ביהמ"ש העליון: ההכרעה בשאלה מתי בנסיבותיו של מקרה מסוים חלה חובה להוצאת חשבונית מס, אינה טריוויאלית ותוכרע על ידי בימ"ש ולא על ידי רשם.ת

אם התניית תשלום מע"מ בהנפקת חשבונית היא טענה ראויה במסגרת טענת 'פרעתי' והיא בסמכותו של רשם הוצאה לפועל"

רע"א 33988-04-26

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (סגנית הנשיא א' כהן), מיום 7.1.2026, ב-רצ"פ 8401-01-26, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (השופט ט' חבקין), מיום 4.11.2025, ב-עש"א 32156-08-25. בפסק דינו, דחה בית משפט השלום ערעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (הרשמת פ' יעקובוביץ'), מיום 15.7.2025, בתיק הוצאה לפועל מס' 01-73553-11-8 (להלן: תיק ההוצאה לפועל), במסגרתה נדחתה, בעיקרה, בקשה של המבקש בטענת "פרעתי".

רקע הדברים

1. בין המבקש, המשיב וצדדים נוספים, התנהלו הליכי בוררות, בשל מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים לגבי תשלומים שונים בגין עבודות לביצוע תוספת בנייה בבניין בו גר המבקש. בסופם של הליכי הבוררות ניתנו פסקי בוררות, ביום 27.12.2009 וביום 25.5.2010, אשר ניתן להם תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' פרקש), בפסק דינו מיום 9.12.2010, ב-הפ"ב 1133-08-10.

לבקשת המשיב, חתם בית המשפט המחוזי, ביום 16.3.2011, על פסיקתא לפסק הדין (להלן: הפסיקתא). בפסיקתא נקבע כדלקמן (יובהר כי המבקש בבקשה שבפניי הוא המשיב 4 בפסיקתא ואילו המשיב בבקשה שבפניי הוא המבקש בפסיקתא):

"1.  על המשיבים 5-2 לשלם למבקש סך של 111,911 ש"ח בצירוף מע"מ – סך כולל של 129,817 ש"ח.

2. על המשיבים 5-2 לשלם למבקש את המע"מ בסך של 173,833 ש"ח, על הסכום ששולם על ידם – 1,086,456 ש"ח.
3. על המשיבים לשלם למבקש סך של 400 ש"ח בגין כל יום של איחור בתשלום מיום 27.12.09."

2. המשיב (כאמור, המבקש בפסיקתא ומי שזכאי לתשלומים הנקובים בה) פתח נגד המבקש (כאמור, המשיב 4 בפסיקתא ומי שחויב בתשלומים הנקובים בה) שני תיקי הוצאה לפועל לגביית החובות שהושתו על המבקש בהליכי הבוררות. במסגרת תיק ההוצאה לפועל נושא הבקשה ביקש המשיב, בין היתר, לגבות את החוב בהתאם לסעיף 2 לפסיקתא שצוטט לעיל.

המבקש הגיש לרשמת ההוצאה לפועל (להלן: הרשמת) בקשה בטענת "פרעתי" וטען, בין היתר, שבפסק הבוררות נקבע כי יש לשלם מע"מ כדין, ואילו המשיב לא שילם את המע"מ לרשויות המס ולא הנפיק לו חשבונית מס. על כן, עתר המבקש כי הרשמת תורה למשיב להנפיק לו חשבונית מס כדין, כתנאי לתשלום, או לחלופין, למחוק את חיובו בגין ריבית שהצטברה באשר לסכום החוב. כמו כן, טען המבקש כי אין מקום לחייבו בריבית פיגורים ואף ב-"ריבית משפטית" בכל פרק הזמן שחלף מאז מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, במהלך חודש אוגוסט 2011, ועד למועד בו הומצאה לו אזהרה בדבר פתיחתו של התיק (ביום 9.4.2014).

בתגובה לבקשה, טען המשיב כי על הרשמת לבצע את הפסיקתא ככתבה וכלשונה, ומשנקבע בה כי על המבקש לשלם את הסך של 173,833 ש"ח, בלא שנקבע שיש להנפיק חשבונית מס כתנאי לתשלום, אין מקום להוסיף לאמור בפסיקתא תנאים כלשהם. בנוסף, נטען כי המועד להוצאת חשבונית מס הוא לאחר התשלום, ולא לפניו. עוד נטען כי אין מקום להפחתת חיובי הריבית עד למועד המצאת האזהרה, כטענת המבקש, שכן יש לראות בו כמי שידע אודות קיומו של תיק ההוצאה לפועל אף בטרם עדכון מסירת האזהרה, נוכח ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו ביניהם.

3. ביום 15.7.2025, ניתנה החלטת הרשמת (הרשמת פ' יעקובוביץ') בבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המבקש. בהחלטה, התקבלה טענת ה-"פרעתי" בחלקה: מחד, קבעה הרשמת כי משקיימת קביעה שיפוטית חלוטה לפיה המבקש מודע להליכי ההוצאה לפועל מיום 9.4.2014, יש מקום לבטל את חיובי הריבית עד למועד זה, ככל שעסקינן בריבית פיגורים, להבדיל מריבית 'משפטית'.

מאידך, באשר לטענות הנוגעות לרכיב המע"מ שבסעיף 2 לפסיקתא, דחתה הרשמת את טענות המבקש וקיבלה את עמדת המשיב. הרשמת קבעה כי בהתאם לדין, רשם ההוצאה לפועל "אינו מוסמך לקרוא אחר פסק הדין ואינו מוסמך לפרש אותו, אלא עליו לבצעו ככתבו וכלשונו". עוד נקבע כי אין בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לבחון האם הזוכה פעל או לא פעל להוצאת חשבוניות מס בגין העבודות שבוצעו על-ידו ואשר בגינן נקבע החיוב בסעיף 2 לפסיקתא. הרשמת הבהירה כי מקום בו נקבע חיוב כספי ברור ומפורש ושעה שהחוב לא שונה, הרי שעל החייב, המבקש, לשלמו. בהתאם, לא מצאה הרשמת הצדקה להפחתת חיובי הריבית שהצטברו בגין החיוב הנ"ל. כמו כן, הוסיפה הרשמת כי מעת שיועברו למשיב כספי החוב, על המשיב לפעול לפי הוראות הדין החלות עליו בכל הנוגע לתשלום מס, וככל שלא יפעל כדין, על הדבר להתברר בפני הרשות הרלוונטית.

4. על החלטת הרשמת הגיש המבקש ערעור לבית משפט השלום בתל אביב – יפו (עש"א 32156-08-25). במסגרת הערעור, חזר המבקש על הטענות שהעלה בפני הרשמת והוסיף כי, לשיטתו, הרשמת הייתה מוסמכת לדון בטענתו כי כנגד קבלת תשלום בגין המע"מ מוטלת חובה על המשיב למסור חשבונית מס כדין. עוד נטען, בין היתר, כי העברת התשלום בגין המע"מ למשיב שלא כנגד חשבונית מס כאמור, תגרום להתעשרות שלא כדין של המשיב, וכן כי אי עמידת המשיב בדיני המס באה בגדר 'טעמים מיוחדים' המצדיקים את הפחתת הריבית שנשא החוב.

5. ביום 4.11.2025, ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (השופט ט' חבקין), אשר במסגרתו נדחה הערעור, תוך שבית המשפט קובע כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת וכי הינו מוצא לנכון לאמצה, מטעמיה.

בפסק דינו, הדגיש בית משפט השלום כי בפסיקתא לא נקבע כי התשלום בגין מע"מ, המופיע בסעיף 2 לפסיקתא, מותנה בהנפקת חשבונית מס, ואין זה בסמכותה של הרשמת לדון בשאלה אם חלה חובה להנפיק חשבונית מס במקרה דנן, באיזה שלב חלה חובה זו, והאם היא קוימה – כל זאת כשהפסיקתא אינה מתייחסת לכך. עוד נקבע כי ככל שסבר המבקש שהפסיקתא אינה משקפת את שנקבע בפסק הדין, ושהיה צריך להיכלל בה תנאי שלפיו הסכום ישולם כנגד הנפקת חשבונית מס, היה עליו לנקוט הליך מתאים לשינוי הפסיקתא.

כמו כן, הוסיף וקבע בית משפט השלום כי: "לטעמי ככלל אין מקום שרשמי הוצאה לפועל ידונו בשאלה אימתי חלה חובה להוציא חשבונית מס, ויתנו את תשלום סכום פסק הדין בהוצאתה", כשחריג לכלל זה הוא: "כאשר עולה מפסק הדין שמבוקש לבצעו או מפסיקתא שניתנה בעקבותיו, כי התשלום שנפסק ישולם כנגד חשבונית מס, שאז אין מנוס מכך שהרשם ידון בעניין – לרבות בשאלת המועד הסטטוטורי להוצאת חשבונית מס בגין התשלום שנפסק – כדי לקבוע אם פסק הדין נפרע".

על כן, דחה בית משפט השלום את הערעור, תוך שחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.

6. על פסק דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (רצ"פ 8401-01-26), ובמסגרתה חזר המבקש על טענותיו האמורות לעיל.

ביום 7.1.2026, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא א' כהן), המורה על דחיית בקשת רשות הערעור מבלי להידרש לתשובת המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית משפט השלום עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה שיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, בבואו להוציא אל הפועל פסק דין, הוא מוגבל. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי נימוקיו של בית משפט השלום "מדברים בעד עצמם" וכן כי: "טענות המבקש נדונו ונבחנו ע"י בימ"ש השלום ונדחו באופן מנומק ומשכנע ולא מצאתי טעם להתערב בפסק דינו בגלגול שלישי".

הבקשה שבפניי

7. המבקש לא השלים עם החלטת בית המשפט המחוזי, והגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, היא הבקשה שבפניי. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי עת בחן את בקשת רשות הערעור שבפניו לפי אמות המידה שנקבעו לבחינת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". זאת, לטענת המבקש, לאור פסיקת בית משפט זה ב-רע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (20.5.2013) (להלן: עניין מפעלי מתכת), לפיה כאשר רשם ההוצאה לפועל מכריע בסוגיה משפטית על בית המשפט המחוזי לבחון את הבקשה שבפניו באמת מידה "מקלה" יותר, שכן בית משפט השלום הוא הערכאה שעורכת את הבירור המשפטי המקיף לראשונה. יצוין כי באותו עניין נקבע כי אמת המידה "המקלה" יותר שעל בתי המשפט המחוזיים להחיל בנסיבות בהן מדובר בשאלה משפטית כאמור היא "האם יושם הדין בנסיבות הפרטניות של המקרה, אף אם אין ההליך מעורר שאלה כללית החורגת מנסיבותיו של ההליך" (שם, פסקה 14).

לגופו של עניין, בבקשה נטען כי הבקשה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית שעניינה בשאלה "האם התניית תשלום מע"מ בהנפקת חשבונית היא טענה ראויה במסגרת טענת 'פרעתי' והיא בסמכותו של רשם הוצאה לפועל". עוד נטען, בין היתר, כי שגו הערכאות קמא בקבען כי אי-הנפקת חשבונית מס על-ידי המשיב אינה מהווה 'טעם מיוחד' להפחתת החיובים בריבית פיגורים שנצברו על החוב בגין רכיב המע"מ. כמו כן, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא נגרם למבקש עיוות דין, שעה שהוא נדרש לשלם סכום העומד על סך של כמיליון ש"ח בגין רכיב ריבית בלבד, על קרן חוב בגין רכיב מע"מ שלא שולמה לרשויות המס.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

9. הבקשה דנן היא בקשת רשות ערעור ב-"גלגול רביעי" על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעניינו של המבקש. הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב-"גלגול רביעי" תינתן אך במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות רחבה שטרם ניתנה עליה הדעת, ובהתקיים "נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש" (ראו, מני רבים: רע"א 7750/16 צרפתי נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פסקה 6 (5.3.2017); רע"א 753/23 פלוני נ' עזבון וייל, פסקה 13 (9.5.2023); בע"מ 5520-12-24 פלונית נ' פלוני, פסקה 2 (16.12.2024)).

לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה על מקרים חריגים ונדירים אלו.

10. תחילה, לטענת המבקש לפיה בית המשפט המחוזי שגה עת בחן את עניינו בהתאם לאמת המידה לבחינת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", חלף בחינתה בהתאם לאמת המידה "המקלה" יותר שנקבעה בפסיקת בית משפט זה בעניין מפעלי מתכת.

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי, מחד גיסא, כי נימוקיו של בית משפט השלום "מדברים בעד עצמם" וכן כי טענותיו של המבקש נדחו "באופן מנומק ומשכנע", אך מאידך גיסא קבע כי לא מצא טעם להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום ב-"גלגול שלישי".

סבורני כי הכרעתו זו של בית המשפט המחוזי מעוררת ספק האם בחן את עניינו של המבקש בהתאם לאמת המידה "המקלה" שנקבעה בעניין מפעלי מתכת. אולם, אינני סבור כי ישנה הצדקה להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי, וזאת מאחר שכפי שאבאר להלן סבורני כי החלטתו של בית משפט השלום מוצדקת לגופו של עניין, ואינה מצדיקה התערבות אף בהתאם לאמת המידה "המקלה" שנקבעה בעניין מפעלי מתכת.

11. לטענת המבקש, עניינו מעורר שאלה עקרונית הנוגעת לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, כשמועלית בפניו טענת 'פרעתי' על-ידי חייב בחוב בגין מע"מ, להורות כי החוב לא ישולם אלא אם הזוכה ינפיק חשבונית מס בגין התשלום.

בעניין זה אזכיר כי בפסיקת בית משפט זה נקבע כי תפקידו של רשם ההוצאה לפועל הוא "להוציא לפועל את האמור בפסקי-דין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו", וכן כי אין הרשם "רשאי לסטות ממילותיו הברורות של פסק הדין, אפילו סבור הוא כי פסק הדין שגוי מעיקרו" (רע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פ"ד נ(5) 657, 660-659 (1997); וראו גם: בע"מ 6154/15 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (24.9.2015); בש"א 2076/18 פיוטרקובסקי נ' טל ארנון יורשת המנוח יגאל ארנון ז"ל, פסקה 12 (16.5.2018); רע"א 1672/22 אוסטרוביצקי נ' מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת י' וילנר (27.11.2022)).

על כן, טענתו של המבקש היא למעשה כי יש לקבוע, כחריג לכלל דלעיל, שרשם ההוצאה לפועל מוסמך להתנות תשלום חוב בגין מע"מ בהוצאת חשבונית מס בגין המע"מ, אף אם אין לכך כל עיגון בפסק הדין או בפסיקתא.

כפי שציין בית משפט השלום בפסק דינו, ההכרעה בשאלה מתי בנסיבותיו של מקרה מסוים חלה חובה להוצאת חשבונית מס, אינה טריוויאלית. די להפנות בהקשר זה להוראת סעיף 47(א1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, בה נקבע כי: "על אף האמור בסעיף (א) או (א2), הקונה לא ידרוש חשבונית מס כאמור באותו סעיף קטן קודם לתשלום התמורה או חלקה, לפי העניין, אם המועד לחיוב במס בשל העסקה חל עם קבלת התמורה ועל הסכום שהתקבל". בסעיף זה נקבע, על פניו, כלל הפוך לטענותיו של המבקש: לפי הסעיף דלעיל, בעסקאות בהן המועד לחיוב במס חל עם קבלת התמורה ועל הסכום שהתקבל, הקונה לא ידרוש חשבונית מס בטרם תשלום התמורה או חלקה, לפי העניין.

מלאכת יישום הדין האמור על נסיבות נתונות, דורשת הפעלת שיקול דעת שיפוטי. על כן, ובהתאם לכלל עליו עמדתי לעיל, מלאכה זו אינה מתאימה להיות מסורה להכרעתו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת 'פרעתי'.

מאידך, מקום בו בהתאם לפסק הדין או הפסיקתא היוצרים את החיוב במע"מ ישנה קביעה מפורשת אשר מתנה את תשלום החוב בכך שהזוכה ימסור חשבונית מס כנגד החיוב בטרם תשלומו, הרי שעל רשם ההוצאה לפועל לדרוש כי תוצא חשבונית כאמור, בטרם יורה לחייב לשלם את החוב. המסקנה הברורה היא כי הגורם המוסמך לקבוע האם תשלום חיוב פסוק יהיה מותנה במסירת חשבונית מס על-ידי מקבל התקבול הוא בית המשפט, ולא רשם ההוצאה לפועל.

12. ובחזרה לענייננו. במקרה דנן, נקבע בסעיף 2 לפסיקתא כי על המבקש (ועל החייבים האחרים) לשלם למשיב חוב שעניינו רכיב מע"מ בסך של 173,833 ש"ח (בגין סכום קודם ששולם על-ידם למשיב בלא מע"מ). בסעיף 2 לפסיקתא אין כל הוראה אשר מתנה את תשלום החוב שעל המבקש לשלם למשיב בכך שהמשיב ימסור למבקש חשבונית מס בגין תשלום זה.

על כן, משלא נקבעה הוראה כאמור בפסיקתא, סבורני כי צדקה הרשמת, ולאחריה בית משפט השלום, כאשר קבעו כי אין זה בסמכותה של רשמת ההוצאה לפועל להתנות את תשלום החוב על-ידי המבקש בכך שהמשיב ימסור לו, קודם לתשלום החוב, חשבונית מס בגין התשלום.

13. באשר לטענת המבקש כי היה על הערכאות קמא להורות על הפחתת חיובי ריבית הפיגורים שנצברו בגין החוב על רכיב המע"מ: סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, מסמיך את רשם ההוצאה לפועל "להפחית את תוספת הריביות ודמי הפיגורים הנצברים בתיק ההוצאה לפועל, ובלבד שריבית הבסיס כהגדרתה בסעיף 69ב2 וריבית לפי סעיף 2(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה לא יופחתו אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו".

במקרה דנן, רשמת ההוצאה לפועל לא מצאה כי ישנה הצדקה להשתמש בסמכותה דלעיל. זאת, בעיקרו של דבר, מאחר שהמבקש ידע על הצורך בתשלום החוב גם בגין רכיב המע"מ, אך הוא לא פעל על מנת לשלמו, גם לאחר שנמסרה האזהרה לידיו; וכן לאור הקבוע בסעיף 3 לפסיקתא, ממנו למדה הרשמת כי אין מקום לערוך הפרדה לעניין החיוב בריבית בין רכיב המע"מ לבין "רכיב העבודות" (הקבוע בסעיף 1 לפסיקתא, שאינו מענייננו). בהמשך, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לא מצאו טעם להתערב בקביעתה זו.

לאור מסקנתי דלעיל כי צדקה הרשמת, ואחריה בית משפט השלום, בקביעה כי הואיל ותשלום החוב הפסוק בגין רכיב המע"מ על-ידי המבקש אינו מותנה בכך שהמשיב ימסור לו חשבונית מס, במידה רבה "נשמטת הקרקע" תחת טענתו של המבקש ל-"טעמים מיוחדים" המצדיקים חיובי בריבית הפיגורים שנצברו בגין החוב הנ"ל. על כן, לטעמי, דין טענה זו של המבקש, להידחות.

14. בטרם סיום, אחזור ואדגיש את דבריה של רשמת ההוצאה לפועל כי מעת שיעביר המבקש למשיב את כספי החוב בגין רכיב המע"מ, בהתאם לפסיקתא, הרי שעל המשיב לפעול על-פי הוראות הדין החלות עליו בכל הנוגע לתשלום המס ולהוצאת חשבונית מס למבקש. ככל שהמשיב לא יפעל בהתאם להוראות הדין האמורות, על הדבר להתברר בפני הרשות הרלוונטית.

15. סוף דבר: דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אלול תשפ"ו (23 אוגוסט 2026).