בית המשפט העליון דחה[1] את ערעורם של דייר ודיירת בבניין שביקשו לקבל מידע על הסכם פשרה בין רשות המסים לבין דייר שמכר דירה בבניין באמצעות חברה בשליטתו, זאת מאחר שמחד גיסא מדובר בהסכם פשרה בהליך מס, שהעיון בו אף עלול לחשוף מידע פרטי ומידע מסחרי של המשיב. מאידך גיסא, לא קיים אינטרס כבד משקל של המבקשים לעיין בהסכם, וזאת לאור גדר המחלוקת בינם לבין הצד שכנגד בהליך העיקרי. משום כך יש להעדיף את עמדותיהם של המשיב ושל פקיד השומה ולהימנע מהפגיעה באינטרס המשיב ובאינטרס הציבורי, פגיעה ממשית הגוברת על הפגיעה במבקשים.
החיסיון בהליכי מס משרתים שני אינטרסים : האחד, האינטרס הפרטי של הנישום במניעת שימוש במידע הנוגע אליו; והשני, האינטרס הציבורי בשמירה על סודיות המס, שנועדה לעודד גביית מס אמת מבלי שהנישום יחשוש כי מידע פרטי שמסר או סודותיו המסחריים ייחשפו בפני אחרים (רע"א 302/09 יניב ניסים נ' פקיד שומה גוש דן (5.8.2009), בפסקה 29 (להלן עניין ניסים) ועמית בעמ' 1017 – 1020 וההפניות שם). כך, החיסיון נועד להניע את הנישום לדווח על הכנסותיו מבלי לחשוש שהמידע ידלוף באופן שיגרום לו לנזק. בדרך זו מלאכתה של הרשות בגביית מס אמת הופכת קלה יותר (עניין ניסים, בפסקה 29) והאינטרס הציבורי נמצא נהנה.
ככל זכות חוקתית, גם זכות העיון היא מוגבלת ויש לאזנה מול זכויות בעלי הדין בהליך בו מבוקש העיון ולמול האינטרס הציבורי. מעמדה החוקתי של הזכות לעיון מחייב את המתנגד לעיון להציג טעם ממשי לשלילתה או הגבלתה …
מול זכות העיון ועקרון הפומביות, ניצבים אינטרסים הנוגעים להליכי מס. אינטרסים אלה מעוגנים אף הם בחקיקה. כך, סעיף 154 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן פקודת מס הכנסה), קובע כי ערעור מס יישמע בדלתיים סגורות; ואילו סעיף 231 לפקודת מס הכנסה מטיל חובת הסודיות על פקיד השומה וקובע כי " הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו." הפסיקה פירשה את "חובת הסודיות" החלה על פקיד השומה מכוח סעיף 231 כמקימה חיסיון בדיני המס (שהוא חיסיון יחסי), גם אם הדבר לא נאמר במפורש (ראו יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), שער שלישי, לט, 1016 (להלן עמית) וההפניות שם)