הנאשמת שמחה אברזל עסקה בין השנים 2009 – 2016 (להלן: "התקופה הרלבנטית") במתן שירותים בתחום המיסטיקה, לרבות שירותי קריאה בקפה ובקלפים ומכירת קמעות (להלן: "העסק"). גזר הדין: 18 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורה, שלא תעבור עבירות בהן הורשעה; קנס בסך 100,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתו, לתשלום עד ליום 1.4.26.
כב' השופטת דנה מרשק מרום מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הרשיעה את הנאשמת בהכרעת-דין מיום 22.5.25 ולאחר שמיעת ראיות, בביצוע 8 עבירות של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה וכן בריבוי עבירות של שימוש במרמה, תחבולה או מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) ביחד עם סעיף 117(ב2)(2) לחוק מע"מ.
על-פי המפורט באישום הראשון, הנאשמת לא ניהלה ספרי הנהלת חשבונות, לא הגישה דוחות לפקיד השומה ולמנהל המע"מ, ונקטה במרמה עורמה ותחבולה, והכל במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף. בנוסף, על-פי המפורט באישום השני ממנו זוכתה, לאחר שניתן צו כינוס על נכסיה, ולאחר שהוכרזה כפושטת רגל בספטמבר 2009, בין השנים 2009 – 2017, הנאשמת לא דיווחה לנאמן על מלוא הכנסותיה, הוצאותיה ובכך שסילקה במרמה את נכסיה.
על-פי המפורט באישום הראשון, בתקופה הרלבנטית צמחה לנאשמת מעיסוקה הכנסה בסך 2,646,914 ₪, שהופקדה בארבעה חשבונות בנק שונים שלא היו בבעלותה, שניים מהם על שם אורנה בן-יהודה ושניים על שמו של אהרן ליס. מהטבלה שצורפה לכתב האישום עולה:
לחשבונה של אורנה בן-יהודה בבנק דיסקנט הופקדו בשנת 2009 סך של 151,500 ₪; בשנת 2010 סך של 497,682 ₪; ובשנת 2011 סך של 685,450 ₪. סה"כ הופקד לחשבון של בן-יהודה בדיסקונט סכום של 1,334,632 ₪.
לחשבונה של בן-יהודה בבנק הפועלים הופקד בשנת 2012 סך של 209,095 ₪; בשנת 2013 סך של 311,714 ₪; בשנת 2014 סך של 65,616 ₪; ובשנת 2015 סך של 3039 ₪. סה"כ הופקד לחשבון של בן-יהודה בבנק הפועלים סכום של 589,464 ₪.
לחשבונו של אהרון ליס בבנק המזרחי הופקד בשנת 2014 סך של 302,727 ₪; בשנת 2015 סך של 244,150 ₪; בשנת 2016 סך של 55,431 ₪. סה"כ הופקד בחשבון זה סכום של 609,308 ₪.
לחשבונו של ליס בבנק הפועלים הופקד בשנת 2014 סך של 65,810 ₪; בשנת 2015 סך של 46,700 ₪; בשנת 2016 סך של 8000 ₪. סה"כ לחשבון זה הופקד סכום של 120,510 ₪.
הנאשמת הייתה חייבת בדיווח לפקיד השומה על תחילת עיסוקה ועל הכנסותיה ממנו בתקופה הרלבנטית. כמו כן, הנאשמת הייתה חייבת לנהל פנקסים ורשומות ולהגיש דוחות תקופתיים למנהל מע"מ.
בתקופה הרלבנטית פעלה הנאשמת במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה בעשותה את הפעולות הבאות: נמנעה מלדווח לפקיד השומה על תחילת עיסוקה; הפקידה את ההכנסה בחשבונות בנק בבעלות אנשים שונים; לא הגישה דוחות לפקיד השומה על הכנסותיה בסך 2,646,914 ₪.
בנוסף, בתקופה הרלבנטית פעלה הנאשמת במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בעשותה את הפעולות הבאות: הנאשמת הפקידה את תקבוליה בחשבונות בנק על שם אנשים שונים, כפי שתואר לעיל; הנאשמת לא הגישה דוחות למנהל המע"מ, ובכך השמיטה מס ערך מוסף בסך 444,482 בהתאם לטבלה שצורפה לכתב האישום.
כוונתה של הנאשמת להתחמק מתשלום מס הכנסה ומע"מ, כמו גם המרמה במעשיה, הוכחו – הרבה מעבר לנדרש – מכל ההשתלשלות המתוארת לעיל. הנאשמת הסתירה את כל הכנסותיה מהעסק באמצעות הפקדת הכנסותיה בחשבונות בנק על שם צדדים שלישיים שונים, תוך הצגת מצגים כוזבים ללקוחות כי כספים אלה עוברים ליצרני קמעות או ל"מטפלים" אחרים, על-מנת שאיש לא יידע כי הנאשמת לוקחת את הכסף לעצמה. לאחר שדחיתי את כל הסבריה של הנאשמת, נותרו דמויות מפתח מומצאות אשר הוצגו ללקוחות כקיימים (כאשר איש מהלקוחות שהעידו לא פגש אותם), הופקדו כספים במספר חשבונות (מעבר לבן-יהודה וליס, נעשה שימוש גם בחשבון הבנק של קרן/תהילה) בסכומים משמעותיים, באופן שיטתי ולאורך שנים – כך שכל אלו מעידים על כוונתה של הנאשמת להתחמק ממס. על-פי ההלכה הפסוקה, בעצם ניהולו של חשבון בנק עסקי על שם אדם אחר, שהנאשם אינו נותן לו הסבר מהימן, יש ראיה נסיבתית לעשיית מעשה מרמה ותחבולה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס (ראו: ע"פ 876/90 וינקרנץ נגד מדינת ישראל, פסקה 5). בנוסף לכך, הנאשמת לא דיווחה לשלטונות המס על תחילת העיסוק ועל ההכנסות שצמחו לה מהעסק שניהלה באופן שיטתי ולאורך שנים המהווים את התקופה הרלבנטית לכתב האישום.
אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות לפי סעיף 40ט(א) לחוק העונשין, ייאמר כי עסקינן במסכת עבריינית שנמשכה כ – 7 שנים, במהלכה הנאשמת פעלה באופן מרמתי, על מנת להעלים הכנסותיה הגבוהות. ההתנהלות המרמתית היתה מתוכננת, כאשר הנאשמת השתמשה בחשבונות בנק של אחרים בכדי להסוות את הכנסותיה האמיתיות; בנוסף, גבתה כספיים במזומן מלקוחותיה, שרק את חלקם הפקידה, ובחלק אחר של המקרים מסרו הלקוחות שיקים "פתוחים", כך שהנאשמת מילאה את שמות המוטבים והפקידה אותם בחשבונות הבנק של חבריה בהם עשתה שימוש. אין מדובר במעשה רגעי ויחיד, אלא בהתנהלות ממושכת, שחזרה על עצמה בשיטתיות ובתחכום, על מנת להסתיר סכומי כסף גדולים שהיוו הכנסה מלקוחות שהגיעו אליה בשעת משבר, כשבבית-המשפט המשיכה בדפוס זה וטענה שחלק מהכספים הועברו למיני דמויות עלומות כמו "הרב" ו"המרוקאית". לצד כל אלו, דפוס ההסתרה בא לידי בכך שהנאשמת לא ניהלה ספרים באופן מסודר ולא הגישה דו"חות לפקיד השומה ולמנהל מע"מ. הנזק שנגרם לקופת המדינה הוא רב בעקבות אי דיווח על הכנסות בסך של יותר מ- 2 מיליון ₪ במשך 7 שנים, והשמטת מס ערך מוסף בסך של יותר מ- 300 אלף ₪.
לעניין מדיניות הענישה הראויה שעניינן הונאת רשויות המס, נקבע:
"בעבירות שעניינן הונאת רשויות המס, כמו גם בעבירות של הלבנת הון, ניתן להצביע על מנעד רחב למדיי של עונשים, אך המגמה המסתמנת בפסיקתו של בית משפט זה היא בכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית ופוגעים קשות בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין פוגעים גם במרקם החברתי בישראל" (ע"פ גלם, בפסקה 111 לפסק-דינו של כב' השופט שהם).
וכן:
"… יש המתפתים לראות עבירות מס, שאין הנגזל האינדיבידואלי בהן ניצב לנגד העיניים והרי הוא הציבור כולו, 'חסר הפנים' כביכול – במבט מקל. לא ולא. אדרבה, בית משפט זה, עוד משכבר הימים, ראה אותן בחומרה וקבע 'כמדיניות רצויה, שלא לאפשר ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות כשהמדובר בעבירות פיסקליות'… אכן, רבים מעברייני המס הם אנשים שייראו כנורמטיביים ביסודם, אשר לא ישלחו יד לכיס הזולת – אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי. לכך מחיר בענישה" (רע"פ 7135/10 חן נגד מדינת ישראל (3.11.10), פסקה יא' לפסק-דינו של כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין).
| ת"פ 29212-09-20 מדינת ישראל נ' אברזל הכרעת דין מיום 22 במאי 2025 גזר דין מיום 9 בספטמבר 2025 |