החלטות הוועדה להטלת עיצום כספי לפי סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון – שנת 2024
להלן חלק מההחלטות
מקרה הפרה :1/24
תיאור הנסיבות:
ביום 01.01.2024 נכנס המפר לכאורה לישראל דרך מעבר הגבול "בגין" כשברשותו כספים בסך של 18,300 דולר ארה"ב מבלי שדיווח עליהם )שווי כולל של כ – 66,191 ש"ח( וזאת בניגוד להוראת סעיף 9 לחוק.
לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק נתפסו 14,900 דולר ארה"ב שווי כולל של כ- 53,893 ש"ח.
החלטת הוועדה ונימוקי ההחלטה:
.1 הוועדה קובעת כי הוראות סעיף 9 לחוק הופרו על ידי המפר.
.2 לוועדה הוגשה בקשה להטלת עיצום כספי על המפר בגין אי דיווח על הכנסת כספים ל ישראל.
.3 גרסתו של המפר נשמעה בחקירתו ע"י חוקר מכס ביום 01.01.24 וכן בפני חברי הוועדה ביום כינוסה בנתב"ג באמצעות שיחה טלפונית.
.4 המפר הינו בעל עסק מורשה לממכר גלידות.
.5 לעניין מקור ויעד הכספים, טען המפר כי 6,120 דולר ארה"ב משך מחשבון הבנק האישי שלו בכספומט השייך לקזינו, את יתר הכספים הרוויח מהקזינו. הוועדה קיבלה מחמת הספק את טענות המפר לעניין מקור ויעד הכספים.
.6 לעניין נסיבות ההפרה ומודעות לחובת הדיווח, המפר טען כי הוא מכיר את חובת הדיווח בישראל על כספים שהינם מעל ל- 100,000 ש"ח ולכן סבר שהוא אינו עובר על החוק ושאין צורך להצהיר על הכספים שברשותו. כמו כן, ציין כי לא הבחין בשלטים הפזורים במעבר הגבול ומורים על חובת הדיווח. הוועדה לא קיבלה את טענות המפר לעניין נסיבות ההפרה וקבעה כי החובה לדווח היא באחריות המפר, וכי היה עליו להתעדכן אודות הוראות החוק
טרם כניסתו למעבר.
.7 מעבר לכך, חובת הדיווח הקבועה בסעיף 9 לחוק היא מוחלטת ושני תנאים נדרשים על מנת שייקבע כי התקיימה הפרה. האחד, הכנסת או הוצאת כספים בשווי הקבוע בחוק והשני, אי דיווח על כספים אלה. אין חולק כי במקרה זה שני תנאים אלה התקיימו. משכך, קובעת הוועדה כי המפר הפר את חובת הדיווח.
.8 נוכח החומרה שייחס המחוקק להימנעות מחובת ההצהרה על הכנסת והוצאת כספים מישראל, הוסמכה הוועדה להטלת עיצום כספי להטי ל עיצום בסכומים גבוהים, בשיעור של עד מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז- ,1977 או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו לפי הסכום הגבוה יותר ומחצית מהסכום הנזכר לעיל כאשר ההפרה הינה ראשונה והיקפה הכספי אינו גבוה (כאמור בתקנה 12 לתקנות).
.9 בבואה להחליט על גובה העיצום הכספי שיוטל על המפר, שקלה הוועדה את מכלול נסיבות המקרה לרבות היקפה הכספי של ההפרה, העובדה שטענות המפר בנוגע ליעד ומקור הכספים התקבלו, שיתוף הפעולה של המפר עם המכס והעובדה כי מדובר בהפרה ראשונה.
.10 על בסיס שיקולים אלה, החליטה הוועדה להשית על המפר עיצום כספי בסך של 5,500 ש"ח בלבד.
.11 היה ולא שולם העיצום הכספי בתוך 30 יום ממתן דרישת התשלום, רשאית הוועדה לגבות את העיצום הכספי מיתרת הכספים התפוסים.
.12 למפר זכות ערעור על החלטת ועדת העיצומים תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה כתובה זו לבית משפט השלום.
מקרה הפרה :4/24
תיאור הנסיבות:
ביום 08.01.2024 יצא המפר לכאורה מישראל דרך מעבר הגבול "בגין " כשברשותו כספים בסך של 10,000 דולר ארה"ב מבלי שדיווח עליהם (שווי כולל של כ – 36,451 ש"ח) וזאת בניגוד להוראת סעיף 9 לחוק.
לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק נתפסו כלל הכספים בסך 10,000 דולר ארה"ב שווי כולל של כ- 36,451 ש"ח.
החלטת הוועדה ונימוקי ההחלטה:
.1 הוועדה קובעת כי הוראות סעיף 9 לחוק הופרו על ידי המפר.
.2 לוועדה הוגשה בקשה להטלת עיצום כספי על המפר בגין אי דיווח על הוצאת כספים מישראל.
.3 גרסתו של המפר נשמעה בחקירתו ע"י חוקר מכס ביום 08.01.24 וכן בפני חברי הוועדה ביום כינוסה באמצעות שיחה טלפונית.
.4 המפר הינו אזרח ישראלי, תושב עיילבון, אשר עתיד להתחיל לימודי תעשייה וניהול בשנה הנוכחית, כרגע אינו עובד. הגיע למעבר הגבול במטרה לנסוע לחופשה לרגל חג המולד בטאבה וכן על מנת לשחק בקזינו שבמלון הילטון שנמצא בטאבה. המפר יצא לטאבה ונכנס בחזרה לישראל על מנת להעביר כספים מישראל בחזרה לטאבה .
.5 לעניין מקור ויעד הכספים, טען המפר כי כלל הכספים אינם שייכים לו וכי הם שייכים לאדם אחר אשר פגש בקזינו ועשה לו טובה כשהעביר עבורו את הכספים. לטענתו, יום קודם לכן בילה בקזינו של המלון ושם פגש אדם מבוגר שאותו לא הכיר לפני בשם ענאן אבו נאגי. לטענתו, אותו אדם התחיל לתחקר אותו על משפחתו וסיפר לו כי הוא מכיר אותם וכי הבן שלו אמור להגיע מאוחר יותר באותו היום למעבר להביא לו כסף אך הוא מתעכב ולכן ביקש ממנו שיפגוש בחורה בשם שנית במעבר הגבול והיא תיתן לו את הכסף. לטענתו, הוא לא רצה לעשות זאת, אך מכיוון שהמבקש היה אדם מבוגר והוא רצה לעזור לו, הוא השתכנע ועשה זאת. במעבר הגבול פגש את אותה בחורה שהגיעה במונית ונתנה לו את הכסף. לאחר מכן חזר למעבר הגבול על מנת להעביר לענאן את הכספים כאמור. לטענתו, זו הפעם הראשונה שהוא מעביר כספים בעבור אחר ועשה זאת מתוך רצון לעזור לאותו אדם מבוגר.
.6 יש לציין, כי המפר לכאורה לא הציג אסמכתאות או אישורים על הכספים שנמצאו ברשותו ועל כן כלל הכספים נתפסו. הוועדה קיבלה מחמת הספק את טענות המפר לעניין מקור הכספים.
.7 לעניין נסיבות ההפרה ומודעות לחובת הדיווח, לטענת המפר, ידע כי קיימת חובת דיווח על כספים מעל 12,000 ש"ח בכניסה לישראל אך לא ידע כי קיימת חובה דומה גם על הוצאת כספים מישראל. כמו כן, לטענתו, לא הבחין בשלטים הפזורים במעבר הגבול ומורים על חובת הדיווח. יש לציין, כי במהלך חקירתו הוצג לו שובר המרת כספים מיום קודם לכן, וכן נשאל על כך שבמעמד יציאתו מישראל למצרים יום קודם הוסבר לו החוק ועל כן לא ברור מדוע בכל זאת הוא לא הגיע להצהיר על הכספים שברשותו. לטענתו, לא הבין נכונה את דבריו של בודק המכס וחשב שעליו להצהיר רק על כספים בכניסה לישראל, כפי שמפורט לעיל. למפר אין קשרים עסקיים או נכסים בחו"ל. הוועדה לא קיבלה את טענותיו לעניין נסיבות ההפרה וקבעה כי החובה לדווח היא באחריות המפר, וכי היה עליו להתעדכן אודות הוראות החוק טרם כניסתו למעבר. בנוסף, כאשר נשאל המפר בוועדה לגבי תגובתו של אותו אדם על כך שהכספים לא הגיעו אליו בסופו של דבר, ענה כי הוא חשב שהוא גנב לו את הכסף ולא האמין שחקרו אותו ועיכבו אותו בגלל הכסף. על כן, אביו נאלץ להעביר לאותו אדם את הכסף הזה כי הוא לא רצה שבנו יסתבך ולכן העביר לו את כל הסכום.
.8 מעבר לכך, חובת הדיווח הקבועה בסעיף 9 לחוק היא מוחלטת ושני תנאים נדרשים על מנת שייקבע כי התקיימה הפרה. האחד, הכנסת או הוצאת כספים בשווי הקבוע בחוק והשני, אי דיווח על כספים אלה. אין חולק כי במקרה זה שני תנאים אלה התקיימו. משכך, קובעת הוועדה כי המפר הפר את חובת הדיווח.
.9 נוכח החומרה שייחס המחוקק להימנעות מחובת ההצהרה על הכנסת והוצאת כספים מישראל, הוסמכה הוועדה להטלת עיצום כספי להטי ל עיצום בסכומים גבוהים, בשיעור של עד מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז,1977- או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו לפי הסכום הגבוה יותר ומחצית מהסכום הנזכר לעיל כאשר ההפרה הינה ראשונה והיקפה הכספי אינו גבוה כאמור בתקנה 12 לתקנות.
.10 בבואה להחליט על גובה העיצום הכספי שיוטל על המפר, שקלה הוועדה את מכלול נסיבות המקרה לרבות היקפה הכספי של ההפרה ואת נסיבותיה החמורות של ביצועה, תוך העברת כספים מישראל ומחוצה לה בעבור אדם זר, כשהמפר הכיר את חובת הדיווח על הכספים. כן נשקלו שיתוף הפעולה של המפר עם המכס והעובדה כי מדובר בהפרה ראשונה.
.11 על בסיס שיקולים אלה, החליטה הוועדה להשית על המפר עיצום כספי בסך של 10,000 ש"ח בלבד.
.12 היה ולא שולם העיצום הכספי בתוך 30 יום ממתן דרישת התשלום, רשאית הוועדה לגבות את העיצום הכספי מיתרת הכספים התפוסים.
.13 למפר זכות ערעור על החלטת ועדת העיצומים תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה כתובה זו לבית משפט השלום
מקרה הפרה :18/24
תיאור הנסיבות:
ביום 31.01.2024 נכנס המפר לכאורה לישראל דרך מעבר הגבול "נתב"ג" כשברשותו כספים בסך של 19,700 דולר ארה"ב שווי כולל של כ- 73,393 ש"ח מבלי שדיווח עליהם וזאת בניגוד להוראת סעיף 9 לחוק. לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק נתפסו 6,250 דולר ארה"ב שווי כולל של כ- 23,285 ש"ח.
החלטת הוועדה ונימוקי ההחלטה:
.13 הוועדה קובעת כי הוראות סעיף 9 לחוק הופרו על ידי המפר.
.14 לוועדה הוגשה בקשה להטלת עיצום כספי על המפר בגין אי דיווח על הכנסת כספים ל ישראל.
.15 גרסתו של המפר נשמעה בחקירתו ע"י חוקר מכס ביום 31.01.24 וכן בפני חברי הוועדה ביום כינוסה באמצעות שיחה טלפונית באמצעות בא כוחו, עו"ד שמעון לב.
.16 המפר הינו אזרח אמריקאי המתגורר בברוקלין ועוסק בתחום ניהול נדל"ן. בבעלותו נכסים בארה"ב. הגיע לישראל יחד עם 14 מבני משפחתו לצורך אירוע משפחתי.
.17 לעניין מקור ויעד הכספים, טען המפר כי מקור הכספים מעבודת ו אותם חסך לאורך זמן ושמר בכספת שבביתו. לעניין יעד הכספים טען כי הכספים מיועדים למימון עלויות בר מצווה בישראל והוצאות המלון בעבור 48 אנשים שהוא היה צריך לשלם עליהם על המלון וכן גם על כלל הטיול והסיור בישראל. לטענתו, כלל הספקים ביקשו לקבל את התשלום במזומן. כמו כן, ציין כי ארגן ערב "על האש" לחיילים ותכנן לשלם בעבור כך לכל הספקים במזומן. הוועדה קיבלה את טענות המפר לעניין מקור ויעד הכספים.
.18 לעניין נסיבות ההפרה ומודעות לחובת הדיווח, המפר טען כי מכיר את חובת הדיווח החלה בעולם וגם בדק לפני כן באתר וראה כי החובה זהה גם בישראל, אך חשב שהחובה מתייחסת לכל אדם ולא על התא המשפחתי. כלומר, סבר כי כל אדם רשאי לשאת עמו סכום עד כ-10,000 דולר ארה"ב ללא הצהרה ומכיוון שהגיעו כמה בני משפחה ביחד, לא חשב שהיה עליו לדווח על הכספים שהיו ברשותו. כמו כן, לטענתו, לא הבחין בשלטים הפזורים במעבר הגבול ומורים על חובת הדיווח, זאת על אף שביקר בישראל פעמים רבות ולטענתו מגיע לישראל לפחות 2-3 פעמים מדי שנה. לטענת המפר, בפעמים הקודמות שביקר בישראל נשא עמו סכומי כסף נמוכים יותר, אך הפעם הביא סכום גדול יחסית בגלל האירועים המתוכנן, כאמור לעיל. הוועדה לא קיבלה את טענות המפר לעניין נסיבות ההפרה וקבעה כי החובה לדווח היא באחריות המפר, וכי היה עליו להתעדכן אודות הוראות החוק טרם כניסתו למעבר.
.19 חשוב להדגיש כי באתר האינטרנט של המכס קיים הסבר מפורט לעניין חובה ואופן דיווח על הכנסת כספים והוצאת כספים
דיווח על הכנסת כספים לישראל והוצאתם מהמדינה (טופס 84)
" אם אדם נוסע עם אדם אחר חובה לדווח גם כאשר :
.1 נוסע אחד מחזיק כספים שסכומם מעל סף הדיווח. העובדה שהוא נוסע עם נוסע אחר (גם אם מדובר בבן משפחה) אינה פוטרת אותו מחובת הדיווח.
.2 נוסעים שונים מחזיקים כספים בבעלות משותפת כשכל אחד מחזיק בכליו סכום שהינו מתחת לסף הדיווח והסכום הכולל הינו מעל סף הדיווח, למשל כאשר מדובר בבני משפחה הנוסעים ביחד והכסף הינו בבעלות משותפת של בני המשפחה."
.20 חובת הדיווח הקבועה בסעיף 9 לחוק היא מוחלטת ושני תנאים נדרשים על מנת שייקבע כי התקיימה הפרה. האחד, הכנסת או הוצאת כספים בשווי הקבוע בחוק והשני, אי דיווח על כספים אלה. אין חולק כי במקרה זה שני תנאים אלה התקיימו. משכך, קובעת הוועדה כי המפר הפר את חובת הדיווח.
.21 נוכח החומרה שייחס המחוקק להימנעות מחובת ההצהרה על הכנסת והוצאת כספים מישראל, הוסמכה הוועדה להטלת עיצום כספי להטיל עיצום בסכומים גבוהים, בשיעור של עד מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז- ,1977 או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו לפי הסכום הגבוה יותר ומחצית מהסכום הנזכר לעיל כאשר ההפרה הינה ראשונה והיקפה הכספי אינו גבוה כאמור בתקנה 12 לתקנות.
.22 בבואה להחליט על גובה העיצום הכספי שיוטל על המפר, שקלה הוועדה את מכלול נסיבות המקרה לרבות היקפה הכספי של ההפרה, העובדה שטענות המפר בנוגע ליעד ומקור הכספים התקבלו, שיתוף הפעולה של המפר עם המכס והעובדה כי מדובר בהפרה ראשונה.
.23 על בסיס שיקולים אלה, החליטה הוועדה להשית על המפר עיצום כספי בסך של 2,500 ש"ח בלבד.
.24 היה ולא שולם העיצום הכספי בתוך 30 יום ממתן דרישת התשלום, רשאית הוועדה לגבות את העיצום הכספי מיתרת הכספים התפוסים.
.25 למפר זכות ערעור על החלטת ועדת העיצומים תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה כתובה זו לבית משפט השלום.
מקרה הפרה :207/24
תיאור הנסיבות:
ביום 11 במרץ ,2024 בעקבות חיפוש שנערך ע"י משטרת ישראל בביתם של המפרים עקב חשד לעבירות הונאה, נמצאו שטרות במזומן בכספת ביתם בסך של 1.4 מיליון דולר, במטבעות שונים, שנחשדו שהועברו לישראל החל משנת ,2013 תוך הפרת חובת הדיווח לפי סעיף 9 לחוק.
לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק, נתפסו הכספים בשווי של 1.4 מיליון דולר.
החלטת הוועדה ונימוקי ההחלטה:
.1 המפרים לכאורה, נשואים ולהם 3 ילדים קטינים, הם בעלי הון ובבעלותם נכסי נדל"ן רבים, מניות בחברת מזון, מפעל בשר וכן פעילות עסקית ענפה בבלרוס. עד שנת 2020 מרכז חייהם היה בבלרוס, בשנת 2020 העתיקו את מגוריהם לאוקראינה, ובשנת 2022 עלו עם ילדיהם לישראל, כאשר עסקיהם ונכסיהם נותרו ועודם בבלרוס. בבעלות המפר שתי דירות בעיר נתניה. המפר בעל אזרחות ישראלית משנת .2015 המפרה לכאורה, בעלת אשרת תייר ונמצאת בתהליך מדורג לקבלת אזרחות ישראלית בעקבות נישואיה למפר לכאורה.
.2 גרסתם של המפרים לכאורה נשמעה ע"י באי כוחם – עו"ד גיל נדל, עו"ד משה מזור, עו"ד רעות רחמן ועו"ד קובי מרגולוב, בפני חברי הוועדה ביום כינוסה בבניין המס בתל אביב.
.3 לעניין מקור ויעד הכספים, טענו המפרים לכאורה, שהכספים שנתפסו הם כספים לגיטימיים, שחלקם, מקורם מעסקיהם של המפרים לכאורה ושנמשכו מחשבון הבנק שברשותם בבלרוס, על ידי צד ג' שלא הסכימו לנקוב בשמו או להראות שהוא מיופה כח לפעול בחשבונם, והובאו לישראל במסגרת ביקורים בארץ במהלך 30 שנה, וזאת למען ביטחונם הכלכלי לאור המצב המדיני וחילופי השלטון בבלרוס. עוד טוען המפר לכאורה
שכל הכספים הובאו לישראל בסכומים שעומדים במגבלות החוק. חלקם האחר של הכספים, מקורם במתנות, כאשר סך של 200 אלף דולר מקורם במתנה שקיבל מאימו, וסך של 150 אלף דולר מקורם במתנות יום הולדתו. עוד טוען המפר שסך של 50 אלף דולר מהכספים שנתפסו, הוחזרו כפירעו ן הלוואה מלווה באיטליה, אותם הכניסו המפרים לישראל מבלי לדווח עליהם.
.4 המפרים לכאורה הציגו אסמכתאות המוכיחות את מקור הכספים לרבות אישורי חשבון, אישורי משיכות מזומנים, ואישורי בעלות.
.5 לעניין נסיבות ההפרה והמודעות לחובת הדיווח, המפר לכאורה טען כי הוא מכיר את חובת הדיווח החלה בישראל, אך סבר כי סף הדיווח מתייחס לכל אדם ולא לתא משפחתי. לטענתו, בדק ברשת האינטרנט ולא מצא שחובת הדיווח היא לתא משפחתי ולכן לא דיווח על הכספים שקיבל באיטליה, בכניסה לישראל. הוועדה לא קיבלה את טענות המפר לעניין נסיבות ההפרה וקבעה כי החובה לדווח היא באחריות המפר, וכי היה עליו להתעדכן אודות
הוראות החוק טרם כניסתו למעבר.
.6 מעבר לכך, חובת הדיווח הקבועה בסעיף 9 לחוק היא מוחלטת ושני תנאים נדרשים על מנת שייקבע כי התקיימה הפרה. האחד, הכנסת או הוצאת כספים בשווי הקבוע בחוק והשני, אי דיווח על כספים אלה. אין חולק כי במקרה הכנסת הכספים מאיטליה על סך 50 אלף דולר, שני תנאים אלה התקיימו. משכך, קובעת הוועדה כי המפר הפר את חובת הדיווח.
.7 חוק איסור הלבנת הון מיועד להילחם בתופעה של הלבנת הון, דהיינו, בתופעה של עשיית פעולות ברכוש שמקורו בעבירות שהוגדרו על פי החוק כעבירות מקור. אחת הדרכים לחשיפתן של העברות כספים מיד ליד וממקום למקום היא בהטלת חובה לדווח על העברות כספים מתוך המדינה ואל המדינה. לפיכך, נקבעה חובת הדיווח בסעיף 9 לחוק, כדי שניתן יהיה לבצע מעקב אחר העברות מזומנים, על פי הסף הקבוע בחוק, של כספים הנכנסים או היוצאים מישראל, כחלק אינטגרלי מהמאבק בתופעות של הלבנת הון ומימון טרור בישראל. ההוראה המחייבת לדווח על הכנסת והוצאת כספים אינה ייחודית למדינת ישראל וקיימת ברוב מדינות העולם, והיא מחויבת על מנת שמדינת ישראל תוכל לשתף פעולה ולקחת חלק במאמץ הבינלאומי בתחום המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור.
.8 לעניין חשיבות משטר הדיווחים שנקבע בחוק איסור הלבנת הון למאבק בפשיעה קבע כבוד השופט חשין בע"א 9796/03 חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט)5, 397 (2005):
"...ידענו כי דיווח הוא מאושיותיו של חוק איסור הלבנת הון, כי בלעדיו לא ייכון החוק, כי הוא התשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של הרשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון. חובת הדיווח על- אודות תנועות הון נועדה לשמש כלי- עזר למלחמה בהלבנת ההון, אך משקמה ונהייתה הפכה החובה להיותה אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיהם את חוק איסור הלבנת הון. בחינת הדברים מקרוב תלמדנו, כי קשיים רבים ניצבים לפני הרשויות עד שעולה בידיהן לקשור בין כספים גדולים הנעים ממקום למקום לבין מקורם של הכספים – לעניינו: היותם כספים אסורים – ונמצא כי דרך יעילה לצאת מן המבוך תהיה בהטלת חובת דיווח גורפת וטוטלית, חובת דיווח שאינה תולה עצמה בהיותם של הכספים רכוש אסור, אך זאת נדע רק לאחר מיון ובדיקה של כל הכספים הגדולים העוברים מיד- ליד".
.9 חשיבותו של משטר הדיווחים משתקפת בפסיקת בתי המשפט לפיה יש להחמיר בגובה העיצומים המוטלים על מפרים, ויש למנוע מצב בו "ישתלם למפרי חוק למיניהם להפר את חובת הדיווח תוך נטילת הסיכון לתשלום עיצום כספי נמוך. רק מדיניות כזו תשרת נאמנה את מטרות החוק אשר עניינו המאבק בתופעת הלבנת ההון ומימון טרור ופשע" וע רמ' 1/08 פרג' נ' יו"ר הוועדה להטלת עיצומים לא פורסם, 6.5.2009; כן ראו: עש"א (ת"א) 28285-02-11 בלעווי נ' מדינת ישראל, הוועדה להטלת עיצום כספי לא פורסם, 1.6.2011.
.10 נוכח החומרה שייחס המחוקק להימנעות מחובת ההצהרה על הכנסת והוצאת כספים מישראל, הוסמכה הוועדה להטלת עיצום כספי להטיל עיצום בסכומים גבוהים, בשיעור של עד מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז,1977- או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו לפי הסכום הגבוה יותר ומחצית מהסכום הנזכר לעיל כאשר ההפרה הינה ראשונה והיקפה הכספי אינו גבוה כאמור בתקנה 12 לתקנות.
.11 בבואה להחליט על גובה העיצום הכספי שיוטל על המפר, שקלה הוועדה את מכלול נסיבות המקרה לרבות היקפה הכספי של ההפרה, את האסמכתאות שהוצגו התומכות בטענות המפר לעניין מקור הכספים, ואת הודאתו של המפר בהפרת חובת הדיווח בכניסה לישראל מאיטליה. כמו כן, בקביעתה התייחסה הועדה לשאלות שנותרו פתוחות ולא ניתן עליהן מענה המניח את הדעת, בין היתר שהמפר התייחס לתא משפחתי, שידע על רף של 10,000$
ולא הרף שהיה קבוע בישראל 50,000 ₪ או 100,000 ,₪ העובדה שציין שבשנים האחרונות מאז המלחמה משך יותר כסף, ועל כן לא ניתן לטעון כי ההתפלגות של העברות הכספים היא בכל נסיעה 10,000$ לאורך כל השנים. על בסיס שיקולים אלה, החליטה הוועדה להשית על המפר עיצום כספי בסך של 100,000 ש"ח בלבד.
.12 היה ולא שולם העיצום הכספי בתוך 30 יום ממתן דרישת התשלום, רשאית הוועדה לגבות את העיצום הכספי מיתרת הכספים התפוסים.
.13 למפר זכות ערעור על החלטת ועדת העיצומים תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה כתובה זו לבית משפט השלום