כבוד השופטת ציפורה גילוני (גז) מבית המשפט השלום בתל אביב יפו דחתה בקשת נאשם בעל מניות מהותי לביטול כתב אישום, או לחילופין תיקונו, לפי סעיפים 149(3), 149(4) ו-149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), מחמת פגם ופסול שדבקו בכתב האישום, בשל כך שעובדות כתב האישום אינן מגלות לכל הפחות מחצית מהעבירות בהן מואשם הנאשם ובשל אכיפה בררנית המקימה טענת הגנה מן הצדק.
הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של השמטת הכנסה שיש לכלול בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ושלוש עבירות של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודה. סכום ההכנסה שלא דווח המיוחס לנאשם בכתב האישום עומד על מעל שישה מיליון ש"ח.
על פי עובדות כתב האישום, בהתאם להוראות סעיף 3(ט1) לפקודה, בעל מניות מהותי, כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, אשר יתרת משיכות הכספים שלו מהחברה ביום כלשהו במהלך שנת המס או בשנת המס שלפניה עלתה על 100,000 ₪ יהיה חייב בתשלום מס בגין היתרה שלא הושבה לחברה בתום שנת המס שלאחר שנת המס שבה נמשכו הכספים.
על פי עובדות כתב האישום, במהלך התקופה הרלוונטית, עמדו יתרות חובה לחברה שסכום החוב שלהן לחברה הלך וגדל לאורך השנים. ועל פי הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה, היה על הנאשם לדווח בדוחותיו האישיים לשנים 2017-2019 על ההכנסה אך הוא לא עשה זאת ביודעין ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס. ב"כ הנאשם טען בדיוניים ואף בהשלמת טיעונים בכתב כי המאשימה הגישה נגד הנאשם כתב אישום ייחודי וחלוצי בעבירה לפי סעיף 220 לפקודה בשל השמטת הכנסה והתחמקות מתשלום מס במסגרת העדר דיווח לפי סעיף 3(ט1) לפקודה, כאשר לשיטתו במקרים דומים לא הוגשו כלל כתבי אישום או שהוגשו כתבי אישום בעבירה קלה יותר לפי סעיף 217 לפקודה ללא היבט המרמה והתחבולה
באי כוח הנאשם הגישו בקשה לביטול כתב האישום בכתב (להלן: "הבקשה") אשר נשענו על שלושה אדנים. הראשון, פגם או פסול בכתב האישום. השני, לכל הפחות מחצית מהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה. השלישי, אכיפה בררנית כנגד הנאשם המקימה טענת הגנה מן הצדק.
ב. תמצית טיעוני הצדדים.
עיקר בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מבוססת על העובדה שרואה החשבון של הנאשם , אשר הוגש נגדו כתב אישום נפרד באותן העבירות בהן הואשם הנאשם לפי סעיף 220 לפקודה, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן ב-3 עבירות של עריכת דוח לא נכון ללא הצדק סביר לפי סעיף 217 לפקודה, על בסיס אותה מסכת עובדתית וראייתית לפיה הואשם הנאשם בכתב האישום בתיקונו . נטען כי התנהלות זו של המאשימה – תיקון כתב האישום נגד רואה החשבון בלבד – לא רק שמהווה אכיפה בררנית אלא מהווה סתירה מהותית ופגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות המשפטית ועל כן מקימה הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ.
עוד נטען כי על מנת להרשיע בעבירה לפי סעיף 220 לפקודה חייב להיכלל בכתב האישום רכיב נסיבתי של מרמה אשר אין לו ביטוי בכתב האישום. נטען כי עצם העובדה שהחלק העובדתי בשני כתבי האישום זהה לחלוטין ותיקון כתב האישום של נעשה ללא שום שינוי עובדתי נוסף בכתב האישום, מלמד כי גם כתב האישום בעניינו של הנאשם אינו כולל רכיב נסיבתי כלשהו של מרמה המאפשר להאשימו באישום לפי סעיף 220 לפקודה. נטען כי הדבר מהווה פסול או פגם בכתב האישום בהתאם לסעיף 149(3) לחסד"פ.
בנוסף נטען כי מחצית מעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה שכן אין בכתב האישום ביטוי נסיבתי למרמה, ערמה או תחבולה, כפי שפורט לעיל, וממילא לנאשם מיוחסות שלוש עבירות לפי סעיף 220(1) לפקודה שעניינו השמטה מתוך דו"ח של כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח. משכך, לשיטת באי כוח הנאשם, מדובר בכפל אישום הן לפי סעיף 220(5) לפקודה והן לפי סעיף 220(1) לפקודה בגין אותם מעשים בדיוק, והדבר מלמד כי לכל הפחות מחצית מעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ.
על בסיס שלוש טענות מקדמיות אלו, אכיפה בררנית המעלה כדי הגנה מן הצדק, פגם או פסול בכתב האישום ומחצית מעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה ביקשו באי כח הנאשם כי בית המשפט יורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם, או לחילופין, על תיקון כתב אישום בדומה לתיקון שנערך בעניינו של רו"ח, או לחילופי חילופין, על מחיקת העבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה מכתב האישום.
המאשימה מנגד, טענה בתגובתה (להלן: "התגובה"), שיש לדחות את כל הטענות המקדמיות שהועלו ע"י הנאשם, מכיוון שכתב האישום בעניין רו"ח תוקן במסגרת הסדר טיעון, במסגרתו חומרת העבירה שיוחסה לו במקור לעבירה קלה יותר וכי כי הנאשם אינו עומד במבחנים שנקבעו לצורך ביסוס טענת אכיפה בררנית וכי אין בסיס לטענת הפגם או פסול בכתב האישום עקב הפרדת כתבי האישום נגדו ונגד רו"ח, כאשר למאשימה שיקול דעת רחב בסוגיית צירוף אישומים בכתב אישום אחד.
בעניין טענותיו המקדמיות של הנאשם לפי סעיפים 149(3) ו-149(10) לחסד"פ נטען על ידי ב"כ המאשימה כי טענות הנאשם מצריכות בירור עובדתי ו
בעניין טענתו המקדמית של הנאשם לפיה העובדות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, בהתאם לסעיף 149(4) לחסד"פ נטען כי אין בסיס לטענה לפיה לא ניתן לייחס לנאשם עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה, כאשר לעמדת המאשימה ניתן להרשיע את הנאשם בשתי עבירות שונות גם כאשר הן נובעות מאותה מסכת עובדתית.
ב"כ הנאשם הדגיש כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לכך שעל בסיס אותה תשתית עובדתית וראייתית הוגשו שני כתבי אישום נפרדים וזהים נגד רואה החשבון של הנאשם, ונגד הנאשם כאשר לאחר מכן בחרה המאשימה להגיע להסדר טיעון מקל עם רואה החשבון במסגרתו תוקן כתב האישום לעבירה מקלה – סעיף 217 לפקודה – בעוד נגד הנאשם שלפניי נותר כתב האישום המקורי בסעיף המחמיר – סעיף 220 לפקודה. לדבריו, חומר הראיות כנגד שני הנאשמים – רו"ח שהודה והורשע במסגרת הסדר טיעון מקל ונגד הנאשם – הוא זהה והמאשימה אינה יכולה לנהוג באופן שונה נגד כל אחד מהנאשמים.
ב"כ המאשימה הבהירה כי אכן הוגשו כתבי אישום נפרדים וזהים כנגד שני הנאשמים אך טענה כי לאחר מכן סברה המאשימה שיש להגיע להסדר טיעון מקל עם רואה החשבון במסגרתו יודה ויורשע בעבירה לפי סעיף 217 לפקודה שאינה כוללת את היבט המרמה. לדבריה, ההצדקה להקל עם רואה החשבון ולא עם הנאשם מבוססת על טעמים ראייתיים ונסיבות אישיות של רואה החשבון. באשר לטעם הראייתי טענה כי חומר הראיות מלמד כי רואה החשבון הסביר לנאשם ולבני משפחתו את הוראות החוק והתריע בפני הנאשם שעליו לדווח כדין בהסבירו לנאשם את משמעות אי הדיווח אך זה לא יכול היה לעמוד בפני הנאשם, שכן הוא ומשפחתו היו לקוחות ותיקים שלו ועל כן הגיש בסופו של דבר את הדו"חות הכוזבים למס הכנסה. באשר לטעם הנוסף טענה כי נלקחו בחשבון גם נסיבות אישיות הנוגעות לרואה החשבון.
ג. דיון והכרעה לאחר קריאה מדוקדקת של הבקשה והתגובה ושקילת טיעוני הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה כפי שיפורט להלן.
טענותיו המקדמיות של הנאשם לפי סעיפים 149(3), 149(4) ו-149(10) לחסד"פ, אשר שזורות זו בזו ומבוססות לשיטתו פגם ופסול בכתב האישום, מחצית מעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה ואכיפה בררנית וניהול של ההליך הפלילי בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ומשכך מהוות עילה לביטול או תיקון כתב האישום – מצריכות לטעמי העמקה ובירור על מנת לבדוק האם אכן קיים שוני רלבנטי בין הנאשם לרו"ח כטענת המאשימה, המצדיק את תיקון כתב האישום בעניינו בלבד או שמא לא קיים שוני כזה ויש לגזור גזירה שווה לגבי שני הנאשמים כטענת באי כוחו של הנאשם. 24. הנטל על הוכחת רכיב המרמה והוכחת היסוד הנפשי בעבירה לפי סעיף 220 לפקודה המיוחסת לנאשם רובץ על כתפי המאשימה ויש מקום לערוך בירור עובדתי ומשפטי, ובכלל זה חקירת עדים והגשת ראיות לרבות שמיעת עדויותיהם של הנאשם ורואה החשבון, שאין אפשרות לבצעם במסגרת שלב הטענות המקדמיות. הנתונים שהוצגו על ידי באי כח הנאשם אינם מספקים לשם הכרעה בשלב זה..
אשר על כן, ולאור המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול או תיקון כתב האישום ומורה כי מקומן של הטענות המקדמיות שנטענו על ידי ב"כ הנאשם להתברר בשלב שמיעת הראיות.
ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ו, 08 דצמבר 2025, במעמד הצדדים.
ת"פ 10914-07-24 מדינת ישראל נ' זיבי,