העברת שכר טרחה מכספי חילוט אינה מקדמת את תכליות החילוט, 1.5 מש"ח שכ"ט שוחררו מטעמים מיוחדים

השופט יחיאל כשר:

לפנינו שני ערעורים על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק מרום), מיום 28.4.2022, ב-ת"פ 20502-02-19, אשר ניתנה כחלק בלתי נפרד מגזר הדין בעניינם של המשיבים 3-2 (להלן, בהתאמה: ההחלטה ו-גזר הדין). בגדרי ההחלטה, נדחו בקשותיהם של המערערים ב-ע"א 4350/22, ד"ר משה ויינברג ושות' עורכי דין ונוטריונים, ועו"ד אפרים ווגדן (להלן: עורכי הדין), ושל המערערת ב-ע"א 4338/22, חברת א. חוצבים במרחבי ישראל בע"מ (להלן: חוצבים), לשחרור כספי חילוט שנתפסו במסגרת ההליך הפלילי בעניינם של המשיבים 3-2 (להלן ביחד: המשיבים).

רקע והליכים קודמים

2. ביום 10.2.2019, הגישה המשיבה 1 (להלן: המדינה) כתב אישום, נגד חברת ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ (להלן: ביבי כבישים או החברה) ונגד מנהל החברה, מר יהודה בוזגלו (להלן: בוזגלו). בקצרה יתואר כי כתב האישום מייחס למשיבים מתן שוחד בסך של לפחות 3 מיליון ש"ח למנכ"ל נתיבי ישראל (להלן: נת"י), וזאת בתמורה להטבות בפרויקטים שמסרה נת"י לביבי כבישים, ובעד אישור תשלום לביבי כבישים עבור עבודות חריגות, שסוגן, כמותן או מחירן נוספים על הקבוע בחוזה שנחתם בין נת"י לבין החברה. בנוסף, הואשמו המשיבים במרמה בכוונה להתחמק ממס, ברישום כוזב במסמכי תאגיד, ובהלבנת הון של כספי השוחד וכן של כ-230 מיליון ש"ח, שלפי הנטען בכתב האישום, התקבלו מנת"י בתמורה לשוחד.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למתן סעד זמני לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) וסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), לתפיסת רכוש של המשיבים, שפורט בבקשה, המוערך בשווי כולל של כ-7.5 מיליון ש"ח, עד לסיום ההליך הפלילי בעניינם. ימים ספורים לאחר מכן, הגישה המדינה בקשה משלימה למתן סעד זמני, למניעת פעולות בכספים שנפסקו לטובת ביבי כבישים בתביעה אזרחית שניהלה ביבי כבישים נגד רכבת ישראל בע"מ (להלן: רכבת ישראל או הרכבת), או בכספים שייפסקו לטובתה בערעור על פסק הדין בתביעה האזרחית, שבאותם ימים היה תלוי ועומד בפני בית משפט זה (להלן: ההליך האזרחי נגד רכבת ישראל). לשם הנוחות יצוין כבר עתה כי בפסק הדין שניתן באותו ערעור, נפסק לטובת ביבי כבישים, לאחר קבלת ערעור רכבת ישראל על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, סך כולל של 8,030,227 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל (להלן: הכספים או כספי הזכייה; ראו: ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019)).

בהחלטתו מיום 12.3.2019, הורה בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (השופט ח' טרסי) על מתן צווי התפיסה הזמניים שהתבקשו, וזאת בהסכמת הצדדים (צ"א 20546-02-19 (להלן: תיק הסעדים הזמניים)). יוער כי ביום 4.2.2020, אישר בית המשפט המחוזי בקשה מוסכמת שהגישו הצדדים, להעברת כספי הזכייה שנתפסו אצל רכבת ישראל לקרן חילוט, המנוהלת על-ידי האפוטרופוס הכללי, עד שייקבע, על-ידי בית המשפט, אם יש לחלטם בתום ההליך הפלילי (להלן: קרן החילוט).

3. בהמשך להחלטה על מתן הסעד הזמני לתפיסת כספי הזכייה, הגישו עורכי הדין (הם המערערים ב-ע"א 4350/22 בענייננו), בקשה לשחרר מהכספים שנתפסו את שכר הטרחה המגיע להם, לטענתם, עבור הייצוג המשפטי שסיפקו לביבי כבישים בהליך האזרחי נגד רכבת ישראל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וערעור על החלטת הדחייה התקבל באופן חלקי על-ידי בית משפט זה, באופן שבקשת עורכי הדין הוחזרה לבית המשפט המחוזי, על מנת שיורה על שחרור חלק מכספי הזכייה שנתפסו לטובת עורכי הדין, בתנאים שיקבע בית המשפט המחוזי בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 6180/20 ד"ר משה וינברג ושות' נ' מדינת ישראל (13.6.2021) (להלן: פסק הדין בעניין הסעד הזמני)).

 בתמצית, יתואר כי בפסק הדין בעניין הסעד הזמני, אשר חוות הדעת העיקרית בו נכתבה על-ידי חברי, השופט י' אלרון (בהסכמה, לעניין התוצאה, של חברי השופט ע' גרוסקופף וכנגד דעתו החולקת, לעניין התוצאה, של השופט נ' הנדל), נבחנו טענותיהם של עורכי הדין לפי הסייגים לצווי התפיסה הזמניים, הקבועים בחוק איסור הלבנת הון ובפקודת הסמים המסוכנים.

כמפורט בפסק הדין בעניין הסעד הזמני, סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון מחיל על חילוט רכוש לפי חוק איסור הלבנת הון את סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים, בשינויים המחויבים. סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים, מקנה לבית המשפט סמכות להורות על מתן צו זמני להבטחת האפשרות לממש את החילוט בתום ההליך הפלילי (זהו הסעיף מכוחו ניתנו צווי התפיסה הזמניים בענייננו). לסמכות זו שני סייגים עיקריים, שנועדו להגן על זכויותיו של צד שלישי הטוען לזכות ברכוש:

האחד, מורה כי בית המשפט לא יצווה על חילוט במקרה בו מי שטוען לזכות ברכוש הראה כי הוא מחזיק בזכות קניינית או מעין קניינית ברכוש, וכן כאשר הוכיח כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או כי רכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלא שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה (סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים); השני, קובע כי לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת, להימנע מחילוט הרכוש של טוען לזכות שהראה כי הוא מחזיק ב-"זכות מוכרעת", בזכות קניינית או בזכות מעין קניינית ברכוש החילוט, וכי מתקיימים בעניינו "נימוקים מיוחדים", החורגים מעצם הפגיעה הנגרמת לנושה כתוצאה מחילוט (סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון).

בפסק הדין בעניין הסעד הזמני, נבחן עניינם של עורכי הדין לפי שני הסייגים הנ"ל, ונמצא כי עורכי הדין אינם מחזיקים בזכות קניינית, מעין קניינית או ב-"זכות מוכרעת" בכספי הזכייה שנתפסו, ועל כן, אין הצדקה להחיל בעניינם את הסייגים לתפיסת הכספים בצו זמני. יחד עם זאת, הודגש כי אין חולק שבידי עורכי הדין התחייבות מצד ביבי כבישים לשלם להם שכר טרחה, בשיעור מוסכם של 20% מהסכום שיתקבל בהליך האזרחי נגד רכבת ישראל. בהתאם לכך, בחוות דעתו קבע חברי, השופט י' אלרון, כי התחייבות זו מקיימת זיקה משמעותית לחלקם של עורכי הדין בכספי הזכייה שנתפסו. עוד קבע חברי כי אף אם התחייבות זו אינה מקימה את אחד הסייגים לתפיסת הכספים, די בה כדי להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה יבחן חלופות שיבטיחו את האפשרות לחילוט הכספים בתום ההליך הפלילי, אך יפגעו פחות, בשלב זה, בזכויותיהם של עורכי הדין.

           לדברים האמורים הוסיף חברי, השופט ע' גרוסקופף, בחוות דעתו, כי לתמיכה בתוצאה דלעיל יש לצרף את העובדה כי בשלב זה גם זכויות המדינה לחלט את הכספים בתום ההליך הפלילי, בהיקף שהתבקש, טרם נבחנו והוכרעו; את היקפה הרחב של סמכות החילוט מכוח חוק איסור הלבנת הון, המצדיק לאזן את האינטרס הציבורי עם האינטרסים הלגיטימיים של צדדים שלישיים תמי לב; ואת נסיבותיהם הקונקרטיות של עורכי הדין, הכוללות את תרומתם, בלעדיה – אין, להיווצרות כספי הזכייה, שמקורם חוקי והם אינם קשורים לעבירות המיוחסות למשיבים. מנגד, השופט נ' הנדל, בחוות דעתו, חלק על תוצאה זו, וסבר כי יש לדחות את הערעור באופן מלא. זאת, על יסוד קביעתו כי בתחרות בין נושים, אין מקום להבחין בין חוב בגין שכר טרחת עורך דין לבין חוב לו טוען כל ספק שירות אחר, וכן בשים לב לכך שהדרך פתוחה בפני עורכי הדין להגיש תביעה אזרחית נגד ביבי כבישים.

6. ביני לביני, ביום 31.5.2021, הורשעו המשיבים במתן שוחד, על-פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו עם המדינה, שהושג בעקבות הליך גישור (להלן: הסדר הטיעון). לפי כתב האישום המתוקן, בוזגלו העביר למנכ"ל נת"י תשלומי שוחד בסך כולל של כ-1,100,000 ש"ח, בעד פעולותיו של מנכ"ל נת"י, במסגרת תפקידו, אשר מיטיבות עם ביבי כבישים. בכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר הטיעון נמחק, בין היתר, האישום שייחס למשיבים עבירה של הלבנת הון. בהסדר הטיעון הוסכם כי שווי התועלת שהפיקו המשיבים מהשוחד עומד, לכל הפחות, על סך של כ-10 מיליון ש"ח. בהתאם לכך, הוסכם בהסדר הטיעון כי הצדדים יעתרו במשותף לחילוט הכספים והרכוש של המשיבים לפי סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), בסכום האמור, ולהעברתם לקופת המדינה. עוד הוסכם כי סך של 1,500,000 ש"ח מתוך הכספים התפוסים יועברו בנאמנות לבא-כוח המשיבים בהליך הפלילי, עו"ד יניב שגב (להלן: עו"ד שגב), ויוחזקו אצלו בנאמנות עד למתן גזר הדין, אז ישוחררו לידי בוזגלו.
7. ביום 19.7.2021 נערך דיון בבית המשפט המחוזי בחלופות לצו התפיסה הזמני, בהתאם להוראותיו של בית משפט זה בפסק הדין בעניין הסעד הזמני (במסגרת תיק הסעדים הזמניים). בתום הדיון, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה במסגרת הצו הזמני, עד לסיום ההליך הפלילי בעניינם של המשיבים, המדינה תעביר לעורכי הדין סך של 2 מיליון ש"ח מהכספים שנתפסו, בכפוף לקבלת ערובות, הכוללות ערבות בנקאית בסך של מיליון ש"ח, ערבות בחתימה של השותפות, וערבות אישית בלתי מסויגת של עו"ד משה ויינברג, בסך של מיליון ש"ח.
8. במסגרת ההליך בתיק העיקרי, אשר היה מצוי בשלב הטיעונים לעונש, ביקשו עורכי הדין מבית המשפט המחוזי להורות על שחרור סכום של 2,463,494 ש"ח מהכספים שיחולטו באופן סופי, בגין שכר הטרחה לו הם זכאים, לטענתם, מכוח הסכם שכר הטרחה שנחתם עם ביבי כבישים על ייצוגה בהליך האזרחי נגד הרכבת (להלן: שכר הטרחה).

בהמשך, פנתה גם חוצבים (היא המערערת ב-ע"א 4338/22 בענייננו) בבקשה לשחרור סך של 1,977,873 ש"ח מקרן החילוט, בגין חוב כספי של ביבי כבישים כלפיה, על עבודות עפר שביצעה עבור ביבי כבישים. בין היתר, טענה חוצבים כי היא הטילה עיקול על כספי הזכייה עוד בטרם ניתן צו החילוט הזמני, כדי להבטיח שישולם לה החוב, וכי היא מחזיקה בזכות מוכרעת לסכום החוב, בדמות פסק דין בו התקבלה במלואה התביעה השטרית שהגישה נגד ביבי כבישים (ת"א (שלום בת ים) 27636-08-17 א. חוצבים במרחבי ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ (31.12.2020) (להלן: פסק הדין בתביעת חוצבים)). עוד טענה חוצבים כי היא חברה בפירוק, שנושיה הם שייפגעו אם לא ישוחרר החוב מקרן החילוט, וכי ספק אם הייתה נקלעת להליך הפירוק מלכתחילה אלמלא כשלה ביבי כבישים מלקיים את חיוביה הכספיים כלפיה.

7. ביום 28.4.2022, נגזר דינם של המשיבים, והוטלו על בוזגלו 12 חודשי מאסר בפועל ועונש מאסר על תנאי, וכן ניתן צו חילוט סופי בהתאם למוסכם בהסדר הטיעון. בהמשך לגזר הדין, וכחלק בלתי נפרד ממנו, נתן בית המשפט המחוזי (השופטת ד' מרשק מרום), החלטה בסוגיית החילוט, היא ההחלטה נושא הערעור שבפנינו, ובגדרה דחה את בקשותיהם של עורכי הדין ושל חוצבים לשחרור חלקים מהכספים שנתפסו.

           לעניין בקשתם של עורכי הדין לשחרור כספים מקרן החילוט בגין שכר הטרחה לו הם, לטענתם, זכאים, קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיהם של עורכי הדין לזכות קניינית, מעין קניינית או זכות מוכרעת, בכספי הזכייה, נדחו במפורש על-ידי בית משפט זה בפסק דינו בעניין הסעד הזמני. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי גם אילו היה נקבע שעורכי הדין מחזיקים בזכות מוכרעת, לא עלה בידם להוכיח כי מתקיימים בעניינם "נימוקים מיוחדים" המצדיקים את מניעת החילוט, כנדרש לפי חוק איסור הלבנת הון. בתוך כך, הובהר כי אין מקום להבחין בין חובותיו של נאשם כלפי עורך דינו לבין חובותיו כלפי נושים אחרים, שככלל אין די בהם כדי למנוע את חילוט רכושו של הנאשם.

           אשר לבקשתה של חוצבים, נקבע כי גם היא אינה מחזיקה בזכות קניינית או מעין קניינית בכספים שנתפסו. זאת, מן הטעם שהטלת עיקול על הכספים אינה מקנה זכויות מהותיות לנושה, וכן משום שעל יסוד פסק הדין שניתן לטובתה, זכותה המוכרעת לקבלת הכספים היא זכות אובליגטורית בלבד. כמו כן, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי הגם שלחברת חוצבים זכות מוכרעת לכספי הזכייה, גם בעניינה לא הוצגו "נימוקים מיוחדים" המצדיקים למנוע את חילוט הכספים, בהתאם לחריג הקבוע בחוק איסור הלבנת הון. בתוך כך, הדגיש בית המשפט המחוזי כי החילוט עליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון משקף את שווי התועלת שהפיקו המשיבים מהעבירה בה הורשעו. על כן, נקבע כי חילוט סכום נמוך יותר יפגע בתכליות החילוט – הרתעה ושלילת רווחיהם של המשיבים מהעבירה. עוד נקבע כי לפגיעה בתכליות החילוט תצטרף גם פגיעה באינטרס הציבורי, מאחר שקבלת הבקשה תוביל, הלכה למעשה, לשימוש בכספי החילוט לפירעון חובות של מי שהורשעו בדין.

           בשולי דבריו, ציין בית המשפט המחוזי כי עורכי הדין וחברת חוצבים לא נותרו ללא סעד, שכן הדרך פתוחה בפניהם לנקוט בהליך אזרחי מתאים נגד ביבי כבישים, כדי לקבל את הסכומים להם הם טוענים.

           עורכי הדין וחברת חוצבים מיאנו להשלים עם החלטה זו, והגישו, כל אחד מטעמו, את שני הערעורים שבפנינו.

השופט דוד מינץ:

1. חברי השופט י' כשר פרש יריעה רחבה בחוות דעתו. חלק מקביעותיו במישור העקרוני מקובלות עליי. כך למשל, ומבלי לדקדק בדברים, מקובלת עליי מסקנתו בנוגע לפרשנות סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובנוגע להסדרים שיש לקרוא לתוך סעיף זה ביחס למעמדם של צדדים שלישיים המתנגדים לחילוט.

1. אף על פי כן, אין בידי להצטרף לתוצאה אליה הגיע. הטעם לכך נעוץ בעיקרו של דבר בעובדה שלגישתי, הן המערערים בע"א 4350/22 (להלן: עורכי הדין) והן המערערת בע"א 4338/22 (להלן: חוצבים), לא הצביעו על "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להחריג את הכספים המבוקשים על ידם מהחילוט.

2. כפי שהצביע חברי, סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להימנע מחילוט רכוש "מנימוקים מיוחדים". בפסיקת בית משפט זה הוכרו שני סוגים עיקריים של שיקולים שבגינם יהיה מקום להימנע מחילוט הרכוש: הראשון, שיקולים הנוגעים לאיזון שבין הגשמת תכליות החילוט לבין הקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה עקב הפעילות העבריינית שבגינה התבקש החילוט (ע"א 8679/06 חביץ' נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-9 (30.12.2008) (להלן: עניין חביץ'); וראו גם בערעור הקודם שהגישו עורכי הדין לבית משפט זה: ע"א 6180/20 ד"ר משה וינברג ושות' נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לחוות דעתו של חברי השופט י' אלרון (13.6.2021) (להלן: עניין וינברג הראשון)); השני, שיקולים הנוגעים לנאשם עצמו ולהליך שננקט נגדו (ע"פ 6339/18 בלווא נ' מדינת ישראל, פסקה 46 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן (15.1.2020) (להלן: עניין בלווא); עניין וינברג הראשון, פסקה 12).

3. באשר לסוג השיקולים הראשון, עיון בפסיקת בית משפט זה מלמד כי הכוונה היא בעיקרו של דבר למקרים שבהם תכלית ההרתעה שביסוד החילוט נסוגה מפני הצורך "להפנות" את הרכוש התפוס לטובת הקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה מהפעילות העבריינית מהסוג שבגינה נתפס הרכוש, ובפרט לטובת קורבנות פעילות זו (עניין חביץ', פסקאות 11-9; ע"א 8487/09 ניצני נ' מדינת ישראל, פסקאות 16 ו-25 (27.10.2013); דנ"פ 8439/10 מדינת ישראל נ' כהן, פסקה 11 (22.2.2011)). בענייננו, אין חולק כי עורכי הדין וחוצבים אינם נפגעי עבירות שביצעו משיבים 3-2 (להלן: המשיבים), וכי החוב כלפיהם אינו נוגע במישרין לעבירות שבגינן הועמדו המשיבים לדין פלילי. בכל הנוגע לחוצבים מדובר בחוב שמקורו בעבודות עפר שביצעה עבור משיבה 2 (להלן: החברה), ובכל הנוגע לעורכי הדין מדובר בחוב שכר טרחה בגין ייצוג החברה בהליך אזרחי שניהלה נגד רכבת ישראל. ברי אפוא כי ייחוד הרכוש התפוס לטובת פירעון חובות אלה לא יביא, ולוּ במקצת, להקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה עקב הפעילות העבריינית מהסוג שבגינה התבקש החילוט.

4. דומה כי גם חברי ער לכך. לכן הוא מבקש לבסס את זכותם של חוצבים ועורכי הדין לנתח מהרכוש התפוס, על סוג השיקולים השני. בעניין זה מציין חברי כי הגם שבעניין בלווא דובר בהקשר זה על שיקולים פרטניים הנוגעים לנידון, הדברים שנקבעו שם "יפים, ואף מקל וחומר, ביחס לצדדים שלישיים המושפעים מהחילוט" (פסקה 52 לחוות דעתו). מבלי להידרש לעומקה של הרחבה זו, שכלל אינה מובנת מאליה, היא מעוררת לטעמי קושי רבתי במקרה שלפנינו.

5. כאמור, חוצבים ועורכי הדין הם נושים של החברה. סוגיית זכאותם של נושי הנידון בפלילים לטעון למניעת החילוט נדונה בעניין חביץ', שם הובהר כי הגם שכלל הנושים (שבידם "זכות מוכרעת") רשאים לטעון כי מתקיימים בעניינם נימוקים מיוחדים, יש ליתן למונח "נימוקים מיוחדים" פרשנות מצומצמת ביותר. עמדה זו היא שהביאה את בית המשפט לקבוע כי עצם הפגיעה הנגרמת לנושה מחילוט רכושו של נידון, אינה עולה כשלעצמה כדי נימוק מיוחד; וכי נימוק מיוחד ביחס לנושים, הוא כזה הנוגע להקטנת אותה פגיעה חברתית שנגרמה מהתופעה העבריינית. עמדתו של חברי המבקשת לאפשר לנושים לטעון לזכות גם בהיעדר קשר לתופעה העבריינית או להקטנת הפגיעה שנגרמה ממנה, חותרת תחת קביעות בית משפט זה בעניין חביץ' ותחת הרצון להימנע מ"להפוך את החילוט לחריג, או להציב קשיים מעשיים רבים מדי על דרך מימושו" (שם, פסקה 10).

6. אכן, כפי שציין חברי, קיימים בפסיקתנו הדים לעמדה המבקשת להרחיב קמעא את הגישה שנקבעה בעניין חביץ' (וראו: ע"פ 1428/08 עו"ד אורי חורש – המנהל המיוחד של חברת דור עדן חן בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (25.3.2009)). ברם גם באותו עניין צוין כי הנימוקים שעל הנושה להציג כדי למנוע את החילוט או לגרוע ממנו נוגעים ל"רציונלים המתאימים לדבר", היינו לקידום תכליותיו העיקריות של מוסד החילוט: הרתעת עבריינים באמצעות שלילת הרווח שהפיק הנידון מהרכוש הקשור בעבירה; תיקונה של הפגיעה החברתית שהסבה העבירה; והצרת צעדיו של הנידון באמצעות פגיעה בנכסיו באופן שיקשה עליו לגייס את המשאבים הדרושים לניהול פעילות אסורה בעתיד (שם, פסקה 11; וראו גם: בש"פ 3281/13 מדינת ישראל נ' כהן, פסקה 8 (23.6.2013)). בענייננו, הנימוקים שעליהם ביסס חברי את מסקנתו הן ביחס לחוצבים והן ביחס לעורכי הדין אינם עוסקים באופן שבו העברת הכספים אליהם תקדם את תכליות מוסד החילוט, אלא נשענים על טעמים חיצוניים למוסד זה, או עוסקים באופן מימוש תכליותיו על ידי הסדר הטיעון, ובנסיבות מקרה זה איני סבור כי יש בהם כדי לבסס הצדקה לחרוג מכלל החילוט (וראו גם: רע"פ 1047/12 עו"ד מנחם רובינשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה ט"ו (11.3.2012)).

7. עוד אוסיף, בכל הנוגע לעורכי הדין, כי המסקנה אליה הגיע חברי מעוררת קושי גם מנקודת מבטם של דיני חדלות הפירעון. ביסוד עמדתו בהקשר זה עומדת העובדה שבמסגרת הסדר הטיעון שנערך בין המדינה לבין המשיבים נקבע כי ישוחרר סך של 1,500,000 ש"ח לידי משיב 3, נושא משרה בכירה בחברה, באופן העוקף את זכויות נושיה של החברה. ברם העברת כספים לידי משיב 3 אינה בהכרח מונעת מנושיה של החברה לשים ידם על הכספים (וראו בהקשר זה: סעיפים 290-289 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון); וראו גם: רע"א 6737/20 הראל נ' ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח, פסקאות 5-1 לחוות דעתי (16.8.2021); דוד מינץ "עיונים באחריות נושאי משרה בתאגיד בחדלות פירעון וההצדקות לה" ספר מרים נאור 571 (2023)), כך שדווקא מסקנתו של חברי, היא שעשויה למנוע זאת מהנושים שאינם עורכי הדין. מכל מקום, וכאן העיקר – מוקשית בעיני עד מאוד המסקנה כי עקיפת זכויות כלל נושיה של החברה (או לחלופין העדפת סנגורם של המשיבים) מצדיקה העדפה של נושה אחד על פני היתר בדמות העברת כלל הכספים לידיו. זאת בניגוד מוחלט לעקרונות הבסיסיים של דיני חדלות פירעון ובראשם עיקרון השוויון בין הנושים (וראו: סעיף 232 לחוק חדלות פירעון; ע"א 8158/21 שוקחה נ' עו"ד אופיר דידי, פסקאות 29-25 (4.1.2022)).

אם תישמע דעתי אפוא נורה על דחיית הערעורים ועל חיוב המערערים בהוצאות המדינה בסך של 40,000 ש"ח, שישולמו מחצית על ידי עורכי הדין ומחצית על ידי חוצבים.

השופט בדימוס יוסף אלרון:

1. במחלוקת שבין חבריי, דעתי כדעת חברי השופט ד' מינץ, אשר עמדתו על נימוקיה, מקובלת עליי. אוסיף אפוא רק מספר הערות.

2. העברת הסכומים להם טוענים המערערים לידיהם-שלהם, חלף תשלומם למדינה, לא תקדם ולו במקצת את תכליות כלי החילוט (ראו פסקי דיני בע"פ 7464/21 רוגוזניצקי נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (‏16.12.2021‏); וכן בע"פ 2698/24 סילבר נ' מדינת ישראל, פסקה 44 (‏5.12.2024‏)‏‏). בהתאם, איני רואה הצדקה להעניק למערערים באמצעות שיקול הדעת הניתן לנו במסלול ה"נימוקים המיוחדים" עדיפות על פני נושים אחרים של ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ (להלן: ביבי כבישים) ומנהל החברה, מר יהודה בוזגלו (להלן: בוזגלו).

3. אכן, ניתן להרהר אחר ההצדקה שבבסיס ההסכמה בהסדר הטיעון על העברת 1.5 מיליון ש"ח מתוך סכום החילוט לידי בוזגלו, סכום אשר הועבר לאחר מכן לסנגורו כתשלום שכר-טרחה. במובן זה אני שותף לביקורתו של חברי, השופט י' כשר (פסקה 64 לחוות דעתו). העובדה שלעורך דין מסוים – סנגורם של ביבי כבישים ובוזגלו, שולם על חשבון סכום החילוט שכר טרחה כתוצאה מהסדר הטיעון, אינה מצדיקה גזירה שווה ביחס לעורך דין אחר. אדרבה, הקושי שהסדר זה יוצר רק יחריף באמצעות "רידוד" סכום החילוט פעם נוספת, באופן הגורע עוד יותר מהגשמת תכליות החילוט. ממילא, ה"נזק" שנגרם למערערים כתוצאה מהסדר טיעון בעייתי זה אינו שונה, ודאי שלא באופן מהותי, מהנזק שעלול להיגרם לנושים אחרים. כפי שציינתי בהליך הראשון בעניין שלפנינו: "[…] איני רואה כל טעם להבחין בין חובותיו של נאשם או נידון כלפי עורך דינו לבין חובותיו כלפי נושים אחרים לעניין חילוט הכספים.‏ במקרים שבהם עורך הדין אינו מצביע על זיקה משמעותית לכספים, כפי שהוסבר לעיל, הרי שאין בטענתו לזכות בהם כדי לגבור על האינטרס הציבורי שבתפיסתו או חילוטו" (ע"א 6180/20 ד"ר משה וינברג ושות' נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (13.6.2021‏)‏‏).

4. חברי השופט כשר סבור כי ההסכמה בהסדר הטיעון על העברת 1.5 מיליון ש"ח מסכום החילוט לידי בוזגלו, מגבשת נימוקים מיוחדים המצדיקים "שחרור" סכום דומה לידי המערערים ב-ע"א 4350/22 (להלן: עורכי הדין). נימוקי יפה גם לעניין זה – הפחתת 1.5 מיליון ש"ח נוספים מסכום החילוט והעברתו לידי עורכי הדין לא תתקן את שנעשה, אלא תיצור עוול כפול ומכופל.

5. על כן, לטעמי עלינו לדחות את הערעורים ולהורות על חיוב המערערים בהוצאות המדינה כמוצע על ידי חברי, השופט ד' מינץ.

מבחינת התוצאה, הערעורים נדחים כאמור בחוות דעתו של השופט ד' מינץ בהסכמת השופט (בדימ') י' אלרון, כנגד חוות דעתו החולקת של השופט י' כשר.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ו (17 דצמבר 2025).