן מדובר במערער:

"ת. את יודעת שהיו לי, היו לי הרבה הלוואות לכריסטינה, כריסטינה הייתה, היא חברה פושטת רגל.

ש. מי זה לי? כשאתה אומר לי, מה זה היו לי הרבה הלוואות? ת. JS.

ש. JS, אז JS זה אתה, אוקיי" (עמ' 30, ש' 3 – 7 לקובץ התרגום).

67. כמו כן, בסעיף 67 לתצהיר המערער, בקשר להלוואות מפיינדינגס, הוא מצהיר כי "מטענות המשיב עצמו ניתן לראות כי אני לא המוטב של הסכומים הנוספים, למעט ההלוואה מפיינדינגס לי אישית, ולמען הסר ספק אני מצהיר שלא ביצעתי בהם שימוש אישי". אולם, במהלך החקירה התברר כי הצהרה תקיפה זו אינה מדויקת:

"ש. אתה אמרת שתשבורי נתנה הלוואה לאהרון אנרגיה, נכון? זה בתצהיר שלך. ת. כן, 14.5 מיליון.

ש. אבל ההלוואה הזאת לא מופיעה בדוח של אהרון אנרגיה, נכון? ת. אני חושב, אני חושב שמאוחר יותר לקחתי את זה באופן אישי.

ש. זה כבר לא מופיע ב-2017. ת. כן, אני חושב שלקחתי את זה באופן אישי. כן, זה. …

ש. אז מה זה אומר לקחתי את זה אלי? ת. זוהי השקעה אישית שעשיתי, אני חושב שהרווחתי דיבידנד לכסף הזה וזה… כן ושילמתי את המס. כן, ב- 2016 קנינו מעזריאלי את העסק של סונול" (עמ' 38, ש' 2 – 16 לקובץ התרגום).

68. גם בסיכומיו, תחילה טוען המערער כי "לכל היותר" משך 16 מיליון ש"ח לשימוש אישי (סעיף 19), ובהמשך, טוען טענה עובדתית שונה, כי "לכל היותר" משך 30.5 מיליון ש"ח לשימוש אישי (סעיף 40). יוער, כי עצם השימוש במושג "לכל היותר" על ידי המערער, מלמד על העמימות העובדתית השוררת.
69. במצב עניינים זה, כאשר המערער נמנע מלהשיב כראוי ואינו מדייק בדבריו, אני נותנת משקל מועט לעדותו, מה גם שממילא מדובר בעדות יחידה של בעל דין. בשקילת התהיות והראיות שהציג המשיב אל מול חוסר הראיות שהציג המערער, אני סבורה כי ידו של המשיב על העליונה, והמערער כשל מלהוכיח את גרסתו.
70. על המערער היה לספק ראיות ואסמכתאות אובייקטיביות ומדויקות לנתיב הכסף, להציג היגיון והצדקה בהעברת הכספים ומתן ההלוואות מחברה לחברה, ולא די במילים "מימון בין-חברתי". בהנחה שהחברות הן יישויות משפטיות נפרדות, על המערער היה לנמק מדוע שחברה אחת תלווה כספים לרעותה, מלבד היותה תחת אותו בעל שליטה, ולהציג את התנאים וההסכמים. מאום מכך לא נעשה. לא בכדי, אף לא נטען כי פיינדינגס החלה בהליכי גבייה אל מול החברות שחייבות לה את יתרות החובה. לכאורה, היא השלימה עם העובדה שבעלי המניות וחברות הקבוצה חייבים לה עשרות ומאות מיליוני ש"ח, דבר שלא היה יכול להתרחש בין צדדים שאינם קשורים. נראה כי המערער התייחס לחברות שבשליטתו כאל ארנקים שונים המשרתים את האינטרסים שלו בלבד. אם המערער אינו מפריד בין החברות ובין האינטרסים שלהן ושלו, אין סיבה שהמשיב ינהג כך.
71. הרושם העולה ממכלול הדברים הוא של בעל שליטה שעושה בחברות ככל העולה על רוחו, על מנת לשרת את מטרותיו האישיות, מבלי להתחשב בהיות החברות יישויות משפטיות נפרדות.
72. לא בכדי, המערער מודה בסיכומיו כאמור, כי 30.5 מיליון ש"ח מתוך ההלוואות מפיינדינגס, שימשו אותו באופן אישי. עם זאת, לא הוכח בפניי, כי המערער שילם מס בגין אותם כספים ששימשו אותו, והדבר מעיד על הדרך בה הוא נוהג בחברות.
73. על כן, לסיכום האמור, בכל הנוגע ליתרות החובה, שעה שאין מחלוקת שיתרות החובה לא נפרעו, ואף לא נטען בפניי כי הן עתידות להיפרע, הרי שניתן לחייבן כהכנסה. עם זאת, לא מצאתי לחייב את המערער בהכנסה מדיבידנד כתוצאה מהוויתור על החוב, אך מעצם החלטתו על הוויתור.

בכל הנוגע להלוואות מפיינדינגס, מצאתי לחייב את המערער בהכנסה של 108 מיליון ש"ח בגין הכספים שמשך מפיינדינגס, אשר כאמור המערער אף מודה כי 30.5 מיליון ש"ח מתוכם אכן שימשו אותו באופן אישי. אין מחלוקת, כי הכספים עברו למערער ולחברות שבשליטתו, אולם המערער כשל מלהוכיח, כי מדובר בהלוואות שהוא או החברות עתידים להשיב והוא כשל מלהוכיח את נתיב הכסף.

74. אציין כי, מעצם טיבה, טענת "לא הוכח" של המשיב היא אינה טענה חזקה, והנטל הרובץ על הנישום בערעור הוא נטל קל יחסית (והשוו ע"מ (מחוזי ת"א) 20822-06-20 ב.ג. הנדסה ובניה בע"מ נ' מנהל מע"מ-ת"א 2, פס' 36 (26.1.2022), ערעור על פסק הדין נדחה בגדרי ע"א 1943/22 מאיר בריזדה ובניו חברה לבנין בע"מ נ' מנהל מע"מ (10.4.2024)). די בכך שהנישום יספק גרסה סבירה משלו, בצירוף אסמכתאות להוכחת הגרסה, על מנת שתתקבל גרסתו. עם זאת, במקרה דנן, מעבר לכך שהמשיב הציג ראיות לעירוב וערבוב הכספים באופן המעורר תהיות, המערער לא השכיל להוכיח ולו במעט את גרסתו שנטענה בעלמא, ועליו לשאת בהשלכות בחירתו.
75. בכל הנוגע לחיוב המערער בהכנסות מריבית רעיונית, אני מקבלת את טענות המערער העקרוניות. הצדק עם המערער, כי שעה שהמשיב מתייחס ליתרות החובה ולהלוואות מפיינדינגס כאילו הם נמשכו על ידי המערער כדיבידנד, הוא אינו יכול במקביל להתייחס אליהם כאל הלוואה שהמערער חייב להחזיר. על המשיב להחליט, האם מדובר בכספים שהמערער משך, דבר שמוביל לחיוב במס בגין הכנסה מדיבידנד, או שמא מדובר בהלוואה שהמערער חייב להחזיר, דבר שמוביל להכנסה בגין ריבית רעיונית שלא שולמה.
76. לא בכדי, כאשר נשאלה על עניין זה נציגת המשיב, לא הייתה תשובה טובה בפיה (עמ' 150, ש' 20 – עמ' 154, ש' 5 לתמליל הדיון), ואף נראה כי המשיב חזר בו מהטענה בסיכומיו, גם אם לא במפורש (סעיפים 50 ו-61 לסיכומי המשיב).
77. עם זאת, כל עוד לא נקבע, כי במועד מסוים משיכות הכספים או יתרות החובה הן דיבידנד, הרי שעד לאותו מועד מדובר בהלוואה, שיש לשלם ריבית רעיונית בגינה.
78. על כן, לאור האמור, שעה שקבעתי, כי ההלוואות מפיינדינגס בסך של 108 מיליון ש"ח הן דיבידנד בידי המערער בשנת 2015, אין מקום לחייבן בריבית רעיונית בשנות המס העוקבות. מהרגע שבו נקבע כי מדובר בדיבידנד, הרי שמדובר בכספים ששייכים לבעלים שהם אינם חייבים להשיב, ובהתאם הם אינם חייבים בתשלום ריבית רעיונית בגינם. במקביל, כל עוד מדובר בהלוואה שהמשיב לא חייב כדיבידנד, הרי שניתן וראוי לחייבה בריבית רעיונית.

הכנסות למערער מחברת טישבורי

הרקע הרלוונטי לערעור

79. נכון ליום 31.12.2015 היו רשומות בספרי טישבורי יתרות זכות בסך של כ-56 מיליון דולר, בהתאם לחלוקה הבאה: סכום של כ-46 מיליון דולר לזכות shareholder MS – אביו של המערער, שהחזיק במניות באמצעות הנאמנות עד לפטירתו; וסכום של כ-10 מיליון דולר בגין ריבית צבורה לזכות אביו של המערער (Accrued interest on shareholder MS).
80. לטענת המערער, מקורן של יתרות הזכות הוא בהלוואת בעלים שנתן אביו לטישבורי. בתאריך 31.12.2016 שונה הסיווג של יתרות הזכות להון בעלים.
81. המערער טען בתצהירו, כי חלה טעות ברישום יתרות הזכות, ויתרות הזכות שעמדו בטישבורי לטובת הוריו, היא בסך של כ-50 מיליון דולר, ולא 56 מיליון דולר.
82. המשיב קבע, כי יתרות הזכות שהפכו להון בעלים בספרי טישבורי מהוות הכנסה מדיבידנד בידי המערער לשנת המס 2016, לפי סעיף 2(4) לפקודה.

עוד הוא קבע, כי סכומים נוספים של כ-2.9 מיליון דולר וכ-4.7 מיליון דולר, מהווים הכנסה מדיבידנד בידי המערער בגין משיכות כספים מטישבורי במהלך שנות המס 2015 ו-2016, בהתאמה. לחלופין ואם ייקבע כי יתרות הזכות מהוות הלוואת בעלים, המשיב קבע, כי יש לראות בסכומים אלו כהכנסת ריבית בידי המערער. לחלופי חילופין, יש לראות בהוצאות הריבית הרשומות בדוחות טישבורי בסך של כ-4 מיליון דולר כהכנסת ריבית בידי המערער, בהיותו בעל הזכות לה בתום שנת המס.

טענות המערער בתמצית

83. לטענת המערער, אביו העמיד לטישבורי הלוואות בעלים נושאות ריבית, אשר בתום שנת 2015 עמדו על סך של כ-50 מיליון דולר, כולל הריבית הצבורה. הסך של 56 מיליון דולר, הנזכר בנימוקי השומה, מבוסס על מספרי ההשוואה של סוף שנת 2015 שתוקנו לאחר מכן.
84. בשנת 2016 טישבורי המירה את הלוואת הבעלים לשטר הון לטובת המערער.
85. בשנת 2018 נחתם הסכם שומה בין פקיד שומה ובין הנאמנות, שהסדיר את חבות המס בקשר לנכסי הנאמנות. הסכם השומה קבע שהנאמנות תחויב במס בסך כולל של כ-5.6 מיליון ש"ח, וכי סכום זה יהווה סכום מס כולל וסופי עד תום שנת 2017. עוד נקבע כי חלוקות מהנאמנות שמקורות בנכסים ובהכנסות שנכללו בהסכם אינן חייבות במס.
86. משכך, לא ניתן לקבל את טענת המשיב כאילו שאלת מקור יתרות הזכות או משמעותן לא הוכחה לו, כאשר רשות המיסים התקשרה בהסכם סופי ומחייב המתבסס על דוחות ונתונים של טישבורי.
87. הצוואה צורפה להסכם השומה, והיא קובעת כי 75% ממניות טישבורי נרשמו על שם המערער אך הוחזקו עבור האב בנאמנות, ורק לאחר פטירתם של שני ההורים, יועברו הזכויות בטישבורי למערער.
88. המשיב מבקש כעת לפתוח מחדש את השאלות שבליבת ההסכם. הדבר אינו מתקבל על הדעת ועומד בסתירה מוחלטת לעקרונות יסוד בדבר כיבוד הסכמים וסופיותם. המשיב מבקש לדון כאן בהסכם השומה מבלי שבדק מה הוצג בהליך שהוביל אליו, מה נשקל במסגרתו ומה עמדת פקיד השומה שחתם על ההסכם.
89. בנסיבות אלה, טענת "לא הוכח" אינה יכולה לשמש כלי לעקיפת הסכם שומה סופי ומחייב.

טענות המשיב בתמצית

90. לטענת המשיב, המערער לא הוכיח את קיומן של יתרות הזכות במסמכי הלוואה או כל מסמך אחר, על אף שנדרש לכך. מצופה היה כי יתרות זכות בסכום של כ-56 מיליון דולר תבואנה לידי ביטוי בצוואה המתיימרת להוריש אותן למערער ולא ליורשים אחרים.
91. שעה שלא הוכח קיומן של יתרות זכות בטישבורי לטובת המערער, אלא לכל היותר לטובת הוריו, וגם טענה זו לא הוכחה, פירעון ההלוואות שניתנו על ידי ההורים, באמצעות המרה לשטר הון לטובת המערער, להבדיל מהוריו, מהווה משיכת כספים שיש לחייבו בגינה כהכנסה מדיבידנד.
92. מעבר לכך וללא קשר ליתרות הזכות הנטענות, במהלך שנת 2015 המערער משך סכום של כ-2.9 מיליון דולר מטישבורי, שאינו כלול בסכום של 56 מיליון דולר, ולכן לא יכולה להישמע טענה כי חל על סכום זה הסכם שומת הנאמנות.
93. כמו כן, בשנת 2016 המערער משך מטישבורי כ-4.7 מיליון דולר, כביכול כהקטנת יתרת זכות שלו, על אף שלא עומדת בספרי טישבורי יתרת זכות בתחילת השנה. יש למסות סכום זה כהכנסה מדיבידנד בידי המערער.
94. המערער טען, כי הטעות ברישום יתרות הזכות התבססה על מספרי ההשוואה של שנת 2015 שתוקנו לאחר מכן, אך לא הבהיר מתי וכיצד תוקנו. המערער נדרש להסביר בדבר הטעות הנטענת, אולם השיב שאינו יודע מה הייתה הטעות ומתי תוקנה. בהמשך חזר בו וטען, כי לא מדובר בטעות אלא בחישוב שגוי של הריבית. בסיכומיו העלה המערער טענה חדשה שלא הוכחה, ולפיה התיקון שיקף מיונים מחדש של הכספים. עם זאת, הטעות הנטענת לא תוקנה בספרי טישבורי.
95. דברים אלה מחזקים את המסקנה, כי לא ברור מה מקורן של יתרות הזכות. כשם שהמערער החליט לשנות את הסכום מ-56 מיליון דולר ל-50 מיליון דולר, באותה מידה הוא היה יכול להודיע כי הטעות עומדת על כל סכום אחר. לא ייתכן, כי על טענות אלו לבדן, המועלות כלאחר יד וללא כל הוכחה, תתאפשרנה משיכות כספים בסכומים של עשרות מיליוני דולרים ללא מיסוי.
96. מכל האמור עולה, כי סכום של כ-6 מיליון דולר, אינו קשור ליתרות הזכות הנטענות של ההורים כלל וכלל, אף לא לשיטת המערער, וכי יש לחייבו בסכום זה כהכנסה מדיבידנד בידיו.
97. הסכם שומת הנאמנות אינו פוטר את המערער מחבות מס. ראשית, המערער תולה יהבו בסעיף 7 להסכם שומת הנאמנות, אלא שהסעיף מתייחס לחלוקות מהנאמנות, להבדיל מחלוקות ישירות אליו. מאזני הבוחן של טישבורי מעידים על משיכות כספים למערער, ואין בהם כל אזכור לנאמנות. שנית, המערער כלל לא היה מעורב באופן אישי בהסכם, והוא לא ידע לומר מה היו הנושאים שנדונו במשא ומתן. המערער לא הביא לעדות את מי שניהל את המשא ומתן מטעמו. המערער גם לא ידע אלו מסמכים ואילו מצגים הוצגו לפקיד השומה במסגרת המשא ומתן.

דיון

98. בסוגיה זו מצאתי לקבל את הערעור ביחס להון הבעלים בשיעור של 50 מיליון דולר, ולדחות אותו ביחס לסכום של 6 מיליון דולר, שאף לשיטת המערער אין מקורו בהלוואות בעלים, וכן ביחס לסכומים הנוספים של כ-2.9 מיליון דולר וכ-4.7 מיליון דולר, שהם משיכות של המערער, שאינם חלק מהון הבעלים, והמערער נמנע מלטעון ביחס אליהן.
99. תחילה אציין, שגם כאן, רב הנסתר על הגלוי, והמערער לא הצליח לעמוד בנטל להראות את מקור הכספים:

"ש. איפה יש תיעוד לכספים שאבא שלך העביר אתה אומר לתשבורי, איפה זה כתוב? ת. יש לנו אמון ויש לנו צוואה. הוא, אני לא יודע, הייתי ילד כשהוא פתח את החברה הזאת.

ש. יש איזה תיעוד שרשום מתי הוא העביר את הכספים? ת. אני לא יודע.

ש. אתה יכול להגיד לנו כמה מתוך הסכום הזה זה קרן, כמה מתוך זה, זה ריבית? ת. אני לא יודע" (עמ' 42, ש' 13 – 21 לקובץ התרגום).

100. הוא גם לא ידע להסביר מדוע אותה יתרת זכות לא הופיעה בהצהרת ההון שלו, ומה היה מהות התיקון:

"ש. למה ההלוואת בעלים הזאת של אבא שלך לא מופיעה בהצהרת הון שלך ל- 2015 ? ת. אמי נפטרה בשנת 2015 אז אני לא יודעת בדיוק מתי הכל קרה. אבי נפטר ב- 2014 , אמי נפטרה ב- 2015 .

ש. למה לא מופיעה שם ההלוואה הזאת? ת. אני לא יודע הכל היה חדש, אני לא יודע.

ש. מתי הגשת את הצהרת הון 2015? ב- 2020, אולי אחרי. ת. כמה שנים, כמה שנים מאוחר יותר, אני לא יודע בדיוק מתי.

ש. ולמה זה לא נרשם אז ב- 2020? למה לא רשמת שיש לך יתרת זכות שם? ת. אבל זה לא, זה לא כתוב שהנאמנות כתובה בצהרת הון? אני לא יודע.

ש. אתה לא יודע, טוב. עכשיו אתה אומר שהסכום של 50 מיליון תוקן, סעיף 75 בתצהיר שלך. ת. כן.

ש. מתי היה התיקון הזה? מתי היה התיקון הזה? ת. אני לא יודע.

ש. מה הייתה הטעות? ת. אני לא יודע…" (עמ' 43, ש' 1 – 19 לקובץ התרגום).

101. וכן מדוע הוחלט להמיר את ההלוואה לשטר הון:

"ש. … מי החליט שתשבורי תמיר את הלוואת הבעלים הזאת לשטר הון, מי, מי קיבל את ההחלטה הזאת? ת. עשיתי זאת.

ש. למה? ת. אני לא זוכר.

ש. טוב. ת. אף אחד אחר לא מקבל החלטות" (עמ' 47, ש' 10 – 16 לקובץ התרגום).

102. טענתו של המערער ביחס לחיובו במס, מתמצית בכך שנחתם הסכם שומה בין הנאמנות ובין פקיד שומה ת"א 1, שכבר הסדיר את הנושא (להלן: "ההסכם", נספח 32 לתצהיר המערער).
103. לאחר שבחנתי את ההסכם, אני סבורה שיש ממש בטענת המערער.
104. סעיף 7 להסכם קובע כי "למען הסר ספק, העברת כספים לנאמנות בגין פירעון יתרות זכות של הנאמנות מחברה A [טישבורי – י"ס] ו/או מחברה B שמקורם בהשקעות שביצעו האב ו/או האם בחברות כאמור, כמפורט בדוחות הכספיים המצורפים כנספח להסכם זה, לא תהיה חייבת במס". לא למותר לציין, כי הדוח הכספי של טישבורי לשנת 2016 צורף כנספח להסכם, ושם הופיעה במפורש יתרת זכות בעלים בסך של כ-56 מיליון דולר, לשנת 2015 (Shareholders' accounts – credit balances).
105. כלומר, הסכם השומה עוסק, בין היתר, בהעברות כספים בגין פירעון יתרות זכות של הנאמנות שמקורן בהלוואות בעלים, והוא קובע כי הן לא יהיו חייבות במס. אכן, המערער שרשם את שטר ההון על שמו הוא שקיבל את הכספים, בשונה מהנאמנות, אולם שעה שאין מחלוקת שהמערער מחזיק בנאמנות ובמלוא מניות טישבורי, הן ישירות והן באמצעות הנאמנות כנהנה בה, לא מצאתי כי יש בכך לשנות מבחינה מהותית.
106. יתרה מזו, ברישא של סעיף 7 להסכם, הובהר "כי חלוקות מהנאמנות לבן [המערער – י"ס] ולבת שמקורן בכל הנכסים וההכנסות, אשר נכללו במסגרת הסכם זה, אינן חייבות במס". יש בכך ללמד כי הסכם השומה השקיף על הנאמנות כצינור להעברת כספים אל הנהנים, ולא בכדי נקבע בו כי אין אירוע מס נוסף במעבר של כספים מהנאמנות לנהנים, בשנות המס שבהסכם. ממילא, על פי אותו היגיון, אין לחייב במס את המערער ביחס להעברת יתרות הזכות מהנאמנות אליו.
107. נוסף על שנקבע בהסכם השומה, אני גם סבורה, כי המערער נכנס לנעלי הוריו כבעל המניות היחיד בטישבורי, אשר זכאי ליתרות הזכות שנרשמו לטובת בעל המניות. שעה שטישבורי הייתה חייבת כספים לבעלי המניות, ושעה שבעלי המניות העבירו את זכויותיהם במניות למערער במסגרת התוספת לצוואה, הרי שהוא זכאי לאותם כספים. משכך, המרתן של יתרות הזכות לשטר הון אינה מהווה הכנסה.
108. אין בידי לקבל את טענות המשיב, כי ההסכם אינו חל בענייננו. אם המשיב סבור כי ההסכם הופר או כי לא הוצגו לו כלל המסמכים הרלוונטיים, הרי שפקיד שומה ת"א 1 הוא שצריך היה להצהיר בעניין, והוא שצריך היה לטעון אילו מצגים שהוצגו לו, אינם נכונים, דבר שלא נעשה.
109. עם זאת, שעה שהמערער מודה, כי הלוואות הבעלים הן מקור אך לסכום של כ-50 מיליון דולר, הרי שסכום של כ-6 מיליון דולר שנרשם לזכותו הוא סכום ללא הסבר, שמקורו אינו בכספים שהעבירו הוריו של המערער, כך שאותו סכום אינו חוסה תחת הסכם השומה.
110. ביחס למשיכות שביצע המערער בשנים 2015 ו-2016, שעה שטענות אלו נטענו במפורש בשומות המשיב, בהודעות המפרשות אותן, ובתצהיר המשיב (סעיפים 29 – 32 לתצהיר המשיב), והמערער בחר שלא להתייחס לטענות אלו בסיכומיו, הרי שאני מקבלת את טענתו החלופית של המשיב כי מדובר בהכנסות ריבית אצל המערער.

הכנסות למערער מחברת קורפוטק

הרקע הרלוונטי לערעור

111. קורפוטק החזיקה נכס נדל"ן שהושכר לשגרירות קנדה בישראל. בשנת 2016 נמכר הנכס.
112. קורפוטק דיווחה למשיב כחברת בית, כהגדרתה בסעיף 64 לפקודה. המערער דיווח על הכנסות מחברת קורפוטק כאילו היה חבר בקורפוטק, על אף שלא החזיק במניותיה במישרין, אלא על ידי חברות קנדיות שבשליטתו.
113. המערער דיווח על הכנסות דמי השכירות בשנת 2015 כהכנסות בידו. בשנת 2016 דיווח המערער על רווח ההון מהמכירה כעל שבח בידו.
114. המשיב חייב את המערער במס בגין הכספים שהתקבלו מקורפוטק כהכנסה מדיבידנד שהתקבל מהחברות הקנדיות.
115. לאחר שיצא הצו לשנת 2016, הגיש המערער בקשה לתיקון שומה לשנת המס 2016, בה טען, בין היתר, כי הוא רשאי לקזז את ההכנסה מדיבידנד כנגד יתרת זכות הרשומה לזכותו בספרי אחת מהחברות הקנדיות, כך שהעברת הכספים מהווה פירעון חוב. המשיב לא קיבל את הבקשה.

טענות המערער בתמצית

116. נפלה טעות בדיווח האישי של המערער, והוא הגיש בקשה לתיקון שומה. בבקשה צוין, כי למערער קיימת יתרת חובה/זכות מול אחת מהחברות הקנדיות, כך שחלק מהעברת הכספים מהווה פירעון חוב ואין למסות את המערער "מהשקל הראשון".

טענות המשיב בתמצית

117. לטענת המשיב, טענות המערער בבקשה לתיקון השומה לא הוכחו. יתרה מזו, הטענה בדבר יתרת זכות בחברה קנדית שהוא רשאי לקזז כנגדה את ההכנסה מדיבידנד, לא מתיישבת עם הדוחות הכספיים של החברה.

דיון

118. בסוגיה זו מצאתי לדחות את הערעור.
119. אין מחלוקת שהדיווח הראשוני של המערער לא יכול היה לעמוד, כך שהשומה הוצאה כדין. בכל הנוגע לבקשה לתיקון השומה, בכל הכבוד, טענות המערער ביחס לכך מסתכמות בסעיף אחד ויחיד בסיכומיו, שבו נטען, כי המערער הגיש בקשה לתיקון שומה. זאת, מבלי להוכיח, כי אכן עמדה למערער יתרת זכות בחברה הקנדית ומבלי להתמודד עם טענות המשיב ביחס לאי-קבלת הבקשה לתיקון. נדמה כי המערער השלים עם דחיית בקשתו, ואין לו כל טענה טובה בעניין.
120. כאשר נשאל על הנושא בחקירתו, המערער לא ידע להשיב לשאלות בסיסיות בעניין, לרבות העובדה שלא ברור אם בכלל הייתה לו יתרת זכות ב-JSI שהיה יכול לקזז כנגדה:

" ש. כן, יש מחלוקת לא קיבלנו את התיקון. כן, אז מה הייתה הטעות? … ת. אני לא יודע אבל, אבל זה היה ברור, אני מתכוון אני, אני, זה נעשה לפני שנים רבות, רבות, רבות. והייתי בעלים, והייתי בעלים רק של 28% מהעסקה הזו. אבל היה כתוב שאני בעלים של יותר אבל היו לי שותפים.

עוה"ד סיון הוידה אסייג: זו הטעות שאתה חושב שתיקנת?ת. אני חושב שכן.

…

ש. טוב. אתה תסכים איתי, אתה היית בדיוני השומות ביחס לקורפוטק?ת. לא.

ש. אוקיי. אתה יודע אם מישהו טען שמה שיש טעות? ת. אין לי מושג.

ש. עכשיו אתה אומר שצריך לקזז הרווח שלך כנגד יתרת זכות ב- JSI, תראה לי איפה בדוחות של JSI. ת. זה ראיית חשבון.

ש. אתה עשית תיקון? ת. אני לא יודע.

ש. אתה תסכים איתי שב- 2018 כבר לא הייתה לך יתרת זכות ב-JSI, נכון? ת. אני לא יודע" (עמ' 56, ש' 16 – עמ' 57, ש' 16 לקובץ התרגום).

הכנסות למערער מחברת פאריסאלה

הרקע הרלוונטי לערעור

121. בשנים 2015 – 2017 דיווח המערער על פאריסאלה כחברה נשלטת זרה, כהגדרתה בסעיף 75ב לפקודה (חנ"ז).
122. בשנת המס 2017 דיווחה פאריסאלה על הכנסה מדיבידנד בסך של כ-2.1 מיליון דולר מחברה פולנית.
123. במסגרת בקשה לתיקון ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור, חזר בו המערער מדיווחיו על פאריסאלה כחנ"ז. בהתאם, המערער לא דיווח על "רווחים שלא שולמו" בפאריסאלה, כהגדרתם בסעיף 75ב לפקודה.
124. לטענת המשיב, פאריסאלה היא חנ"ז. המשיב חייב את המערער על ההכנסה מדיבידנד מחנ"ז בשל "רווחים שלא שולמו", מאחר שהמערער לא הוכיח, כי הדיבידנד שהתקבל מהחברה הפולנית מקורו בהכנסה ששולם עליה מס זר בשיעור העולה על 15%.

טענות המערער בתמצית

125. פאריסאלה לא הייתה חנ"ז בשנת 2017. בשנת 2017 מקור ההכנסה המשמעותי של פאריסאלה היה דיבידנד מפעילות נדל"ן בפולין. מכיוון שפאריסאלה החזיקה 20% מהחברה הפולנית שחילקה את הדיבידנד, לא מדובר בהכנסה פאסיבית. כפועל יוצא, גם אין בפאריסאלה "רווחים שלא שולמו".
126. לפי סקירת KPMG שיעור מס החברות בפולין בשנת 2017 היה 19%, שיעור העולה על 15% כנדרש בדין. המשיב לא הציג ראיה או חוות דעת נגדית. עדת המשיב הודתה שהיא לא יודעת מה שיעור מס החברות בפולין ואף לא בדקה זאת.
127. המשיב טען שיש לראות את הרווחים שלא חולקו בפאריסאלה כהכנסה בטישבורי. אולם, המשיב אישר שהמערער שילם מס על מלוא רווחיה של טישבורי כחנ"ז ושבעניינה של טישבורי נחתם הסכם שומה שלפיו לא יהיו לפקיד השומה טענות כלשהן ביחס אליה.

טענות המשיב בתמצית

128. לטענת המשיב, טענות המערער בהקשר זה, הסוטות מדיווחיו הראשוניים, הועלו לראשונה לאחר שהוגשה ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור, במסגרת בקשה לתיקונה.
129. בשנות המס הרלוונטיות לענייננו, ושנת 2017 בכללן, המערער דיווח על פאריסאלה כחנ"ז. די בדיווחי המערער כדי לדחות את טענותיו, לפיהן אין מדובר בחנ"ז.
130. התנאים המצטברים הקבועים בפקודה להיותה של פאריסאלה חנ"ז מתקיימים בענייננו. רוב הכנסתה פאסיבית, שיעור המס החל על הכנסתה הפסיבית אינו עולה על 15%, ולמצער, המערער לא הוכיח אחרת.
131. טענת המערער, כי הוא שילם מס על מלוא רווחיה של טישבורי כחנ"ז לא הוכחה. כמו כן, הדיבידנד שחולק בפועל על ידי פאריסאלה בשנת 2017 הסתכם ב-288,880 דולר, ולכן גם אם המערער היה מוכיח, כי הדיבידנד הזה נכלל ברווחי טישבורי באותה שנה, הוא יכול היה לטעון, לכל היותר, כי סכום זה מוסה.

דיון

132. בסוגיה זו מצאתי לדחות את הערעור.
133. הכנסתה של פאריסאלה היא הכנסה פסיבית שכן מדובר בהכנסה מדיבידנד שקיבלה מעצם החזקתה בחברה פולנית, ולא הוכח לי, כי פאריסאלה הייתה מעורבת בפעילות עסקית של החברה הפולנית. כמו כן, לא ברור בהקשר זה ההבדל בין השנים 2015 ו-2016, שם אין מחלוקת כי פאריסאלה היא חנ"ז, ובין שנת 2017, שהרי המערער טוען בסעיף 125 לסיכומיו שבניית פרויקט הנדל"ן הסתיימה בשנת 2015 והיחידות נמכרו משנת 2011 ועד 2018. כלומר, לא חל כל שינוי מהותי בין השנים מבחינת טיב הפעילות באופן המצדיק להתייחס לפאריסאלה לפתע אחרת, מלבד מבחינה מיסויית. האמור נכון במיוחד כאשר טענת המערער לשוני בין השנים נטענה בדיעבד, במסגרת בקשה לתיקון ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור.
134. בכל הנוגע לשיעור המס, ייתכן כי שיעור מס החברות בפולין הוא 19%, אך על מנת להוציא את ההכנסה מדיבידנד מגדר הכנסה פאסיבית הסעיף דורש שישולם בפועל מס בשיעור העולה על 15%: "הכנסה מדיבידנד; לעניין זה לא יובא בחשבון דיבידנד שמקורו בהכנסה ששולם עליה מס זר בשיעור העולה על 15%" (סעיף 75ב(א)(5)(א)(2) לפקודה, ההדגשה שלי – י"ס). המערערים לא הוכיחו, כי שולם מס בפולין ולא הציגו אסמכתאות בעניין (עמ' 169, ש' 1 – 9 לתמליל הדיון). לא די להוכיח מהו שיעור המס הכללי במדינה מסוימת, אלא יש להוכיח את המס ששולם בפועל, משום שייתכן שלא שולם מס בפועל מטעמים שונים. ויודגש, כי שיעור המס ששולם בפועל בפולין היא עובדה פשוטה להוכחה, והעובדה שהמערער מפנה לשיעור מס כללי ולא לשיעור הפרטני ששולם, מעוררת תמיהה.
135. בכל הנוגע לטענה, כי המשיב אישר שהמערער שילם מס על מלוא רווחיה של טישבורי כחנ"ז ואף נחתם הסכם שומה, הרי שהדבר נכון ביחס לסכומים שהיו ידועים ומפורטים באותו הזמן. מובן מאליו, כי בכל הנוגע להכנסה שלא הייתה ידועה באותו הזמן, ההסכם לא חל עליה, ואישור המשיב אינו נוגע בה. על המערער היה להוכיח כי הוא שילם מס על רווחיה של טישבורי מפאריסאלה, אולם מלבד טענה כללית, הדבר לא הוכח בפניי.

קיזוז הפסדים מחוץ לישראל כנגד הכנסות המערער

הרקע הרלוונטי לערעור

136. המערערים פועלים בתחום הנדל"ן בקנדה, ובין היתר, הם מחזיקים בנכסים שונים בקנדה. המערער או המערערת מחזיקים בחלק מהנכסים באופן ישיר, ובחלק אחר מהנכסים באמצעות הסדר מסוג Prête-nom (פרט-נו) – הסדר בו מתקיימים יחסי שליחות בין בעל הנכס ובין שלוח של בעל הנכס, שהוא יחיד או חברה ש"משאיל" לבעלים את שמו לצורך ביצוע העסקה. כלומר, הבעלים של הנכס מחזיק בנכס באמצעות ישות משפטית אחרת. השלוח בהסדר הפרט-נו פועל בשם הבעלים ומנהל עבורם את הנכס, אך הוא לא מקבל את ההחלטות האסטרטגיות ביחס לנכס ולא מפעיל שיקול דעת עצמאי, למעט לעניין ביצוע השליחות.
137. לטענת המערערים, השימוש בהסדר פרט-נו שכיח מאוד בעסקי הנדל"ן בקנדה, ובמיוחד בפרובינציית קוויבק. הוא משמש באופן רגיל למצב של ריבוי בעלים, על מנת להקל על אדמיניסטרציה או לאפשר למספר בעלים להחזיק בעלות במשותף, כאחד.
138. המערערים מדווחים על ההכנסות מכלל הנכסים שמוחזקים בהסדרי פרט-נו בדוחות המוגשים בקנדה, בהתאם לשיעור האחזקות שלהם בנכסי הנדל"ן.
139. המערער קיבל רווחים שנבעו מהישויות הזרות. המערער, שהוא הנישום המייצג במערערת, קיזז את הרווחים, בין היתר, כנגד הפסדים שוטפים שהיו למערערת אשר נבעו מהישויות הזרות.
140. בהתאם לסעיף 29 לפקודה, על מנת שהמערער יוכל לקזז את הרווחים כנגד הפסדי המערערת, צריכים להתקיים, בין היתר, שני תנאים, שהיו שנויים במחלוקת בענייננו: הראשון, כי הפעילות במערערת עולה כדי "עסק"; והשני, כי ה"עסק" נשלט ומנוהל מישראל.
141. לטענת המשיב הראשונית במסגרת ההליך דנן, פעילות המערערת אינה עולה כדי עסק, ואף אם כן, הוא אינו נשלט מישראל. עם זאת, המשיב חזר בו במסגרת סיכומיו מטענתו, כי פעילות המערערת אינה עולה כדי עסק, וטענתו מתמצית בכך שהעסק אינו נשלט מישראל.

טענות המערער בתמצית

142. המשיב לא הציג כל חישוב המבהיר כיצד יש ליישם לשיטתו את סעיף 29 לפקודה בעניינם של המערערים, שעה שהחישוב היחיד שהוצג על ידו מבוסס על תזה שהמשיב חזר בו ממנה. המערערים אינם יכולים לסכם את טענותיהם כשהם צריכים לנחש מהי טענתו הקונקרטית של המשיב.
143. פעילות הנדל"ן היא עסק והיא לא פעילות פאסיבית. המערערים הציגו פעילות נדל"ן רחבה ורבת נכסים, שנים ומימון. פעילותם העסקית כוללת בין היתר רכישת, השבחת והשכרת נכסים בקנדה. המערערים מחזיקים עשרות רבות של נכסים מניבים הכוללים מאות יחידות דיור, מפעלים תעשייתיים ושטחי מסחר לצרכי השקעה.
144. יישום מבחני העזר שנקבעו בפסיקה מוביל למסקנה, כי פעילות המערערים בנדל"ן בקנדה היא פעילות עסקית. המבחן הכמותי פועל כאן במלוא עוצמתו. המערערים מחזיקים במאות נכסי נדל"ן מסוגים שונים. כמו כן, מתקיים מבחן המנגנון הכלכלי והפעילות המתמשכת. ההחזקה באמצעות הסדרי פרט-נו תומכת בקיומו של מנגנון. מדובר במבנה מאורגן שנועד לאפשר החזקה, השכרה וניהול אקטיבי של מספר רב של נכסים באמצעות האצלת סמכויות לגורם מתפעל הפועל כשלוח של הבעלים. למערער, שהוא נציג המערערת, בקיאות ממשית ורבה בעסקי נדל"ן בקנדה. גם לפי מבחן הגג, התמונה הכוללת ברורה. המערערים מחזיקים בפורטפוליו של מאות רבות של נכסים מסוגים שונים באמצעות מבנה ומנגנון ייעודי שמשמר את יכולת הפיקוח והשליטה של בעלי הזכויות בנכסים המנוהלים.
145. העובדה שהמערערת היא עסק נשלט מישראל ברורה מאליה לאור האמור לעיל.

טענות המשיב בתמצית

146. לטענת המשיב, המערערים לא הוכיחו, כי העסק נשלט ומנוהל מישראל. יתרה מזאת, הטענה לפיה העסק נשלט ומנוהל מישראל אינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו.
147. על מנת להוכיח שליטה וניהול מישראל יש להראות כי "מרכז העניינים" של החברה הוא בישראל, ובה מתקבלות ההחלטות הבסיסיות, העיקריות והמהותיות של החברה. תצהיר המערער מעיד, כי השליטה והניהול הם דווקא מקנדה, וכך עולה גם מעדותו. מנגד, לא הוצגה כל ראיה שהשליטה בעסק וניהולו מופעלים בישראל. המערערים לא הוכיחו מהו מנגנון קבלת ההחלטות, ומהן ההחלטות המהותיות המתקבלות בישראל.
148. שיעור החזקותיה של המערערת במרבית נכסי הנדל"ן נמוך מ-50%. המערערת היא הישראלית היחידה שמחזיקה בנכסים. למערערת שותפים עסקים מקומיים ומי שמנהל את הנכסים היא חברת ניהול בקנדה. נתונים אלו תומכים במסקנה, כי העסק נשלט ומנוהל מחוץ לישראל. מדברי מייצגי המערערים בדיוני השומות עולה שגם בעיניי המערערים, מדובר בעסק שנשלט מחוץ לישראל.

דיון

149. בסוגיה זו מצאתי לדחות את הערעור.
150. המערערים, שהנטל עליהם, לא הוכיחו כי העסק נשלט מישראל, וכל שנטען בהקשר זה בסיכומים הוא כי "העובדה שג.מ.ש היא עסק נשלט ברורה מאליה לאור האמור לעיל וככל שנדרשת הרחבה נפנה לנימוקי הערעור" (סעיף 73 לסיכומי המערערים). בחינת "האמור לעיל" בסיכומים אינה מלמדת, כי העסק נשלט מישראל, ולמעשה, אין כל התייחסות לסוגיה מלבד משפט עמום זה.
151. גם בתצהיר המערער, שהוא המסד לטענות העובדתיות, אין התייחסות לסוגיה, ולא בכדי המערערים אף לא הפנו לתצהיר במסגרת סיכומיהם.
152. בבקשה להגשת סיכומי תשובה, כתבו המערערים כי "הניהול והשליטה בג.מ.ש. מישראל אמורים להיות ברורים מאליהם שכן מדובר בחברה משפחתית ללא עובדים הכלולה בדיווחי הנישום, מר שוובל הוא מנהלה והוא מבצע באמצעותה חלק מפעילות הנדל"ן הענפה שלו בקנדה" (סעיף 8 לבקשה). בכל הכבוד, הדברים אינם "ברורים מאליהם", והעובדה שבעל השליטה הוא ישראלי, אינה מחייבת כי העסק מתנהל מישראל. לא מן הנמנע, כי כאשר יש שותפים זרים בנכסים המוחזקים בחו"ל, כבענייננו, הניהול והשליטה יתבצעו מחו"ל גם כן. טענת המערערים משמעה, כי בכל מקרה שבו בעל השליטה הוא ישראלי, הניהול והשליטה מתבצעים מישראל. גם אם מדובר באינדיקציה חשובה ומשמעותית, היא לא מחייבת.
153. אם כן, הטענה הרלוונטית היחידה בהקשר זה מופיעה בנימוקי הערעור. אלא, שמעבר לעובדה שטענה זו אינה נתמכת בתצהיר והיא לא בוססה כדבעי, יש גם פגם בהפניה לכתבי הטענות במסגרת הסיכומים (למשל ע"א 3432/17 טופז נ' חיים, פס' 23 (16.4.2020)).
154. למעלה מן הצורך, גם כפי הנטען בנימוקי הערעור, אין די כדי להוכיח שמדובר בעסק נשלט. בהודעה המפרשת את נימוקי הערעור ב-ע"מ 61448-06-24 (הדבר נכון גם לאמור בסעיפים 60 – 63 להודעה המפרשת את נימוקי הערעור ב-ע"מ 61288-06-24), בסעיף 66, מביא המערער את הקריטריונים שלדידו מלמדים על מקום השליטה והניהול: א. מקום כינוס ההנהלות ומועצת המנהלים של החברה; ב. מקום מגורי המנהלים; ג. מקום מקורות המימון של החברה; ד. מקום חשבונות הבנק של החברה; ה. זהות בעלי המניות בחברה.
155. בסעיף 67 להודעה המפרשת, טוען המערער כי "בחינת הקריטריונים לשאלה מהו מקום השליטה והניהול בנכסי הנדל"ן המוחזקים במסגרת הסדרי הפרט נו, מובילים למסקנה שהשליטה והניהול נתונה בידי המערער (כפי חלקו), בישראל". זאת, ללא פירוט, מלבד היות המערער בעל שליטה ישראלי. לא מן הנמנע כאמור, כי המערער מנהל את עסקי הנדל"ן כאשר הוא נמצא בקנדה. וראו האמור בחקירתו:

"ש. … את ההשקעות שלך בנדל"ן בקנדה אתה עושה באמצעות, אמרת הסדרי פרטנום, נכון? ת. כן, יש לי שותפים בקנדה, בכל נכס יש לי שותף ויש לי הרבה שותפים שונים. אז אני, אנחנו בדרך כלל קובעים, אנחנו קובעים תקציב שנתי, אני מעורב בזה" (עמ' 7, ש' 10 – 14 לקובץ התרגום).

ובהמשך:

"ש. אתה, בעצם ההחלטות בפרטנום מתקבלות על ידך ועל ידי השותפים שלך ביחד נכון? ת. כן.

ש. השותפים שלך הם בדרך כלל תושבי קנדה? גרים בקנדה? ת. ככל שאני יודע, כן. אני נוסע, אני נוסע לקנדה 6-8 פעמים בשנה, כל פעם לשבוע, 10 ימים, אני עובד איתם.

ש. אתה, מי ייעץ לך לעשות את העסקאות האלה באמצעות הפרטנום? מישהו ייעץ לך על הצורה הזאת? ת. יש לי רואי חשבון ועורכי דין בקנדה, את יודעת" (עמ' 8, ש' 18 – עמ' 9, ש' 3 לקובץ התרגום).

156. כמו כן, מקום מקורות המימון של העסק, כפי שנטען על ידי המערער במסגרת ההליך, אינם בהכרח בישראל, שכן המימון ניתן מוולווט (כהגדרתה להלן), שהיא תושבת בליז, ומבנקים קנדים (למשל, סעיפים 96 – 99 לסיכומי המערערים).

תיאום הוצאות מימון למערערת

הרקע הרלוונטי לערעור

157. טישבורי נתנה הלוואה לחברה זרה תושבת בליז, בשם Velvet Properties Corp. (להלן: "וולווט"), בריבית של 10.5%.
158. המערערת קיבלה הלוואות מוולווט, בסכום כולל של כ-53 מיליון ש"ח. הלוואות אלו נשאו ריבית של 10% – 12%, והוצמדו לדולר הקנדי, ללא שעבוד על נכסי המערערת. כמו כן, המערערת קיבלה הלוואות מתאגידים בנקאיים בחו"ל, בריביות של 2.8% – 4.4%, שהוצמדו לדולר הקנדי.
159. המערערת ניכתה הוצאות מימון בגין ההלוואות מוולווט בסך של כ-4.5 מיליון ש"ח ו-5.7 מיליון ש"ח, בשנים 2015 ו-2016, בהתאמה. המערערת לא ניכתה מס במקור בעת תשלום הוצאות המימון.
160. יצוין, כי וולווט לא שילמה לטישבורי את הוצאות הריבית בשנים 2016 ו-2017, וההלוואה מטישבורי לוולווט לא נפרעה נכון לשנת 2017. במקביל, בשנת 2017 לא נרשמו ההלוואות מוולווט למערערת בספרי המערערת. זאת משום שלטענת המערער, ההתחייבות לפרוע את ההלוואות עברה אליו.
161. המשיב לא התיר את ניכוי הוצאות המימון, משום שלא נוכה מס במקור בישראל בעת תשלום הוצאות המימון. לדידו, בהתאם לסעיף 4א לפקודה, מקום ההפקת ההכנסה של וולווט, הנובעת מהוצאות המימון, הוא בישראל, ולפיכך ובהתאם לסעיפים 164 ו- 170 לפקודה, היה על המערערת לנכות מס במקור, ומשלא עשתה כן, לא ניתן לנכות את הוצאות המימון בהתאם לסעיף 18(ה) לפקודה.
162. מנגד טוענת המערערת, כי בהתאם לסעיף 4א(ב)(2)(ב) לפקודה, יראו את מקום הפקת ההכנסה מחוץ לישראל כאשר התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע של תושב ישראל מחוץ לישראל. לדידה, למערערת מפעל או מוסד קבע מחוץ לישראל, ולפיכך, היא לא הייתה צריכה לנכות מס במקור בישראל.
163. בתשובה לכך טוען המשיב, כי גם אם ייקבע, כי המערערת לא הייתה צריכה לנכות מס במקור בישראל, היה עליה לנכות מס במקור בקנדה. המערערת כופרת גם בכך.
164. לחלופין קבע המשיב, כי מדובר בעסקה בין צדדים קשורים. יש לראות בהלוואות מוולווט כהלוואות מצד קשור למערער, שהרי מקור הכספים הוא מטישבורי. בהינתן קיומם של יחסים מיוחדים בין הצדדים לעסקה ולנוכח שיעור הריבית החריג, המשיב קבע, כי יש להעמיד את שיעור הריבית בהתאם לשיעור הריבית שנקבע בהלוואות הבנקאיות. זאת, בין מכוח סעיף 85א לפקודה ובין מכוח סעיף 86 לפקודה.

טענות המערערת בתמצית

165. למערערת מפעל או מוסד קבע בקנדה. ל"מוסד קבע" מבחנים שונים מאשר ל"עסק נשלט", ואין סתירה בין השניים.
166. מוסד קבע מתייחס לקיומו של מקום עסקים קבוע במדינת המקור ולייחוס רווחים לאותו מקום. מבחן שליטה וניהול מתייחס למקום קבלת ההחלטות העסקיות המהותיות. עסק יכול לפעול באמצעות נכסים, שותפים, מנהלים מקומיים וחברות ניהול בקנדה, ועדיין ההחלטות האסטרטגיות והשליטה בו יופעלו מישראל.
167. שימוש במוח "מפעל קבע" עשה בעיקרו במסגרת אמנות למניעת כפל מס, והוא דומה ואף לעיתים זהה למוח "מוסד קבע", שמקורו גם הוא באמנות אלה. הגדרתו של "מוסד קבע", כפי שעולה מדברי ההסבר לאמנת המודל של ה-OECD, כוללת שלושה מאפייים עיקריים: קיומו של "מקום עסקים"; היותו של מקום עסקים זה קבוע הן במישור הגיאוגרפי והן במישור הזמן; וניהול העסק נעשה באמצעות מקום העסקים הקבוע. בחינת מאפיינים אלה מעלה כי למערערת מוסד קבע בקנדה.
168. קיומו של מקום עסקים – נכסי הנדל"ן הם נכסים קבועים והם מצויים כולם בקוויבק, קנדה.
169. מקום העסקים הקבוע – הנכסים החלו לשמש את המערערת זמן קצר לאחר הקמתה לצורך הפקת הכנסותיה, ושימשו ועודם משמשים למטרה זו.
170. ניהול העסק באמצעות מקום העסקים – פעילותה הכלכלית והעסקית של המערערת ביחס לנכסי הנדל"ן בקנדה מתנהלת בקנדה. הנכסים מושכרים ומנוהלים באופן שוטף על ידי חברת ניהול מקומית תושבת קנדה, אשר פועלת עבור המערערת. אכן, החלטות אסטרטגיות, במובן של שליטה, מתקבלות על ידי המערער, שהוא תושב ישראל, אך הכסים מנוהלים בפועל בידי גורמים מקומיים עבור המערערים.
171. עדת המשיב טעה בדיון, כי היה על המערערת לנכות מס במקור בקנדה, אולם טעה זו לא הוכחה. עדת המשיב אישרה כי איה מומחית לדין הקנדי, כי אינה מכירה את הפטור הקנדי הרלוונטי שעליו נשאלה, והיא לא ידעה להשיב אם לפי הדין הקנדי אכן חלה חובת ניכוי מס במקור.
172. וולווט איננה צד קשור למערערת או למערער ולא מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים כהגדרת מונח זה בסעיף 85א לפקודה.
173. המשיב מתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של וולווט וטוען, כי מקור הכספים הוא למעשה בטישבורי, אולם במועד העמדת ההלוואות של וולווט למערערת ושל טישבורי לוולווט, המערער לא היה בעל שליטה בטישבורי, אלא בעלים של 25% ממניותיה, כאשר 75% מהמניות היו בבעלות הנאמנות, שהוקמה על ידי אביו של המערער. רק החל מנובמבר 2015, לאחר פטירת שני הוריו, הפך המערער לנהנה בנאמנות.
174. ההלוואות לא ניתנו בצמידות. ההלוואה הראשונה מוולווט למערערת בסך של 12 מיליון דולר קנדי בריבית של 12% ניתנה ביום 21.2.2011, ואילו הלוואת טישבורי לוולווט, בסך של 12 מיליון דולר קנדי בריבית של 10.5%, ניתנה רק בתחילת 2012. הלוואות נוספות מוולווט בסכומים של 1.4 מיליון דולר קנדי ו-0.5 מיליון אירו ובריבית של 10% ניתנו בשנים 2012 – 2015. הלוואות וולווט למערערת מסתכמות בסך של 53 מיליון ש"ח, לעומת הלוואות טישבורי לוולווט בסך של כ-34 מיליון ש"ח. מדובר בהלוואות שניתנו במועדים שונים, בסכומים שונים, בשיעורי ריבית שונים ובמטבעות שונים. פערי הריבית מבטאים פרמיה, עמלה ששולמה בפועל לוולווט בגין תרומתה באיתור נכסים בקנדה.
175. המשיב השווה בין הלוואות שהמערערת קיבלה מתאגידים בנקאיים בקנדה, כהלוואות בכירות המובטחות במשכנתא, ובין הלוואות וולווט, שהיו הלוואות ללא בטחונות ובפרופיל סיכון גבוה. המשיב התעלם מזהות ומסוג המלווה, מהשוק המקומי של המלווה, ומפרופיל הסיכון והבטוחות. לפי נתוני וורלדבנק, שיעור הריבית הממוצעת בבליז בשנים 2011 – 2016 נע בין 9.8% ל-13.4%, מכאן שהריביות שהמערערת שילמה, כולל הפרמיה לוולווט, קרובות מאוד לריבית הממוצעת בבליז ואינן חריגות.
176. ההלוואות שימשו למימון רכישת נכסי נדל"ן בקנדה, ואין מדובר בפעולה חסרת טעם מסחרי.
177. המשיב נושא בנטל הבאת הראיות וההוכחה של טענת המלאכותיות. אך המשיב לא הביא ראיה להלוואות בנקאיות בפרופיל סיכון דומה.

טענות המשיב בתמצית

178. לטענת המשיב, סעיף 11.5 לאמנה בין מדינת ישראל ובין קנדה בדבר מניעת מסי כפל ומניעת התחמקות ממס לגבי מסים על הכנסה ועל הון (להלן: "אמנת ישראל קנדה") חוזר על הכלל והחריג לו הקבועים בסעיף 4א לפקודה. כלומר, אם למשלם הריבית מוסד קבע במדינה מתקשרת ומוסד הקבע נושא בנטל הריבית, יראו את הריבית כאילו היא נובעת במדינה המתקשרת. בהתקיים תנאים אלה, סמכות המיסוי על הכנסות הריבית תהיה מסורה לקנדה.
179. אף אם למערערת מוסד קבע בקנדה, עדיין מצופה היה, כי המערערת תנכה מס במקור בקנדה, כבעלת סמכות המיסוי. משעה שהמערערת לא ניכתה מס במקור בקנדה בגין תשלומי הריבית ששילמה, הרי שהיא לא ראתה בקנדה כבעלת סמכות המיסוי. המסקנה המתחייבת היא, כי המערערת לא נשאה בנטל המס בקנדה, והיה על המערערת לנכות מס במקור בישראל. משלא עשתה כן, אין ביכולתה לדרוש בניכוי את הוצאות המימון.
180. לחילופין, לנוכח קיומם של יחסים מיוחדים בין הצדדים להלוואות מוולווט, ולנוכח שיעור הריבית החריג והמנופח של הלוואות אלו, הגבוה משמעותית משיעורי הריבית שנטלה המערערת מתאגידים בנקאיים, יש להעמיד את שיעור הריבית בידי המערערת בהתאם לשיעור הריבית בגין ההלוואות מתאגידים בנקאיים.
181. מקור הכספים להלוואות הוא מטישבורי. התקשרות המערערת עם וולווט לצורך קבלת הלוואות נועדה ליצור למערערת יתרון מיסויי שכל מטרתו הפחתת מס בלתי נאותה. ראשית, הגדלה של הוצאות המימון של המערערת, לנוכח הריבית החריגה בגובהה; שנית, הכנסות הריבית שהתקבלו בטישבורי מההלוואות שנתנה לוולווט, היו פטורות עד למועד פטירת אימו של המערער, לאור מעמדה כ"תושב חוזר ותיק". כמו כן, התקשרות בשרשרת הלוואות בין טישבורי, וולווט והמערערת, אינה מגלה טעם מסחרי, שכן לא הוכחה טענת המערערים לפיה סייעה וולווט, חברה תושבת בליז, באיתור נכסי נדל"ן בקנדה.
182. העובדה כי מקור כספי ההלוואות מוולווט הוא בטישבורי, עולה ממידע שמסרו המערערים. המערער אף אישר זאת בעדותו. זאת, בניגוד לטענתו בתצהירו, שם ביקש להרחיק את ההלוואות אלה מאלה, בטענה כי הן לא ניתנו back to back, וכי ההלוואה מטישבורי ניתנה בשנת 2012.

דיון

183. בסוגיה זו מצאתי לקבל את הערעור ביחס לטענה הראשית של המשיב, אולם לדחות אותו ביחס לטענה החלופית.
184. ביחס לטענה הראשית, המשיב בסיכומיו לא חולק על העובדה שלמערערת מוסד קבע בקנדה. כל שטוען המשיב הוא, כי שעה שהמערערת לא ניכתה מס במקור בקנדה, הרי שהיא לא ראתה בקנדה כבעלת סמכות המיסוי, והיה עליה לנכות מס במקור בישראל. מכיוון שהיא לא עשתה זאת, אין להתיר לה את הוצאות המימון.
185. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, בהתאם לאמנת ישראל קנדה סמכות המיסוי נתונה לקנדה. אולם, אין בכך ללמד כי הדין בקנדה מחייב ניכוי מס במקור, או אף תשלום מס כלשהו בקשר להוצאות המימון. יתרה מזו, אף אם הייתה חובה לנכות מס במקור בקנדה, אין בעובדה שהמערערת מתחמקת מתשלום מס בקנדה, כדי להביא למסקנה שהיא כופרת בסמכות המס הקנדית, וכי סמכות המס נתונה לישראל. משכך, אין בעובדה שהמערערת לא ניכתה מס במקור בקנדה, כדי להביא לשלילת ההכרה בהוצאה בישראל.
186. עם זאת, מצאתי לקבל את טענתו החלופית של המשיב. מדובר בעסקה שלא הייתה יכולה להתקיים בין צדדים שאינם קשורים, שאינה מקיימת את עקרון אורך הזרוע, ושהקנתה למערערת יתרון מיסויי, שנעדר טעם מסחרי.
187. תחילה אציין, כי בחינת עיתוי ההלוואות מטישבורי לוולווט ומוולווט למערערת, לצורך בירור השאלה האם מדובר בהלוואות הדדיות שניתנו back to back או שמא מדובר בהלוואות נפרדות, אינה מביאה לתוצאה ברורה, ויש לזקוף אי-בהירות זו לחובת המערערים, שלא הציגו את מסמכי ההלוואה הרלוונטיים.
188. כך, בסיכומי המערערים נכתב, כי תחילה ניתנה הלוואה מוולווט למערערת, ורק לאחר מכן מטישבורי לוולווט. אולם, המערער בעדותו אישר שקודם ניתנה הלוואה מטישבורי לוולווט, ורק לאחר מכן ניתנה הלוואה מוולווט למערערת, כנגד אותה הלוואה:

"ש. אתה לפני ש- Velvet נתנה הלוואות לתשבורי, תשבורי נתנה הלוואות ל- Velvet , נכון?

ת. כן".

(עמ' 53, ש' 10 – 12 לקובץ התרגום. אציין כי בעמ' 55, ש' 5 – 9 לפרוטוקול הדיון שצורף ביום 20.1.2026, אישר המערער במפורש כי "ההלוואות שולווט נתנה, היו כנגד ההלוואה שהיא קיבלה מטישבורי").

189. כך גם עולה מהודעת דוא"ל ששלחו מייצגי המערערים למשיב, בתאריך 27.2.2022 (נספח 13 לתצהיר המשיב, בסעיף 2 להודעה):

"ניתנה הלוואה מטישבורי לוולוט החל בשנת 2011 בריבית של 10.5% בסכום מצטבר של 12 מיליון דולר קנדי ומנגד הזרימה וולוט הלוואה לגמ'ש בשנת 2011… בריבית של 12%".

190. על זאת יש להוסיף, כי המערערים לא הוכיחו את טענתם בדבר מועדי ההלוואות באסמכתא או ראיה כלשהי, והיה עליהם לכל הפחות לצרף את הסכמי ההלוואות.
191. במצב עניינים זה, לא ברור מדוע טישבורי לא נתנה את ההלוואה במישרין למערערת, כפי שנהוג באשכול החברות של המערער. זאת במיוחד כאשר, לדברי המערער כמצוטט להלן, בסופו של יום ההלוואה עברה לחברה אחרת בקבוצת החברות וקוזזה כנגד ההלוואה מטישבורי. העסקה הסיבובית, ללא כל טעם מסחרי נראה לעין, מעוררת חשד.
192. על זאת יש להוסיף, כי המערער העיד שבעל השליטה בוולווט הוא חבר קרוב של המשפחה (עמ' 37, ש' 8 – 16 לקובץ התרגום). משכך, לא מן הנמנע כי הצדדים הגיעו ביניהם לסיכום המשרת את שני הצדדים.
193. עניין נוסף המעורר חשד הוא העובדה כאמור, כי ההלוואה מוולווט לא שולמה עד הסוף, ובשלב מסוים היא בוטלה, או עברה לחברה אחרת בקבוצה, כאשר המערער אינו יודע לתת פרטים בסיסיים בעניין:

" ש. מה קרה ב- 2017 שג.מ.ש. לא דרשה הוצאות ריבית יותר על ההלוואת מ- Velvet ?

ת. כי ביטלנו את ההלוואות כי אחת הייתה לכיוון הזה ואחת לכיוון הזה.

ש. תסביר, תסביר לנו בבקשה.

ת. מרקוביץ' קיבל פרמיה על הריבית.

עוה"ד סיון הוידה אסייג: מרקוביץ' קיבל?

ת. פרימה, ריבית. הוא קיבל פרמיית ריבית של 2% . ההלוואה הייתה בריבית של 10.5% . והייתה פרמיה של 2% אבל הסכום ביטל אחד את השני.

ש. לא הבנתי, אתה הב- 2017 .

ת. כן.

ש. לא דורש הוצאות ריבית מ- Velvet, ההלוואה נסגרה?

ת. כן, זה עבר לאחר.

ש. ההלוואה שלך?

ת. עבר לחברה אחרת ונסגר.

ש. איזה הלוואה? איזה חברה?

ת. אני לא זוכר על הסף., על הסף.

ש. חברה שלך?

ת. כן.

ש. במקום ההלוואה ש- Velvet נתנה לג.מ.ש. חברה אחרת עכשיו בעצם נותנת הלוואה לחברות שלך?

ת. במקום Velvet , Velvet נתנה לתשבורי וחברה אחרת נתנה ל-Velvet .

ש. מי זה, זה היה ב- 2017 ?

ת. אני לא זוכר באיזה שנה.

ש. איזה חברה אבל תגיד לי.

ת. אבל מאוחר יותר הם בוטלו, אז, הם בוטלו.

ש. מי זו, מי זו החברה הזאת?

ת. בקבוצה, חברה בקבוצה.

ת. חברה בקבוצה, מרקובי קיבל רק את הפרמיה של 2%" (עמ' 53, ש' 13 – עמ' 54, ש' 19 לקובץ התרגום).

194. על אף האמור, מהמשך הדברים בכלל לא ברור מה עלה בגורלה של ההלוואה:

"ש. החל מ- 2017 בעצם אתה לקחת את ההלוואה על עצמך במקום על ג.מ.ש. נכון?

ת. אני חושב שכן.

ש. למה?

ת. כי הייתי, מה שהייתי צריך לעשות.

ש. למה?

ת. אני לא זוכר כרגע.

ש. למה שאתה עצמך תיקח על עצמך הלוואה של ג.מ.ש. בסכום משמעותי, כמה עשרות מיליוני דולרים, למה שתעשה את זה?

…

ת. כי זה מה שהיה צריך לעשות" (עמ' 55, ש' 2 – 15 לקובץ התרגום).

195. המערער לא ידע להשיב מדוע ההלוואה לא שולמה, דבר שלא היה קורה בין צדדים שאינם קשורים:

"ש. … למה הריבית על ההלוואה מתשבורי ל- Velvet לא, לא שולמה?

ת. שולם, שולם במשך שנים רבות.

…

ש. ריבית צבורה ל- Velvet שלא שולמה.

ת. אבל זה לא אומר שחלק לא שולם, היה הסדר, חלק שולם, חלק עוכב.

…

ש. אמרת עשינו הסדר, היה הסדר בין תשבורי ל- Velvet אמרת, נכון? שחלק מהריבית תשולם וחלק יצטבר, נכון זה מה שאמרת?

ת. כן.

ש. בין מי למי היה הסידור הזה?

ת. ההלוואה הייתה עם.

ש. לא, אתה, אתה עשית את הסידור?

ת. כן .

ש. מול מי? יחד עם מי?

ת. ההלוואה ניתנה, ניתנה על ידי בחור בשם מרקובי.

…

ת. מרקוביץ' ג'דרנקה עמוד 118.

ש. לתצהיר המשיב, הלוואה בין JSI לבין Velvet. זאת אומרת אתה, אני אשאל, זאת אומרת הסידור היה בהלוואה שמתייחסת בין JSI לבין Velvet, זה מה שאתה אומר?

ת. כן.

ש. ואיפה הסידור בין תשבורי ל- Velvet ? הסידור הזה של הריבית?

ת. זה בהסכם אחר.

ש. איפה ההסכם הזה?

ת. אנחנו נספק לך, אולי, אולי זה כאן, הנה זה Velvet עם תשבורי.

ש. זה ההלוואה ש- Velvet נתנה לתשבורי.

ת. כן.

ש. אבל אנחנו מדברים על ריבית ש- Velvet לא שילמה לתשבורי.

ת. איך את יודעת?

ש. זה מה שעולה מהמאזן שלך, אמרת היה סידור, אני שואלת.

ת. אם תשאלי שאלה ספציפית אני אתן לך תשובה ספציפית.

ש. עם מי עשית סידור?

…

ת. אני לא זוכר, אם הייתי זוכר הייתי אומר לך.

ש. אני, רק אחדד, אני ראיתי את כל המסמכים שצירפת לתצהיר שלך ושצורפו לתצהיר שלנו, לא מצאתי הסכם הלוואה שתשבורי נתנה ל- Velvet . איפה הוא? יש לך אותו?

ת. אנחנו נספק לך את זה.

ש. אתה מפנה אליו בתצהיר.

ת. תעשי, תכיני רשימה של מה שאת צריכה, אנחנו נביא לך הכל.

ש. אתה הצגת לעו"ד שלך את ההסכם הזה?

ת. אני לא זוכר.

ש. אוקיי. ואיפה נמצא ההסדר של התשלומי ריבית? שהיא לא משלמת עכשיו והיא יכולה לצבור את הריבית, Velvet.

ת. אני לא זוכר, נביא לך את זה. תכיני רשימה, אנחנו נביא לך אותה.

ש. אוקיי. למה שתשבורי תסכים ש- Velvet לא תשלם לה ריבית?

ת. זוהי מערכת יחסים ארוכת שנים של אבי ו…

ש. מערכות יחסים.

ת. וזה היה, אתם יודעים שזה היה ההסדר שנעשה.

ש. מערכת יחסים ארוכה של אבא שלך עם מי?

ת. גם ג'רדנקה מרקוביק" (עמ' 32, ש' 6 – עמ' 37, ש' 7 לקובץ התרגום).

196. יצוין, כי למרות שהמערער טען שההלוואה עברה אליו, היא לא הופיעה בהצהרת ההון שלו, והמערער לא ידע להשיב מדוע (עמ' 56, ש' 13 – 15 לקובץ התרגום).
197. כדרך התנהלות המערערים בערעור זה, גם נושא זה לוט בערפל ויש לזקוף זאת לחובת המערער.
198. במאמר מוסגר אציין, כי כמצוטט לעיל, לדברי המערער הוא לקח על עצמו באופן אישי את ההלוואה "כי זה מה שהיה צריך לעשות". פעולה זו מעידה גם היא על הערבוב בין הישויות השונות, לרבות המערער, כאשר לא ניתנה, ולו פעם אחת, תשובה הולמת מדוע יש טעם מסחרי להעברות מנקודת מבטן של החברות עצמן והאינטרסים שלהן, להבדיל מנקודת המבט האישית של המערער, המשחק בכספים בין החברות כראות עיניו.
199. המשיב הציג את היתרון המיסויי שנצמח מבניית ההלוואות בדרך זו. בעוד שהמערערת ביקשה להפחית מן המס המשתלם לקופת המדינה בגין הוצאות המימון בשיעור גבוה, קופת המדינה אינה נהנית מהכנסות המימון שמשולמות במקביל לטישבורי, משום שבעלי השליטה בה באותו הזמן, הוריו של המערער, לא היו חייבים במס בגין הכנסות הריבית באותה התקופה שהתקבלו מוולווט שהיא חברה זרה (במעמדם כתושב ישראל לראשונה וכתושב חוזר וותיק). יודגש, כי יתרון מיסויי זה לא היה מושג לו טישוברי הייתה מלווה את הכספים ישירות למערערת, שלא דרך וולווט.
200. מהצטברות הנסיבות לעיל עולה, כי המשיב הרים את הנטל על מנת להעבירו למערערת, שהיה עליה להוכיח כי התנהלותה הייתה תקינה והיה בה טעם מסחרי.
201. המערערת לא הרימה את הנטל. אין בידי לקבל את טענת המערער, כי הפרשי הריבית היוו תשלום לוולווט על סיועה באיתור נכסים בקנדה. ראשית, מלבד אמירה בעלמא, לא סופקה כל ראיה בעניין. שנית, קשה בעיניי כי חברה תושבת בליז, תסייע למערער, שהוא במקור מקנדה ונטען כי הוא מומחה נדל"ן שם, באיתור נכסים בקנדה. גם לא הובהר מדוע דרך התשלום נבחרה דווקא כך, חלף העברת אחוז מסוים מהכספים כדמי תיווך, כמקובל.
202. על כן, אני קובעת כי מדובר בעסקה מלאכותית, שנועדה להפחית מס באופן שאינו נאות. מבחינת התוצאה האופרטיבית, יש ממש בטענת המערערים, כי ההלוואות מהבנקים בקנדה אינן מקבילות באופן מלא להלוואות שנלקחו מוולווט, שכן כנגד ההלוואות מהבנקים בקנדה, המערערת העמידה בטוחות בדמות הנכסים.
203. עם זאת, באין מקור להשוואה קרוב יותר, ובאין הוכחה, מלבד טענה בעלמא של המערער, לפיה המערערת לא הייתה יכולה לקחת הלוואות מהבנקים בקנדה ולהעמיד בטוחות נוספות, אני מקבלת את טענת המשיב, ומעמידה את הוצאות המימון על שיעור ההלוואות מהבנקים בקנדה.
204. סיכומם של דברים, הערעור נדחה בחלקו ומתקבל בחלקו. לאור תוצאות הערעור והחלטתי מיום 3.8.2026 כי התנהלות המערערים תבוא לידי ביטוי בהוצאות – אין צו להוצאות.

ניתן היום,  ל' אב תשפ"ו, 13 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.