בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו תמ"ש 31661-07-16 פלונית נ' פלוני ואח'
כבוד סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד
התובעת: פלונית ע"י ב"כ עו"ד יהודית מייזלס ועו"ד שמואל מורן, עו"ד נועה אלרואי-מזרחי
הנתבעים: 1. פלוני ע"י ב"כ עו"ד רועי סידי ועו"ד ברק טל 2. [Alabama – חברה זרה] ע"י ב"כ עו"ד אמיר אלטשולר ולנר
מה דינה של תביעה רכושית שהגישה אשה כנגד בן זוגה וכנגד חברה שלפי הטענה, בשליטתו, כאשר לטענת האשה כל ההון המשפחתי המוערך בסכומי עתק – לרבות בית מגורים רחב ידיים בישוב יוקרתי המוערך בעשרות מיליוני דולרים – נמצא תחת מבני מס מתוחכמים, נאמנויות ותאגידים זרים? זו השאלה המרכזית שעל הפרק.
[הערה – השמות בפסק דין זה הם שמות בדויים לרבות שמות התאגידים והנאמנויות]
עניינה של תביעה זו בחלוקת המשאבים בני ערך כלכלי לעת סיומה של מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים (נישאו ב 1997 נפרדו 2016).
בנוסף לשאלת הבעלות בבית המגורים, עיקר המחלוקת נוגע להיקף רכושם המשותף של הצדדים הנתון לחלוקה. לטענת האישה, האיש פעל בהתאם לידע ולמומחיות שלו ביצירת מבני נאמנויות מורכבים לצורך הסתרת נכסים משותפים מעיניה, בעוד האיש טוען כי כל רכושם המשותף של הצדדים נמצא דווקא בידי האישה וכי אין מאום בטענותיה לעניין הברחת נכסים על ידו.
במסגרת התביעה עתרה האישה לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית מכל הזכויות של האיש ושל אלבמה (בין אם זכויות כאמור רשומות ע"ש מי מהם או ע"ש גופים אחרים כגון נאמנויות) אשר נצברו במהלך נישואי הצדדים, לרבות מחצית הזכויות בבית המגורים. בנוסף, עתרה האישה לפירוק השיתוף בבית המגורים וכן לאיזון נכסי העתודה הכלכלית שלה ושל האיש בראי טענתה לפערי כושר השתכרות ביניהם, בין אם בדרך של תשלום חד פעמי, תשלומים עתיים או חלוקה לא שווה (לטובתה) של רכושם המוחשי של הצדדים.
האיש הוא עילוי בתחום הפיננסים והוא מתמחה בבניית נגזרות מתמטיות, הקמת וניהול קרנות גידור וייעוץ כלכלי לתכנוני מס מורכבים. במהלך חייהם המשותפים של הצדדים, האיש הועסק בפירמות היוקרתיות ביותר בעולם בתחום שוק ההון וההשקעות הגלובליות וכיהן בתפקידי מפתח בתחום הפיננסים, אשר בזכותם השתכר משכורות עתק. האישה בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת הרווארד, אך אינה מועסקת מזה כשני עשורים.
במסגרת כתב התביעה פירט האיש רשימה של שש חברות שלטענתו קשורות לשלוש נאמנויות אלה, ביניהן חברת אלבמה (תחת נאמנות קרן אלסקה). סביר מאד להניח כי הנאמנויות הנ"ל – אשר האיש אישר את בעלותו בהן – מהוות רשימה חלקית בלבד, שהרי ב"כ האישה יכול היה לחקור את האיש רק על נאמנויות אשר את שמן איתרה האישה במאמציה, נוכח סירוב האיש לנקוב בשמות נאמנויות שבבעלותו.
האיש לא הוכיח כי הנאמנויות המפורטות לעיל הן רכוש שיש להחריגו באיזון המשאבים של הצדדים.
בהיעדר כל ראיה אחרת מצד האיש, אשר, כאמור, לא מסר כל מידע, חשף כל קלף או הציג כל ראיה מטעמו באשר לגובה ההון המשפחתי עובר לסכסוך (מלבד אמירתו החוזרת כי לא היה כזה) – יש לקבל את הערכת האישה בנושא שווי רכושם המשותף של הצדדים מלפני פרוץ הסכסוך ולקבוע כי יש לה זכאות למחציתו – הן מכוח הפיכת נטלי הבאת הראיה, הן מכוח דוקטרינת הנזק הראייתי, בהינתן כי הוכח כי היה בידי האיש למנוע את הנזק והוא בחר שלא, וכלה בפסיקה לפי כלי האומדנה.
חוות הדעת מטעם האישה הוגשה על ידי עו"ד גדעון רוטשילד ממשרד Moses & Singer (להלן: חו"ד מוזס אנד זינגר). חו"ד מוזס אנד סינגר נערכה תחת הנחה עובדתית שהציבה האישה, לפיה הנאמנויות הוקמו ומומנו באמצעות רכוש משותף של הצדדים. בחוות דעת זו נקבע כי בהתאם לחוק יחסי המשפחה במדינת ניו-יורק, Domestic Relations Law (להלן: DRL), ישנה הנחה סטטוטורית לפיה כלל הרכוש שנצבר על ידי אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, אלא אם הוא נפרד במפורש, הוא רכוש משותף ועל הצד המבקש להתגבר על הנחה זו נטל ההוכחה כי הכנס שבמחלוקת הוא רכוש נפרד. בנוסף, צוין בחו"ד מוזס אנד זינגר כי לפי פסיקת בתי המשפט בניו יורק יש לפרש הוראה זו בהרחבה בכדי לתת תוקף למושג של 'שותפות כלכלית' של יחסי הנישואין.
כך, על פי חו"ד מוזס אנד זינגר, אם נאמנות בלתי הדירה מכילה רכוש משותף, קיימת חזקה ניתנת לסתירה כי השווי הכספי של נכסי הנאמנות מהווה רכוש משותף שיש לבצע בו חלוקה שוויונית. בנוסף, במצב בו מעמד אחד מבני הזוג כנהנה בנאמנות מתבטל ברגע שנפתח הליך גירושין, בעוד שמעמדו של בן הזוג האחר נותר כשהיה, בית המשפט בניו יורק יקבע כי יש לחלק את השווי הכספי של הנכסים שבנאמנות באופן שווה בין בני הזוג. יתרה מכך, בחו"ד מוזס אנד סינגר נקבע כי מסקנה משפטית זו אינה תלויה בשאלה אם ניתן יהיה להגיע לנכסים הספציפיים של הנאמנות ואם אלה נמצאים תחת סמכות השיפוט של בית המשפט, שכן השווי הכספי של הנאמנויות, ולא נכסי הנאמנויות עצמם, ייפסק במסגרת חלוקת רכוש שוויונית.
חוות הדעת מטעם האיש, אשר התייחסה לחו"ד מוזס אנד זינגר, הוגשה על ידי עו"ד ג'ד גרייפר ממשרד Cohen Clair Lans Greifer Thorpe & Rottenstreich (להלן: חו"ד גרייפר). חו"ד גרייפר נערכה תחת הנחות עובדתיות שהציב האיש, לפיהן הנאמנויות הוקמו ומומנו בידיעתה ובהסכמתה של האישה ובעזרת רכושו של האיש שקדם לנישואין. בחו"ד גרייפר נקבע כי בניגוד לאמור בחו"ד מוזס אנד זינגר, בהתאם ל-DRL נכסים שהועברו לנאמנות בלתי הדירה במהלך הנישואים יהיו בדרך כלל פטורים מחלוקה או איזון משאבים בהליך גירושים עתידי בהיעדר ראיות להתנהלות פסולה בהקמת הנאמנות. זאת, אפילו בהנחה כי הנאמנויות מומנו על ידי רכוש שנצבר במהלך הנישואין, כטענת האישה, ולא רק בהנחה כי הנאמנויות מומנו על ידי נכסים שקדמו לנישואין, כטענת האיש.
כך, בחו"ד גרייפר נטען כי ניהול נכסי נאמנות, ובכללו החלטה לביצוע חלוקה למי מהנהנים, נתון לשיקול דעתם הבלעדי של הנאמנים וכי בהיעדר ראיות להתנהלות פסולה בהקמת הנאמנות, נכסים שהועברו לנאמנות בלתי הדירה למטרות לגיטימיות (תכנון עיזבון, שיקולי מס, הגנת נכס וכיו"ב) לא יוכפפו לחלוקה או איזון משאבים אף אם תנאי הנאמנות מעדיפים לכאורה את אחד מבני הזוג על פני האחר. זאת, בפרט כאשר בן הזוג השני היה מודע לתנאי הנאמנות הרלוונטית והסכים להם, וכאשר אין ראיות לכך שאחד מבני הזוג פעל בניסיון להונות את משנהו לטובת עצמו. כן צוין בחו"ד גרייפר כי נטל ההוכחה באשר להתנהלות פסולה כאמור מוטל על הצד הטוען להכללת נכסי הנאמנות במסגרת חלוקה או איזון משאבים.
הקמת נאמנות תחת כללים אשר האיש בלבד יכול לשנות ולפיהם האישה בלבד יכולה להיות מודרת מכלל רכושה היא הקמה בחוסר תום לב מובהק ותחת התנהלות פסולה בעליל. מעבר לכך, וכתוספת בלבד, ברי כי הקמת הנאמנויות כולן נועדה להכמין רכוש וזכויות מפני רשויות המס (ור' לעניין זה טענת האיש בס' 16 לתצהיר עדותו הראשית לפיה גם האישה "נהנתה" מכך שרשויות המס בארה"ב לא "תפסו" את הרכוש שבנאמנויות) – מה שמתכתב עם התנאי של התנהלות פסולה.
התביעה התקבלה במלואה כאשר חלק מהסכום הפסוק נערך על דרך אומדנה.