נדחתה בקשת רשות ערעור לסעד זמני שיורה לבנק לאומי לאפשר תשלומים מחשבון עמותה הפועלת בעזה ובשטחים לתכלית של מניעת הלבנת הון ומניעת תמיכה בטרור

ביום 12.3.2024 פנה הבנק לעמותה בדרישה למתן מידע והסברים, לפני שקילת חסימת חשבונה לפעילות. במכתבו ציין, כי בהתאם לחובות החוקיות והרגולטוריות המוטלות על הבנק הנוגעות לאיסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור, ערך הבנק "סקירה מעמיקה" בעניינה של העמותה; וכן של הפעילות בחשבונה. בין היתר, התייחס הבנק במכתבו לפרסומים מהם עולה כי העמותה פועלת לקבלת תרומות לנזקקים בסוריה, תורכיה, תימן ואפריקה, ואף נתקבלו בחשבונה תרומות כאמור, מבלי שנמצא שבוצעו העברות מהחשבון למטרות האמורות; וכן הפנה לפרסומים מהם עולה כי מייסד ומנכ"ל העמותה עבד בעבר ב"עמותה האיסלאמית למען יתומים ונזקקים" הידועה כ"עמותת סיוע 48", וצולם בפעילות משותפת עם אנשי חמאס מוכרזים – תוך שנתבקשו הסברים בעניינים אלה. עוד התבקש הסבר לגבי תהליך קבלת סכום של כ-735,000 ₪ במזומן שהופקד בחשבון בשנת 2023, לרבות אופן הפנייה לתורמים, מקום קבלת הכסף ואופן בחינת מקורו.

העמותה השיבה במכתבה לבנק מיום 14.4.2024, בו פירטה, בין היתר, על פעילותה בחו"ל למתן סיוע לקורבנות רעידת אדמה בתורכיה, לפליטי מלחמה סורים ותימנים, ולנזקקים באפריקה; פעילות שלצורך ביצועה התקשרה עם שתי עמותות תורכיות הפועלות בתחום הסיוע ההומניטרי. עוד ציינה העמותה במכתבה כי אין כל קשר אישי או מוסדי בין מנכ"ל העמותה לבין פעיל חמאס עמו צולם במהלך עבודתו של הראשון בעמותת סיוע 48, ואף אין כל קשר ארגוני או כספי בין העמותה לבין עמותת סיוע 48, למעט "שיתופי פעולה נקודתיים ברמת הפעילות". אשר להפקדת המזומן בחשבון העמותה בשנת 2023 צוין, כי הכסף התקבל מהציבור הרחב באותה שנה לצורך קיום הפעילות שביסוד מטרות העמותה; פורט אופן איסוף התרומות, ובתוך כך צוין כי הכספים שנאספים נשמרים בכספת העמותה ומופקדים בחשבון בהזדמנות הראשונה.
בתגובה למידע שהתקבל, הודיע הבנק לעמותה, במכתבו מיום 25.4.2024, על חסימת חשבונה לפעילות. הבנק ציין במכתבו כי המענה שסיפקה העמותה נמצא בלתי מספק, "לא לעניין העברות לעמותות בטורקיה שיעדן הסופי הינו סוריה ולא לקשרים של מנכ"ל העמותה עם גורמי טרור מוכרזים". צוין כי פעילות העמותה מקימה חשד של ממש שהחשבון מנוצל למטרות בלתי חוקיות, לרבות הלבנת הון ומימון טרור, וכי הפעילות המתוארת אינה תואמת את מדיניות ניהול הסיכונים של הבנק, ולפיכך מחויב הבנק, מכוח חובותיו על פי דין, שלא לאפשרה. לבסוף הזכיר הבנק, כי יחידת העמותות וחל"צ ברשות התאגידים ביצעה הליך של פיקוח בעניינה של העמותה, אשר ממצאיו העלו חשש להתנהלות שאינה תקינה, ובכללה העברת כספים או שיתוף פעולה עם ארגונים מחוץ לישראל שהוכרזו כארגוני טרור; חשד לשימוש בנכסים שלא לקידום מטרות העמותה ועוד – ועקב כך נמסרה לעמותה התראה טרם נקיטה בהליכי פירוק מכוח הוראת סעיף 50(ב) לחוק העמותות, התש"ם-1980. עוד צוין כי רשמת העמותות סירבה לבקשת העמותה להעניק לה אישור ניהול תקין לשנת 2024.

יוער כי בהמשך התנהלה חלופת מכתבים נוספת בין הבנק לעמותה, בגדרה ביקשה העמותה מן הבנק לאפשר לה לשלם מן החשבון את שכר טרחתו של בא-כוחה לצורך ייצוגה בהליכים מול הבנק, בקשה שאושרה על-ידי הבנק; וכן ביקשה לשלם מהחשבון משכורות לעובדיה, תשלומים לרשות המיסים ולמוסד לביטוח לאומי ותשלומים נוספים, בקשה אותה דחה הבנק. במסגרת חלופת המכתבים האמורה, הוסיפה העמותה וביקשה מן הבנק, במכתבה מיום 15.5.2024, לשקול מחדש את ההחלטה בדבר חסימת החשבון – ולאחר שזה ניאות לעשות כן, הודיע לעמותה ביום 11.9.2024 כי לא חל שינוי בהחלטתו.

על רקע זה הגישה העמותה ביום 19.9.2024 תביעה לבית המשפט המחוזי, בה טענה כי חסימת הפעילות בחשבון נעשתה שלא כדין, תוך פגיעה בזכויותיה, ולפיכך מהווה "סירוב בלתי סביר" למתן שירות בנקאי, המנוגד להוראת סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות). בהמשך לכך עתרה העמותה לסעד הצהרתי שלפיו ההחלטה על חסימת החשבון היא בלתי חוקית ובלתי סבירה בנסיבות העניין; וכן לצו עשה שיורה לבנק להסיר כל חסימה או הגבלה על השימוש בחשבון, ולחלופין רק על השימוש בחשבון במסגרת פעילות העמותה בישראל.

במקביל להגשת כתב התביעה הגישה העמותה בקשה למתן סעד זמני, המורה לבנק לאפשר לה לשלם מן החשבון חובות לרשויות המס, למוסד לביטוח לאומי, ותשלומים בגין הפרשות של עובדים לקופות גמל וקרנות פנסיה; וכן לאפשר לה לשלם  שכר טרחה לרואה החשבון של העמותה וכן לבא-כוחה בגין ייצוגה המשפטי בהליכים הנוגעים לחשבון ובהליכים מול רשם העמותות. העמותה טענה כי סיכויי תביעתה גבוהים, שעה שחסימת החשבון נעשתה בניגוד לדין, בהעדר תשתית עובדתית אודות מעורבות העמותה בפעילות להלבנת הון ומימון טרור, ותוך התעלמות מן הטענות והמסמכים שהציגה. אשר למאזן הנוחות נטען כי זה נוטה במובהק לטובתה, שכן לבנק לא ייגרם כל נזק ממתן הסעד המבוקש, ומנגד אי-מתן הסעד יגרום לעמותה נזק בלתי הפיך. בהקשר זה פירטה העמותה את סכומי חובותיה למוסד לביטוח לאומי (20,500 ₪), לרשות המיסים (30,500 ₪), ושאר התשלומים המבוקשים; תוך שנטען כי אין לעמותה מקורות כספיים חלופיים לתשלום חובותיה ולמימון השירותים המשפטיים והחשבונאיים, מלבד הכספים המופקדים בחשבון החסום.

הבנק התנגד לבקשה למתן סעד זמני. בתגובתו, הרחיב הבנק באשר לטעמים שהובילו לקבלת ההחלטה בדבר חסימת החשבון. בתוך כך ציין, כי מצא שהעמותה מקיימת פעילות במדינות אויב ומדינות בסיכון, בניגוד לדין, ובאופן שאינו מאפשר להתחקות אחר יעדם של הכספים ומעורר חשש כי אלה משמשים למימון טרור או הלבנת הון; כי הכנסותיה של העמותה, שחלק ניכר מהן הוא במזומן, אינן משמשות למימוש מטרותיה המוצהרות; כי קיים קשר בין העמותה והמנכ"ל שלה לגורמי טרור מוכרזים ולעמותת סיוע 48, שנקבע לגביה בהליך משפטי שהיא מעורבת במימון טרור; וכן כי ממצאים חמורים בנוגע לעמותה ופעילותה פורטו בדו"ח הפיקוח של רשם העמותות. לאור כל האמור, ועל רקע פסיקה שהובאה, טען הבנק כי סיכויי התביעה של העמותה נמוכים. בהתייחס למאזן הנוחות טען, כי העמותה לא הניחה בסיס לטענתה לנזק בלתי הפיך שייגרם לה, וגם אם היה מוכח נזק כזה – אין בכך כדי לאיין את חובתו של הבנק לחסום את החשבון בהתאם לדינים החלים עליו; כאשר מחדלו מלפעול כך, יחשוף את הבנק לסיכונים שונים ולנזקים ממוניים ותדמיתיים. לבסוף נטען, כי אין להיעתר לבקשה גם בשים לב לשיהוי שנפל בהגשתה, כחמישה חודשים לאחר ההחלטה על חסימת החשבון, וכן לאור העובדה שמדובר בבקשה חריגה לצו עשה זמני המשנה את המצב הקיים.

החלטת בית המשפט המחוזי

בהחלטתו מיום 10.10.2024 – העומדת במוקד הבקשה שלפניי – דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העמותה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי התביעה "אינם גבוהים אם בכלל", וזאת לאחר שמצא כי הבנק הציג כבסיס להחלטתו "די והותר ראיות לכאורה מהימנות" המבססות את טעמיו לחסימת החשבון, בהתאם לחובות המוטלות על הבנק על פי דין לתכלית של מניעת הלבנת הון ומניעת תמיכה בטרור. במסגרת זו ציין בית המשפט המחוזי, כי העמותה לא הכחישה שפעלה בשיתוף עם עמותות הפועלות במדינות אויב והעבירה כספים לחו"ל, באופן שאינו מאפשר פיקוח אחר השימוש שנעשה בכספים, ובניגוד למטרותיה המוצהרות של העמותה – לפעול למען נזקקים בישראל ובשטחי הרשות. כן הוזכרו הממצאים הקשים שעלו מדו"ח הפיקוח של רשם העמותות בעניינה של העמותה. באשר למאזן הנוחות נקבע, כי זה נוטה לטובת אי-מתן הסעד, שכן אל מול הפגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין של העמותה ועובדיה, ניצב אינטרס הבנק שלא להיחשף לסיכונים ולהטלת סנקציות מצד המאסדר בשל אי-חסימת החשבון; כאשר לכך מצטרף אינטרס ציבורי חשוב למניעת הלבנת הון ולמניעת תמיכה בארגוני טרור, ובפרט במצב הביטחוני הנוכחי. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי לא שוכנע שהחשבון שנחסם הוא מקור הכספים היחיד העומד לרשות העמותה, כאשר חיזוק למסקנתו זו מצא בהסברי העמותה במכתבה לבנק, ולפיהם היא מחזיקה כספי תרומות בכספת, בטרם אלה יופקדו בחשבון; ובחלוף כשישה חודשים מאז שנחסם החשבון ועד למועד הדיון בבקשה. בסופו של יום נקבע כי מדובר בנזק בר-פיצוי, וכי לא הוכחה דחיפות המצדיקה מתן הסעד המבוקש.

בקשת רשות הערעור

העמותה טוענת בבקשת רשות הערעור, כי בית המשפט המחוזי שגה עת לא ייחס משקל לעובדה שהסעד הזמני שהתבקש לא נועד לאפשר את המשך פעילותה השוטפת של העמותה, אלא עניינו בסעד ממוקד שנועד לאפשר לעמותה לשלם את חובותיה לרשויות המדינה, לממש את זכות הגישה לערכאות ולהתגונן מפני ההחלטה על חסימת החשבון. נטען כי מתן סעד נקודתי מעין זה, משליך על נקודת האיזון הנדרשת לבחינת מאזן הנוחות; מקום בו הנימוק בדבר חובתו של הבנק למנוע הלבנת הון ומימון טרור, אינו רלוונטי לתשלומים המבוקשים. תימוכין לכך נמצא, לשיטת העמותה, בעובדה שהבנק לא ראה קושי לגבות מחשבונה החסום של העמותה, לבקשתה, את הוצאות המשפט בסך של 5,000 ₪ שנפסקו לזכותו בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור; וכן בהיתר שנתן לעמותה לעשות שימוש בחשבון החסום לצורך מימון ייצוגה המשפטי. מנגד, נטען כי אי-מתן הסעד יגרום לעמותה פגיעה ודאית, קשה ובלתי מידתית; כאשר בהקשר זה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה עת קבע כי לעמותה מקורות כספיים חלופיים באמצעותם יש ביכולתה לשלם את חובותיה, וזאת בהיעדר כל תשתית עובדתית לכך. אשר לסיכויי התביעה, טענה העמותה כי בית המשפט שגה בקביעתו שאלה אינם גבוהים, תוך שהתעלם מן העובדה שלא הועברו כספים מן החשבון לחו"ל, וכן מכל ההסברים והמסמכים שהציגה בתשובה לטענות הבנק. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה, וזאת בהתחשב בהשתלשלות האירועים שבמסגרתה ניאות הבנק לבחון מחדש את החלטתו על חסימת החשבון ועד שהודיע, במכתבו מיום 11.9.2024, כי לא חל שינוי בהחלטתו.

הבנק, מצדו, סומך את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. בתשובתו הוא חוזר על הטענות שהעלה בדבר פעילותה של העמותה והתנהלותה בחשבון, המצדיקות לשיטתו את קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה סיכויי התביעה אינם גבוהים. עוד נטען כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי באשר למאזן הנוחות מבוססת ומנומקת אף היא, מקום שאינטרס הבנק ואינטרס הציבור כולו במניעת הלבנת הון ומניעת תמיכה בטרור, גוברים על הפגיעה הנטענת בזכויות העמותה; וכאשר העמותה, לשיטתו, ממילא לא הוכיחה כי ייגרמו לה נזקים כתוצאה מאי-מתן הסעד המבוקש. לבסוף הוסיף הבנק, כי צו עשה זמני יינתן רק בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו; כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטה הנוגעת לסעד זמני; וכי נפל שיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני.

העמותה הגישה, ברשות, תגובה קצרה לתשובת הבנק, ובה הדגישה כי הבנק נמנע מלהתמודד בתשובתו עם טענותיה בדבר השוני בין הסעד הזמני המצומצם לו עתרה, לבין סעד זמני גורף שעניינו בביטול מוחלט של חסימת החשבון – סעד העומד ביסוד ההליכים ופסקי הדין שבית המשפט המחוזי והבנק נסמכו עליהם.

לשם שלמות התמונה יוער, כי ביום 6.5.2025 הגיש הבנק הודעת עדכון בה ציין כי ביום 29.4.2025 הגיש רשם העמותות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לפירוק העמותה (פר"ק 67776-04-25), ובה פירט כי בעקבות הליך פיקוח לבדיקת התנהלות העמותה, התברר כי פעילות העמותה מנוגדת לחוק, ואף אינה עולה בקנה אחד עם מטרותיה. נטען, כי לאור הממצאים החמורים שפורטו בבקשת הפירוק, יש לדחות את בקשת רשות הערעור בענייננו. העמותה הגישה תגובה מטעמה ובה טענה כי אין בעצם הגשתה של בקשת הפירוק האמורה, שהטענות שהועלו בה מוכחשות על-ידי העמותה, כל חשיבות או רלוונטיות להליך דנן.

דיון והכרעה

 לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה וביתר המסמכים שהוגשו לתיק על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בנוגע למתן סעדים זמניים, ולפיכך התערבות ערכאת הערעור בהחלטותיה בנושאים אלה שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו מבין רבים: רע"א 5292/24 שיראור סחר ישיר בע"מ נ' NIngbo AUX IMP & EXP.CO.LTD, פסקה 12 (8.8.2024); רע"א 5332-24 בעלי הדירות בבניין ברחוב ניסנבוים 36, בת-ים נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 12 (1.9.2024)). כידוע, שני שיקולים עיקריים מנחים את ההחלטה בדבר מתן סעדים זמניים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות – כאשר בין השניים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות"; ומעמד בכורה מוענק לשיקול השני, שעניינו בבחינת הנזקים שייגרמו לצדדים לבקשה, כמו גם הנזק העלול להיגרם לאינטרס הציבורי, כתוצאה מהענקתו או אי-הענקתו של הסעד המבוקש (ראו למשל רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין, פסקה 8 (25.11.2019); וראו תקנה 95(ד)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). מקום בו מבוקש צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, נדרש מבקש הסעד להראות כי הענקתו חיונית למניעת תוצאה קשה או נזק משמעותי שייגרם לו שאינו בר-פיצוי (רע"א 1378/23 מלייב נ' סייקל כלכלה מעגלית למכלי משקה בע"מ, פסקה 10 (2.4.2023); רע"א 1052/24 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זק"א – איתור חילוץ והצלה, פסקה 13 (2.4.2024) (להלן: עניין זק"א)).

אשר לסיכויי התביעה במקרה דנן. במוקד המחלוקת עומדת הוראת סעיף 2(א) לחוק הבנקאות, האוסרת על תאגיד בנקאי לסרב "סירוב בלתי סביר" לתת שירותים בנקאיים הנתפסים כחיוניים לציבור – ובכלל זה ניהולו של חשבון עובר ושב (עניין זק"א, בפסקה 15; ולהרחבה לגבי המקורות שלאורם נבחנת השאלה האם סירובו של הבנק הוא סביר או לאו, ראו שם, בפסקה 16 והאסמכתאות שם). קיומו של יסוד סביר לחשד שנעשה שימוש בחשבון לצורך הלבנת הון או מימון טרור, עשוי להוות טעם סביר לחסימת החשבון, כאשר לשם כך נדרש הבנק להצביע על פעולות המלמדות על קיומו של 'חשש ממשי' להתנהלות כאמור. עם זאת, רמת ההוכחה המוטלת על הבנק להוכחת יסוד זה  נמוכה מזו הדרושה במשפט האזרחי וקרובה לרף הראייתי הנדרש בהליך מנהלי (ע"א 3794/18 טולדנו נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פסקאות 25-24 (2.10.2019); רע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ, פסקאות 15-14 (1.11.2015); רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 17 (14.5.2019); רע"א 38430-08-24 אלרחימה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 7 (6.10.2024) (להלן: עניין אלרחימה)); כן ראו סעיף 50(ב) להוראות ניהול בנקאי תקין 411 "ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור" (1.9.2024)).

בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי – לאחר שבחן את הראיות שהובאו והתרשם מטענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניו – כי הבנק הציג תשתית עובדתית לכאורית מספקת, לשלב זה של הדיון, להחלטתו על חסימת החשבון; ומכאן שסיכויי התביעה אינם גבוהים באופן המצדיק להיעתר לבקשת העמותה למתן סעד זמני. לא ראיתי בטענות העמותה משום טעם להתערב בקביעתו זו של בית המשפט המחוזי – קביעה שבעובדה שלגביה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב (ראו גם בעניין אלרחימה, בפסקה 8). מבלי לטעת מסמרות, שעה ששאלה זו עתידה להתלבן בהליך העיקרי – די אם נזכיר כי העמותה אינה מכחישה שפעלה לאיסוף תרומות לנזקקים בחו"ל, וזאת בניגוד למטרותיה המוצהרות בדבר סיוע לנזקקים בארץ ובשטחי הרשות (וראו בסעיף ה למסמך "דגלים אדומים במתן שירות עסקי" של הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, שנועד לספק תבחינים לצורך זיהוי פעילות בסיכון גבוה להלבנת הון ומימון טרור: "הלקוח הוא ארגון ללא מטרת רווח המבקש שירות למטרות או עסקאות שאינן תואמות לאלו שהוצהרו על ידו…"); כי בתוך כך פועלת העמותה באמצעות עמותות תורכיות להעברת כספים, בין היתר, לפליטים סוריים, נתיני מדינת אויב – באופן שאינו מאפשר להתחקות אחר השימוש שנעשה בכספים אלה; כי התקיימו "שיתופי פעולה ברמת הפעילות" בין העמותה לבין עמותת סיוע 48, עמותה שלגביה נקבע בהליך שיפוטי כי קיים חשש לכאורה לקשריה עם ארגוני או פעילי טרור (ראו ת"א (תל אביב-יפו) 62654-11-23 העמותה האיסלאמית למען יתומים ונזקקים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 35 (9.4.2024)); וכן כי הוגשה בקשה לפירוק העמותה על-ידי רשם העמותות, במסגרתה נטען לקיומו של חשד כי לעמותה קשר עם ארגון טרור מוכרז.

אשר למאזן הנוחות. כזכור, טענתה המרכזית של העמותה בהקשר זה היא להבחנה שיש לבצע בין סעד זמני שעניינו בהסרת החסימה מהחשבון באופן גורף לצרכי מימון פעילותה השוטפת של העמותה; ובין הסעד שהתבקש במקרה דנן, שעניינו בהסרת החסימה לצרכים נקודתיים של תשלום חובות לרשויות המדינה ומימון ייצוג משפטי. אף אם אניח לטובת העמותה כי יש מקום להבחנה האמורה, עדיין – במקרה דנן לא הוכיחה העמותה את טענתה כי אם לא יינתן הסעד שהתבקש, ייגרם לה נזק בלתי הפיך; כפי שנדרש להוכיח בנסיבות העניין בהן מבוקש צו עשה זמני המשנה מצב קיים (והשוו: עניין אלרחימה, בפסקה 9). טענת העמותה להיעדר מקורות כספיים אחרים שבאמצעותם תוכל לשלם את התשלומים הנדונים, מלבד הכספים המופקדים בחשבון – הועלתה אמנם בתצהיר שצורף לבקשה, אך לא גובתה באסמכתאות כנדרש. כך, בין היתר, משעה שהעמותה לא מנתה את כלל נכסיה, ולא פירטה את הכנסותיה ואת הוצאותיה השוטפות לעת הגשת הבקשה. לכך יש להוסיף את העובדה שהעמותה לא ציינה מאלו מקורות היא מממנת את הוצאותיה השוטפות בחלוף למעלה משנה מאז נחסם חשבונה. באשר לחובות העמותה לרשות המיסים ולמוסד לביטוח לאומי, אף לא הוברר מדוע אי-תשלומם יגרור נזק לעמותה שאינו בר פיצוי כספי. מצדו השני של המתרס, לא נסתרה טענת הבנק באשר לנזקים שעלולים להיגרם לו, ובכללם חשיפה לסיכונים שונים, כתוצאה מהסרת החסימה המבוקשת – וזאת הגם שמדובר לכאורה בתשלומים למטרות "כשרות" (השוו לעניין זק"א, בפסקה 22). לא ראיתי גם ביתר טענות העמותה, ובכלל זה טענתה כי הבנק אישר בעבר את בקשתה לשלם מהחשבון שכ"ט עו"ד, וכן אישר לאחרונה את בקשתה לתשלום הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו – משום טעם להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: הבקשה נדחית. העמותה תישא בהוצאות הבנק בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"ה (28 מאי 2025).