בקשת עיכוב ביצוע של יהלומן קשיש בן 87 הסובל מבעיות בריאותיות התקבלה חלקית – מהחיוב הנובע מרכיב מחילת החוב בפסק הדין ישלם סך של 1,000,000 ש"ח

   ע"א 49661-11-25

           לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ה' קירש) אשר ניתן בדיון מאוחד בע"מ 36261-01-20 ובע"מ 3572-04-21 ביום 3.9.2025, בו התקבל בחלקו ערעור המס של המבקש.

הרקע הרלוונטי לבקשה

3. המבקש הוא יהלומן אשר עסק במשך שנים רבות במסחר ביהלומים. במסגרת עיסוקיו בתחום זה, המבקש התקשר עם אזרח סיני בשם ליקסין אשר סיפק לו יהלומים. במהלך השנים נוצר למבקש חוב משמעותי כלפי ליקסין, שעמד כבר בשנת 2008 על סך של כ-16,200,000 דולר. בשנת 2014 עמד החוב על סך של כ-15,920,000 דולר, כאשר בין שנים אלה נע החוב סביב הסכומים האמורים.
4. בשל אי פירעון של החוב לאורך השנים, סבר פקיד השומה (להלן: המשיב או פקיד השומה) כי חוב המבקש על סך של כ-15,920,000 דולר נמחל לו על ידי ליקסין. על כן הוא הוציא צו שומה לשנת המס 2014 המחייב את המבקש במס על החוב המחול בהתאם לסעיף 3(ב)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה). על החלטה זו של פקיד השומה הוגש ע"מ 36261-01-20.
5. בשנת 2018, במהלך דיוני השומה לשנים 2016-2015, ביקש המבקש לתקן את דיווחיו לשנת 2016, כך שסעיף חוב הספקים המגלם את חובותיו לליקסין (שעמדו באותה שנה על 15,861,243 דולר), יופחת לסך של 61,243 דולר. זאת לאור טענת המבקש לפיה הוא פרע בשנת 2016 את חובו לליקסין באמצעות יהלומים שמקורם בתכשיטים משפחתיים אשר היו בחזקתו (להלן: היהלומים המשפחתיים), ואשר שווים עמד לשיטתו על סך של 15,800,000 דולר.

           לאור טענות המבקש כי הוא פרע את חובו באמצעות היהלומים המשפחתיים, הוציא פקיד השומה בשנת 2020 צו שומה חלופי לשנת 2016 שכלל הכנסה מעסק ממכירת מלאי בשווי היהלומים המשפחתיים. פקיד השומה לא קיבל את טענת המבקש כי הוא פרע את חובו באמצעות היהלומים; והוא קבע שלא הוכח כי מדובר ביהלומים שמקורם בתכשיטים השייכים למשפחת המבקש. משכך הוא ראה את היהלומים ככאלה שמקורם במלאי עסקי, ואת שווים – כהכנסה מעסק שלא דווח עליה בשווי של כ-15,800,000 דולר. על החלטה זו של פקיד השומה הוגש ע"מ 3572-04-21, אשר אוחד יחד עם ע"מ 36261-01-20.

4. ביום 3.9.2025 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור באופן חלקי (להלן: פסק הדין). בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש פעל לפירעון החוב בשנת 2016 באמצעות יהלומים שנשלחו לליקסין, וכי בשנת 2014 החוב טרם נמחל. עם זאת, נקבע כי שווי היהלומים שנשלחו לליקסין לפירעון החוב אינו 15,800,000 דולר (כפי שטען המבקש על בסיס הערכת השווי שהוגשה לבית המשפט); אלא שווים הוא כפי שצוין בתעודות משלוח היהלומים שהועברו לליקסין – 5,285,798 דולר. על כן, קבע בית המשפט כי יש לראות בהפרש בין החוב לבין שווי היהלומים שנשלחו לליקסין, העומד על סך של 10,575,445 דולר, כהכנסה ממחילת חוב לשנת המס 2016 (פסקה 53 לפסק הדין; להלן: רכיב מחילת החוב).

           עוד נקבע, כי יש לייחס שווי של 270,135 דולר מתוך שווי היהלומים שנשלחו לליקסין למלאי העסקי של המבקש. על כן מדובר בהכנסה מעסק החייבת במס לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה (ולייחס שווי של 5,015,662 דולר ליהלומים שמקורם בתכשיטים המשפחתיים, כאשר סכום זה איננו חייב במס) (פסקה 54 לפסק הדין; להלן: רכיב ההכנסה מעסק).

5. ביום 16.11.2025 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין – אשר כוון בעיקרו לרכיב מחילת החוב. במסגרת הערעור נטען, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט בקביעתו כי שווי היהלומים המשפחתיים הינו 5,286,000 דולר בהתאם לסכום שנכתב בתעודות משלוח היהלומים. לטענת המבקש, כלל לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי שווי היהלומים המשפחתיים, ובית המשפט העלה על דעת עצמו טענות הנוגעות לשווים ולמיסוי ההפרש האמור כחוב מחול. המבקש הדגיש, כי המשיב עצמו קבע כממצא עובדתי בנימוקי השומה לשנים 2016-2015 ששווי היהלומים הוא 15,800,000 דולר. יתר על כן, במסגרת ההליך אף הוגשה חוות דעתו של המומחה אשר העריך את שווי היהלומים בטרם אלו נשלחו לליקסין בשנת 2016, והמומחה אף נחקר לגביה.

           בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

6. לטענת המבקש, יש להיענות לבקשתו. ראשית נטען כי סיכויי הערעור (על בסיס טענות הערעור עליהן הוא חזר בבקשה) הם גבוהים. שנית, באשר למאזן הנוחות, נטען כי יש לתת משקל לכך שהמבקש הוא קשיש בן 87 דל אמצעים הסובל מבעיות בריאותיות, המוכר כנכה במוסד לביטוח לאומי ומטופל על ידי משפחתו ומטפלת סיעודית. המשיב מייחס לו הכנסה כספית עצומה בסך של 10,575,445 דולר, אשר חבות המס בגינה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה הינה כ-34,000,000 ש"ח. כל הונו ורכושו של המבקש נאמדים לשיטתו בפחות מ-1,600,000 ש"ח; והוא חי בצניעות לאחר שנותר ללא הכנסות ונכסים משמעותיים. חיוב בסכום כספי כה חריג יביא את המבקש לקריסה כלכלית מוחלטת אשר תגרום לנזק בלתי הפיך. מנגד לא ייגרם לרשות המסים כל נזק מעיכוב ביצועו של פסק הדין.

           המבקש מציין כי הפסיקה הכירה באפשרות לעכב ביצוע של פסק דין כספי, במקרים בהם מדובר בחיוב כספי בשיעור גבוה, שביצועו המידי עשוי לגרום למבקש לנזק בלתי הפיך. בענייננו, נטען כי אף אם לא יינתן עיכוב ביצוע, ממילא לא יוכל המשיב לגבות את מלוא החוב הפסוק מהמבקש לאור מצבו הכלכלי. לשיטתו הבקשה לעיכוב ביצוע נועדה להשהות את הליכי הגבייה אשר יביאו אותו למצב של חדלות פירעון, וכתוצאה מכך לסגירת עסקו, שהוא מקור פרנסתו.

           המבקש צירף לבקשתו חוזה שכירות ממנו עולה כי הוא משלם דמי שכירות בסך של 15,000 ש"ח לחודש ודמי ועד בית בסך של 3,800 ש"ח בחודש; ומכתב מיועץ המס שלו המלווה בהצהרת הון, ממנו עולה כי בשנים האחרונות פעילותו הכלכלית של המבקש קרסה; ושהיום הונו – הכולל את עסק היהלומים שברשותו, יתרות בחשבון הבנק האישי, השקעות בניירות ערך, רכב ותכולת הבית – עומד על 1,592,141 ש"ח.

7. המשיב טוען כי המסמכים אותם צירף המבקש לבקשה אינם מעידים על קושי כלכלי, אלא על רמת חיים גבוהה, אשר מתבטאת בהחזקת רכב יוקרה ובתשלום שוטף של דמי שכירות גבוהים. כמו כן, יועץ המס של המבקש לא צירף תצהיר למכתבו, וטענות המבקש בדבר ההשלכות העשויות להיגרם לו כתוצאה ממימוש פסק הדין לא נתמכו בהצגת פירוט קונקרטי ואסמכתאות אמינות. המשיב מוסיף כי יש להביא בחשבון בשיקולי מאזן הנוחות את הנזק שעשוי להיגרם לקופה הציבורית כתוצאה מעיכוב הביצוע, וזאת במיוחד נוכח העובדה שהמבקש טוען שהוא ירד מנכסיו, וכאשר לא ברור כיצד הוא מממן את אורח חייו.

           בנוגע לסיכויי הערעור, לטענת המשיב פסק הדין נשען על קביעות עובדתיות שבהן ממילא ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב. כמו כן, המשיב מוסיף כי בקביעת שווי היהלומים על פי תעודות המשלוח – בית המשפט קמא פעל בהתאם לסמכותו לשקול את הראיות המובאות בפניו, את מהימנותן ואת משקלן.

8. בתגובה לתשובת המשיב חזר המבקש על חלק מטענותיו, והוסיף כי המסמכים אותם הוא צירף לבקשתו אכן אינם מעידים על קושי כלכלי. אולם לשיטתו אין בכך בכדי ללמד על יכולתו לעמוד בתשלום החוב האמור, שכן הונו ורכושו מהווים אחוזים בודדים מסכום החוב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

ככלל, הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על מערער המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו – כלומר, שאם יבוצע פסק הדין באופן מידי ולבסוף המבקש יזכה בערעור, ייגרם לו נזק בלתי הפיך. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר נהוג לראות במאזן הנוחות כבעל מעמד הבכורה (ע"א 55486-11-25 מכון מ. א. ר. מרכזים לאבחון רפואי בע"מ נ' פלוני, פסקה 6 ‏(‏23.12.2025‏)‏‏; ע"א 47471-11-25 יובל אלון חברה לבנין בע"מ נ' באום, פסקה 6 ‏(‏26.11.2025‏) (להלן: עניין באום)‏‏; ע"א 22963-07-25 דירנפלד נ' פלוני, פסקה 6 ‏(‏14.8.2025‏)‏‏ (להלן: עניין דירנפלד)).

תחילה יובהר כי המבקש עתר לעיכוב הביצוע רק ביחס לחיוב הנובע מרכיב מחילת החוב בפסק הדין – אשר לגביו הוא ערער. מדובר בחבות מס שמקורה במחילת חוב בסך 10,575,445 דולר לשנת המס 2016. לעומת זאת, עיכוב הביצוע אינו נוגע לרכיבים האחרים בפסק הדין, ובעיקר לחיוב הנובע מרכיב ההכנסה מעסק – שעניינו בקביעת בית משפט קמא כי יש לייחס 270,135 דולר מתוך שווי היהלומים שנשלחו לליקסין למלאי העסקי של המבקש באופן המחייב במס לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה; וכן לסוגיות העוסקות בניכוי הוצאות בייצור הכנסה אשר נדונו בפרק ט' לפסק דינו של בית משפט קמא, אם יש בהן כדי להטיל חיוב נוסף על המבקש.

באשר לשאלת סיכויי הערעור, מבלי להידרש לעומקה של שאלה זו (שתתברר על ידי המותב שידון בערעור), נראה על פני הדברים שהמבקש מעלה טענות הראויות להתברר, וכי הערעור אינו ערעור סרק. די בכך כדי לעבור לבחינת השיקול של מאזן הנוחות שהוא כזכור בעל מעמד הבכורה.

באשר לשיקולי מאזן הנוחות, כאשר מדובר בחיובים כספיים גרידא, נקודת המוצא היא שאין לעכב את ביצועם. זאת שכן בדרך כלל, ביצוע מידי של חיוב כספי אינו גורם לנזק בלתי הפיך. במקרים חריגים, בהם המבקש מוכיח שקיים חשש ממשי שביצוע פסק הדין יוביל לתוצאה בלתי-הפיכה, עשויה לקום הצדקה לסטות מנקודת מוצא זו ולעכב את ביצועו של החיוב הכספי. ככלל, ישנם שני סוגים של מקרים חריגים, האחד נוגע למשיב והאחר – למבקש העיכוב. הסוג האחד נוגע לחשש שלא ניתן יהיה לגבות מהמשיב את הכספים ששולמו לו מכוח פסק הדין, אם יתקבל הערעור; והסוג השני – חל כשקיום מידי של החיוב הכספי ימוטט את המבקש מבחינה כלכלית – תוצאה שהיא בלתי הפיכה (עניין באום, בפסקה 7; עניין דירנפלד, בפסקה 7; ע"א 49794-04-25 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 6 ‏(‏18.5.2025‏)‏).

יצוין כי טענה הנוגעת לסוג השני, כלומר, למצבו הכלכלי של המבקש אם פסק הדין יבוצע – היא טענה שיש לבחון אותה בזהירות. זאת מאחר שמצב כלכלי בעייתי של מבקש העיכוב, עשוי מנגד להצדיק מתן אפשרות למשיב לגבות את הסכום הפסוק באופן מידי – לאור החשש שעיכוב הביצוע יגביר את הסיכון שהמשיב לא יוכל להיפרע את מלוא חובו גם אם הערעור יידחה (ראו והשוו: ע"א 38351-08-25 לנסר הנדסה בע"מ נ' רימגא יזמות וניהול בע"מ, פסקאות 19-18 ‏(‏18.9.2025‏)‏‏; ע"א 2571/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 ‏(‏2.6.2022‏);‏‏ בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ‏(‏5‏)‏ 403, 406 ‏(‏1997‏)‏‏ (להלן: עניין חנני)).

           בהקשר זה יש להבחין בין עיכוב ביצוע מכוחו נמנע מימוש של נכס ששוויו נשמר בדרך כלל (כמו למשל נכס מקרקעין שבבעלותו של המבקש); לבין עיכוב ביצוע המעכב תשלום של סכום כספי המצוי בידי המבקש או נכס עסקי ששוויו עשוי לפחות במהלך הזמן (כמו עסק ששוויו תלוי במאמצי השימור שלו על ידי המבקש או עסק שהמבקש מושך ממנו הכנסה – כמו בענייננו).

           ביחס למקרה הראשון, הרי עיכוב הביצוע אמנם דוחה את תשלום החוב למשיב, אך הוא אינו מגביר בדרך כלל את החשש לאי פירעון החוב אם הערעור יידחה. מנגד, במקרה השני, החשש מפני אי פירעון של החוב לאחר חלוף הזמן עד לדיון בערעור הוא משמעותי יותר. זאת לאור העובדה שעד לדיון בערעור עלול המבקש לעשות שימוש בכספים או בהכנסות שיקבל מהעסק שבבעלותו, באופן שעלול לסכל את פירעון החוב בבוא העת אם הערעור יידחה. גם שיקול זה צריך להילקח בחשבון במכלול השיקולים במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע.

ומכאן לענייננו. במקרה דנן אין כמובן חשש כי המשיב לא יוכל להשיב למבקש את הסכום הפסוק אם יזכה בערעור. טענות המבקש נוגעות לכך שאין די בכל הונו כדי לפרוע את חובו הכולל. לכן, אם לא יעוכב פסק הדין, יינקטו נגדו הליכי גבייה – באופן שיביא להתמוטטות כלכלית שלו ושל עסקו. אם אלה יהיו פני הדברים הרי שגם אם יזכה בערעור – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

           על פי טענתו של המבקש, החוב הכספי הצפוי שלו לרשות המסים עומד על כ-34,000,000 ש"ח. אין ספק כי זהו סכום כספי גבוה מאוד עבור אדם מן היישוב (ולא כל שכן עבור המבקש). אך אף על פי כן – כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין, מוטל על המבקש הנטל להוכיח, באמצעות תשתית עובדתית מפורטת, כי החיוב הכספי יגרום להתמוטטותו הכלכלית ולנזק שאינו הפיך (ראו: ע"א 2641/23 מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכח אדם בע"מ נ' רשות המסים, פסקה 7 ‏(‏4.4.2023‏)‏‏; ע"א 4603/22 הפועל ניר רמת השרון נ' פקיד שומה כפר סבא, פסקאות 10-9 ‏(‏10.7.2022‏)‏‏; עניין חנני, בעמ' 405). כן יש מקום לבחון מהצד השני את ההשלכה של עיכוב הביצוע על יכולת גביית החוב מצדו של המשיב, הזוכה.

כאמור, המבקש צירף לבקשתו חוזה שכירות, הצהרת הון ומכתב מטעם יועץ המס שלו. מכלל המסמכים עולה כי שווי הונו ורכושו הכולל את עסק היהלומים עומד על 1,592,141 ש"ח; ואילו הוצאותיו השוטפות בגין תשלום שכר דירה ודמי ועד בית הן בסך של 18,800 ש"ח לחודש (כאשר מובן שלהוצאות אלה יש להוסיף הוצאות מחייה נוספות). על פי טענתו של המבקש, עסק היהלומים מספק לו את הפרנסה הדרושה למחייתו, ונראה כי בהיעדר מקור הכנסה או חיסכון אחר, המקור להוצאותיו השוטפות של המבקש הוא אכן בהכנסותיו מהעסק.

           טענות המבקש ביחס לנזק שייגרם לו אם הוא יידרש לשלם את החוב הפסוק כבר עתה, נגעו הן למצבו במישור האישי והן למצבו במישור העסקי. זאת לאור העובדה שהחוב גבוה בשיעור של פי 20 בקירוב, משוויו הכולל של הונו (העומד לגישתו על כ-1,600,000 ₪).

           במישור האישי, טען המבקש כי עיכוב הביצוע נועד להשהות את הליכי הגבייה וזאת בשל היותו אדם בן 87 הסובל מבעיות בריאות. ואולם, העובדה שלמבקש אין כיום די משאבים כדי לשלם את החוב במלואו, אין די בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין. גם אם יינקטו נגד המבקש הליכי גבייה, עומדת למבקש האפשרות לפנות להוצאה לפועל ולעתור לחקירת יכולת (רע"א 5481/22 גלייכמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 12 ‏(‏6.9.2022‏)‏‏; ע"א 1762/22 פרץ נ' כונס הנכסים הרשמי‏, פסקה 3 (‏11.3.2022‏)‏‏‏‏; ע"א 8806/15 פלג נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 18 ‏(‏18.5.2016‏)‏‏). אכן, במקרים מסוימים, ביצועו המידי של פסק הדין ונקיטה בהליכי גבייה יביאו להכבדה ניכרת על המבקש. אך בענייננו, ומבלי שנעלם מעיני גיל המבקש, אין מדובר בהכבדה בלתי הפיכה. זאת כאשר מול ההכבדה הנטענת הזו (ואשר יש לה מזור חלקי בטענות שניתן להעלות לפני רשויות ההוצאה לפועל), ניצב האינטרס הלגיטימי של המשיב – ליהנות ללא שיהוי מפירות פסק הדין ולא לצמצם את הסיכוי שניתן יהיה לגבות את החוב הפסוק או לפחות חלק משמעותי ממנו בעתיד.

           במישור העסקי, נוכח גובה החיוב הכספי, הרי מימוש מידי של פסק הדין – אם היה מתבצע, היה מחייב מימוש מלא של עסק היהלומים של המבקש, המהווה חלק משמעותי מכלל הונו (כפי שעולה מהמסמכים שהגיש). פגיעה בעסק וחיסולו לצורך פירעון החוב, מעוררת מטבע הדברים חשש כי אם המבקש יזכה בערעור וכספו יושב לו, הוא כבר לא יוכל לפתוח את העסק מחדש או להחזיר את מצבו לקדמותו. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור גילו המבוגר של המבקש. הנזק במקרה דנן מנקודת מבטו של המבקש הוא אפוא במידה רבה בלתי הפיך.

אלא שגם בהקשר זה ישנו צד נוסף לשיקולי מאזן הנוחות, ויש לבחון גם את השפעת עיכוב הביצוע על מצבו של המשיב. מנקודת מבטו של המשיב, אכן המשך קיומו של העסק עשוי להועיל לו לצורך גביית החוב בעתיד, אם העסק אכן ימשיך לפעול ולהניב רווחים. אולם מצבו הכלכלי של המבקש מעצים את החשש כי עיכוב ביצוע פסק הדין יכביד על המשיב ועל אפשרותו לגבות את החוב בעתיד. כאמור, המבקש העלה טענות ביחס לקריסת פעילותו העסקית בשנים האחרונות, ומהמסמכים שצירף לבקשתו עולה כי הוצאות המחיה שלו הן גבוהות. לאור כל אלה, קיים חשש כי עם חלוף הזמן יכולתו של המבקש לשלם את החיוב הכספי תלך ותפחת. זאת לאור העובדה שהמבקש עושה שימוש בפירות העסק לצורכי מחייתו, וכאשר החשש מפני תשלום עתידי של סכום החוב עלול להביא אותו להגביר את צריכת פירות העסק על חשבון פיתוח עתידי שלו.

לאור האמור, ועל מנת לאזן בין הצורך להימנע מקריסה כלכלית עסקית אשר תגרום נזק בלתי הפיך למבקש מחד גיסא, לבין החשש שעיכוב הביצוע יכביד על גביית החיוב בעתיד מאידך גיסא – מצאתי כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי.

           אשר על כן, מתוך החיוב הנובע מרכיב מחילת החוב בפסק הדין – המבקש ישלם למשיב סך של 1,000,000 ש"ח, תוך 30 יום; בקביעת גובה תשלום זה, נלקחה בחשבון בין היתר הכנסתו של המבקש מהעסק – שנלמדת כאמור לעיל מהוצאותיו הכספיות. יתרת החיוב הכספי הנובעת מרכיב זה, תעוכב עד להכרעה בערעור. זאת, כאמור לעיל, בנוסף על החיוב שמקורו ברכיב ההכנסה מעסק בפסק הדין, שהבקשה לעיכוב ביצוע אינה מופנית כלפיו.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי בהתאם לאמור בפסקה 18 לעיל. לאור התוצאה שלעיל, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ו (19 ינואר 2026).