בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ובקשת עיכוב ביצוע – לעבירות מס הפוגעות בקופה הציבורית חומרה מיוחדת

רע"פ 61882-01-26

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים א' בולוס, מ' דאוד ו-נ' סילמן) בעפ"ג 52910-08-25 מיום 22.12.2025, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר הדין של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' ביטון פרלה) בת"פ 38633-12-21 מיום 08.07.2025.

כתב האישום וההליך בבית משפט השלום

1. נגד המבקש ושתי חברות שהיו בבעלותו ושהוא שימש כמנהלן, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע פעולות אסורות במטרה להתחמק מתשלום מס – לרבות הוצאת חשבוניות מס על שם החברות לעוסקים שונים בסכומים העולים כדי עשרות מיליוני שקלים, והגשת דוחות כוזבים לרשויות – אותן ביצע בהוראתו של אחר, יניב מועלם (להלן: יניב), ובתמורה קיבל כספים שסכומם אינו ידוע. יצוין, כי במעשיו המבקש הביא לאובדן של כעשרה מיליון ש"ח, שהיו אמורים להיות משולמים במס, וזאת, כתוצאה מכך שהלה לא דיווח על עסקאות בהיקף של כ-55 מיליון ש"ח.

בהתאם לעובדות כתב האישום יוחסו למבקש שתי עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או מסמך הכולל ידיעה כאמור, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק); עבירה של הכנה, ניהול או מתן רשות להכין או לנהל פנקס חשבונות כוזב או רשומה אחרת כוזבת, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק; עבירה של שימוש במרמה או בתחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק; ו-129 עבירות של הוצאת חשבוניות מס ללא תשלום במועד של המס הכלול בהן, לפי סעיף 117(א)(14) וסעיף 117(ב)(8) לחוק. המבקש הורשע באמור לעיל בהתאם להודאתו.

2. יצוין כבר עתה, ולמען שלמות התמונה, כי ברקע לענייננו מצויים הליכים נוספים, בגדרם הועמדו לדין יניב ומעורבים נוספים, בגין ביצוע עבירות דומות (להלן: הפרשה); וכי שניים מהמעורבים הנוספים בפרשה הורשעו ונגזר דינם.
3. טרם מתן גזר הדין, נערכו מספר תסקירי שירות מבחן לעניין העונש, מהם עלה כי המבקש החל טיפול ביחידה לנפגעי אלכוהול וסמים בתחילת שנת 2024. כן צוין בתסקירים, כי להערכת השירות ההליך הטיפולי "היווה ומהווה עבור ה[מבקש] מקור תמיכה ושיתוף משמעותי, וקיים בסיס איתן לקביעת פוטנציאל שיקום ממשי". לפיכך, הומלץ על "הטלת צו מבחן למשך 18 חודשים לצד ענישה מוחשית הרתעתית הכוללת מאסר בעבודות שירות כענישה שתבטא את חומרת מעשיו".
4. בגזר הדין ניתנה הדעת לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי המבקש, בראשם גביית מס באופן שוויוני. כן הובאה מדיניות הענישה הנוהגת ונסקרו נסיבות ביצוע העבירות. בסופו של דבר, נקבע מתחם העונש ההולם כך שקצהו התחתון כולל תריסר חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון כולל 48 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בקביעת עונשו של המבקש בתוככי המתחם, עמד בית משפט השלום על צבר השיקולים הרלוונטיים, לרבות גילו הצעיר והעובדה שביצע את המיוחס לו בהוראת יניב, שהיה מבוגר ממנו בהרבה. עוד הוטעם, כי יש להביא בחשבון שעניינו של המבקש נקשר בחומרה שיוחסה לפרשה כולה, הנובעת בעיקרה מהמעשים של יניב. בקשר לעונשם של המעורבים הנוספים שהורשעו בגדרי הפרשה, נקבע כי "אין המדובר בקשר המאפשר הסקת מסקנות מענישתם" לענייננו. לבסוף, מצא בית משפט השלום לסטות ממתחם העונש ההולם, נוכח סיכויי השיקום הממשיים של המבקש עליהם למד, בין היתר, מעמדת שירות המבחן בעניינו. זאת, בציינו כי "כאשר מדובר בהליך טיפולי הכולל גמילה מסמים" – כבענייננו, "המחוקק אפשר שלא להפעיל מאסר חב הפעלה". מכאן, בנסיבות האמורות, הוטלו על המבקש תשעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

הערעור פסק הדין במחוזי

5. כאמור, ערעור המשיבה על קולת העונש – התקבל. בפסק הדין הודגשה חומרתן הרבה של עבירות המס, הנובעת, בין היתר, "מפגיעתן הקשה בקופה הציבורית, מחתירתן תחת השוויון בנשיאת נטל המס והקושי הרב שבחשיפתן". משקל רב ניתן לפסיקת בית משפט זה, לפיה חומרתן של עבירות המס מחייבת מדיניות ענישה מחמירה, הכוללת עונשי מאסר בפועל, לצרכי הרתעה. עוד הוטעם, כי בהתאם להלכה הנוהגת בעבירות כגון דא, "שיקולי שיקום, ככלל, יידחקו לאחור, מפני שיקולי גמול והרתעה". בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם למקרים בהם נקבעו עונשים לריצוי בעבודות שירות בגין עבירות מס, אך הבהיר כי מדובר היה במקרים בהם חומרת העבירות הייתה פחותה; היקף העלמת המס היה נמוך מבמקרה זה; התקיימו נסיבות אישיות חריגות מאוד; או נעשה "מאמץ כן ואמיתי להסיר [את] המחדל ברובו", זאת שלא כמו בענייננו. בהקשר אחרון זה הודגש "שאי תיקון המחדל, כפי ענייננו, מהווה נסיבה משמעותית לחומרה שנכון ליתן לה משקל רב".

           עוד הוטעם, כי שגה בית משפט השלום עת קבע בעניינו של המבקש מתחם ענישה רחב – זאת, בפרט בראי פסיקת בית משפט זה מהעת האחרונה לפיה מתחמים רחבים מדי נוטלים ממעמד עקרון ההלימה, כעקרון מנחה בענישה, ומעניקים משקל רחב לשיקולי הענישה האחרים. מכאן, ובעיקר בראי היקף הנזק שנגרם לקופה הציבורית, מצא בית המשפט המחוזי כי נכון היה לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 25 חודשי מאסר לבין 50 חודשי מאסר וענישה נלווית.

6. אשר לעונשו של המבקש הודגש תחילה כי "קיים קושי בסטייה המהותית והקיצונית בין העונש שנגזר על ה[מבקש] כאן למול מעורבים אחרים באותה פרשה שנסיבות ביצוע העבירות אינן שונות מהותית מעניינו של ה[מבקש]". בתוך כך הובהר, כי על שני המעורבים הנוספים ביצעו את העבירות בהן הורשעו בנסיבות דומות מאוד לענייננו (כאשר גם הם הופעלו על-ידי יניב והנפיקו חשבוניות כוזבות בסך מיליוני ש"ח), נגזרו עונשים חמורים בהרבה. כמו כן, ניתן משקל לכך שהמבקש עובר הליך טיפולי – אך, הודגש כי הוא "החל ממש חודשים ספורים לפני גזר דינו של בית המשפט קמא, כך שהשיקום רק בראשיתו […] (ו)סיכויי הצלחתו אינם ודאיים". נוסף על כך, הוטעם כי "גם אם היה מקום לשקול סטייה ממתחם הענישה הנוהג, הסטייה לא הייתה מביאה אותנו לתוצאה אליה הגיע [בית משפט השלום – ח' כ']", בפרט בראי ההלכה לפיה "הצדקה לסטייה לקולא ממתחם העונש בשל שיקולי שיקום ונסיבות אישיות לא תוביל בכל מצב להימנעות מהטלת מאסר בפועל […] והדבר נכון גם בקיומה של טענה או אף הערכה של שירות המבחן לפיהן ריצוי מאסר עלול לסכל את סיכויי השיקום". כן הוטעם, כי על אף מעמדו 'הנמוך' של המבקש בהיררכיה העבריינית, אין להסיק כי הוא זכאי "להקלה מיוחדת וחריגה אך מהגדרתו [כ]'קוף' שפעל בהנחיית אחרים".
7. בנסיבות דנן, ומשום שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם בקבלת ערעור המדינה, מצא בית המשפט המחוזי לחרוג מהמתחם ולהעמיד את עונשו של המבקש על 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.
8. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

9. בבקשה נטען, בעיקרו של דבר, כי העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי חמור ביותר – בייחוד, בראי מדיניות הענישה הנוהגת; ונוכח העובדה שבית המשפט המחוזי "לא התחשב" בנסיבותיו של המבקש – בכללן, נסיבותיו האישיות, לרבות גילו הצעיר ומצבו הכלכלי הרעוע, שעמדו ברקע לביצוע העבירות; נסיבות ביצוע העבירה, לרבות העובדה שהמבקש הופעל כ'קוף'; ובהמלצת שירות המבחן שניתנה בענייננו, המעידה על סיכויי שיקומו הבלתי מבוטלים. עוד הודגש, כי אמנם רשות ערעור ב'גלגול שלישי' ניתנת במשורה, ברם, בענייננו מתעורר "פער ניכר ובלתי סביר בין עונש של עבודות שירות […] לבין מאסר בפועל" – המצדיק את קבלת הבקשה.
10. מנגד, טענה המשיבה כי הבקשה אינה עומדת במבחנים להתערבות ב'גלגול שלישי', מאחר שעניינה אך ביישום ההלכה הנוהגת. הוסבר, כי הבקשה לא מגלה כל עילה להתערבות שכן פסיקת בית המשפט המחוזי מאזנת נכונה בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות הליך שיקומו שהחל בסמוך למתן גזר דינו. זאת, בפרט בראי ההלכה הפסוקה לפיה סטייה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום תיעשה במשורה. עוד הודגשו החומרה היתרה של עבירות מס; הפגיעה הנובעת מהן בערכים המוגנים; ונסיבות ביצוע העבירות, לרבות העובדה שלא מדובר "במעידה חד פעמית של המבקש אלא בריבוי עבירות שבוצעו בשיטתיות והתמשכו על פני תקופה". כן נטען, כי עיון בגזרי הדין אליהם הפנה המבקש "מלמד שכולם מתייחסים למקרים קלים בהרבה מהמקרה דנן". לבסוף, נטען כי הפער בענישה בין שתי הערכאות אינו מצדיק את קבלת הבקשה, שכן הוא אינו חריג במידה הנדרשת.

דיון והכרעה

11. הלכה היא כי רשות ערעור ב'גלגול שלישי' תינתן במקרים חריגים, החורגים מעניינו הפרטי של המבקש ומעוררים סוגיה עקרונית רחבת היקף, או כאשר נגרם למבקש אי צדק קיצוני או עיוות דין חמור. זאת ועוד, רשות ערעור על חומרת העונש תינתן רק במקרים נדירים בהם קיימת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה בנסיבות דומות (רע"פ 5052/21 בן שלמה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (11.08.2021) (להלן: פרשת בן שלמה)); או במקרים בהם קיים פער ממשי בין העונש שהושת בערכאה הדיונית ובין העונש שהושת בערעור (רע"פ 4142/24 סרנדה נ' מדינת ישראל (22.12.2024); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-6, ו-11 (24.02.2005)).

            עניינו של המבקש לא נמנה עם מי ממקרים חריגים אלו.

12. אכן, בפסיקת בית משפט זה נקבע, פעמים רבות, כי לעבירות המס חומרה מיוחדת אשר נובעת, בעיקרו של דבר, מהפגיעה בקופה הציבורית הכרוכה בהן ומהקושי הרב הקיים בחשיפתן. משכך, נפסק לא אחת כי בעבירות כגון דא מתחייבת מדיניות ענישה מחמירה, הכוללת במקרים המתאימים, עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מטרת מדיניות ענישה כאמור היא להרתיע עבריינים פוטנציאלים, לרבות 'קופים'; ובגדרה ניתן משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה על פני השיקום (ראו, מיני רבים: פרשת בן שלמה, בפסקאות 10-9). יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בעניין דומה:

"אין צורך להכביר מילים אודות חומרת המעשים שנועדו להונות את רשויות המכס ומע"מ, והנזק הרב שעבירות כגון דא טומנות בחובן לכלכלת המדינה, ולמגוון ההיבטים החברתיים הנוגעים בנטל תשלום המיסים. עבירות אלו הן בבחינת שליחת-יד לקופה הציבורית ופגיעה במשק המדינה, יש בהן כדי לשבש את מנגנון גביית המיסים ולערער כפועל יוצא מכך את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים […]. בית משפט זה הדגיש לא אחת את הדגש ההרתעתי בשיקולי הענישה בעבירות כגון דא "הגוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אף אם אינם מאיינים אותן" […]. על העבריין הפוטנציאלי לדעת כי "הסיכון גדול מהסיכוי" וכי כנגד טובת ההנאה שהוא עשוי להפיק מפרי מעלליו "עומדים לא רק קנסות נכבדים השוללים את טובת ההנאה, אלא עומדים גם לילות ארוכים של פחד מפני חשיפת האמת, עומדים הרס עצמי-משפחתי ועיסקי, ועומדים ימים ארוכים של שלילת חופש" […]. מכאן, כי בעבירות כלכליות ובעבירות מס – בוודאי בהצטרף אליהן עבירות התרמית והזיוף בהן הורשע רש – גובר משקלו של האינטרס הציבורי בהחמרה בענישה […]. עונשי מאסר בפועל ואף לתקופה ממושכת הוטלו גם על נאשמים ללא עבר פלילי ואשר התנהלו באופן נורמטיבי לאורך השנים […]" (ע"פ 2636/12 עזבון המנוח יהושע שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (05.03.2013); ההפניות הוסרו).

13. התייחסתי לסוגיית הענישה בעבירות מס בעניין אחר, שם ציינתי כי "על-אף שניתן להצביע על מנעד רחב של עונשים בגין עבירות אלו, המגמה הפסיקתית נוטה לכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שולחים ידם בקופה הציבורית ובכך פוגעים בחברה הישראלית כולה […] בענייננו, כמו במקרים אחרים, העבירות נעשו בסכומי כסף לא מבוטלים ואופן ביצוען מעיד על תכנון מוקדם ותחכום" (רע"פ 1685/24 חמדה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.03.2024)).
14. מכאן לענייננו. כאמור, המבקש הלין, בעיקרו של דבר, על חומרת עונשו ואופן ריצויו. לא מצאתי ממש בטענות אלו, בפרט, נוכח אמת המידה המחמירה להתערבות בעונש ב'גלגול שלישי', כפי שפורטה לעיל; וכאשר אין חולק שהמבקש החסיר מהקופה הציבורית, באופן שיטתי ומתמשך, כספים לא לו, ואף לא הסיר את מחדליו, ולו חלקית. כן יצוין, כי לא מצאתי כי בפער בין העונשים שנגזרו על המבקש בין שתי הערכאות יש כדי לשנות ממסקנתי זו.
15. יתרה מכך, אף אין לקבל את טענות המבקש לפיהן לא נשקלו נסיבותיו האישיות, לרבות הליך שיקומו, שכן בית המשפט המחוזי קבע את עונשו, בפסק דין מנומק ומבוסס כדבעי, בראי נסיבותיו האישיות, המלצות שירות המבחן וההליך הטיפולי. לדידי, פסיקת בית המשפט המחוזי מאזנת נכונה בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות הליך שיקומו במידה הראויה לעבירות מס, בהן יש להעניק משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה. ביחס להמלצות שירות המבחן כידוע, אלו אינן מחייבות את בית המשפט, ששיקולי הענישה שעליו לשקול רחבים יותר מאלו ששוקל שירות המבחן; אשר על כן, גם סטייה מהמלצת שירות המבחן, לא מצדיקה, ככלל, מתן רשות ערעור (רע"פ 765/14 אחרינו נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (13.03.2014)).
16. בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהוגשה בצדה. בנסיבות העניין אני מורה על מתן שהות קצרה למבקש לצורכי התארגנות. המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 08.03.2026 עד השעה 10:00 בימ"ר קישון או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 074-7831077 או 074-7831078.

ניתנה היום, א' אדר תשפ"ו (18 פברואר 2026).