כבוד השופט סגן נשיא בית המשפט השלום בראשון לציון הפחית עונש נאשמת שהורשעה בכתב אישום (מתוקן בשלישית) בעבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ ביחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מע"מ סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה ביחד עם סעיף 218 לפקודת מס הכנסה לאור הגנה מן הצדק אכיפה בררנית .
הנאשמת, אורלי מוחבר, ביצעה את העבירות יחד עם אחרים, בהתאם להנחיותיו של בן זוגה בתקופה הרלוונטית, מיכאל (מיקי) גילון ענתבי.
ענתבי, שעמד בראש המערך העברייני, נמלט מן הארץ בחודש ינואר 2014 ומאז לא שב לגבולותיה. על כן, עד היום, לא נתן את הדין על מעשיו. על מחליפה מלול הושת כופר.
הנאשמת פעלה במטרה להביא לכך שחברות יתחמקו ממע"מ בסך של לפחות 8.6 מיליון ש"ח שבו היו הכנסות חייבות של לפחות 47.3 מיליון ש"ח לכל הפחות במהלך החודשים מאי 2013 עד אוגוסט 2013.
ענישה בחלוף למעלה מעשור מעת ביצוע העבירות עלולה ליצור תחושה לא נוחה של פגיעה בעקרונות הצדק ובמידה לא מבוטלת אף בתכליות המשפט הפלילי. חלוף זמן ניכר בין המעשה האסור לתגובה העונשית מעמעם את הזיקה שבין השניים וכתוצאה מכך עוצמתן ויעילותן של תכליות הענישה והמשפט הפלילי כולו נחלשות
בהתאם למבחני "הקשר ההדוק" שעוגנו בפסיקת בית המשפט העליון, קיים קשר בין העבירות המפורטות בפרט האישום השני לעבירות שביצעה הנאשמת והמפורטות בפרט האישום הראשון. אני קובע כי מדובר ב"אירוע" אחד ועל כן, ייקבע מתחם עונש הולם אחד (ראה ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.10.14 ), ע"פ 5643/14 עיסא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.06.15 .)"
במעשיה, פגעה הנאשמת בערכים חברתיים שעניינם פגיעה בקופה הציבורית וביציבות המשק, פגיעה בערך השוויון בנשיאת נטל תשלום המס. להימנעות מתשלום מס כנדרש השפעה על כלכלת המדינה ויכולתה לספק את השירותים להם זכאי כל אזרח (ראו למשל רע"פ 1717/14 ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (30.03.14 )). כתוצאה מביצוע העבירות, נגרע מהקופה הציבורית, סכום כסף משמעותי.
כידוע, "הגנה מן הצדק" אשר קבועה בסעיף 149 (10) בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 , הוגדרה כהגנה מפני אחריות פלילית באותם מקרים שבהם ניהול ההליך נגד הנאשם נוגד עקרונות צדק בסיסיים. היא פותחה במשפטנו במסגרת ההלכה הפסוקה. בתחילת הדרך דובר בהגנה בעלת היקף מצומצם ביותר (ראה ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל 1996)). בהמשך הדרך הורחבה ההגנה. בין השאר נקבע כי אין לשלול את האפשרות,
שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לאו דווקא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, הגם שצוין כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר (ר' ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ (להלן: "הלכת בורוביץ"). עוד נקבע בהלכת בורוביץ, שההכרעה בשאלת תחולתה של ההגנה מן הצדק צריכה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. לצורך עריכתו של איזון זה נקבע מבחן תלת-שלבי, שתמציתו בבחינה, מחד גיסא אם הפגמים שנפלו בהליך נגד הנאשם מביאים למסקנה שבקיומו של ההליך יש משום פגיעה
חריפה בתחושת הצדק וההגינות, ומאידך גיסא, אם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב אישום (שם, עמ' 808-807) כחלק מאותה "הגנה מן הצדק" הכירה הפסיקה גם בתת טענה בגין "אכיפה בררנית", וזאת בנסיבות שבהן ננקטה הפליה במסגרת "קבוצת השוויון" הרלוונטית (בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים) ההלכה נקבעה לראשונה בבג"צ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע.
בפסיקה נקבע כי קבלת טענת אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים שבהם הדין נאכף באופן שונה בעניינם של מעורבים שאין כל טעם רלוונטי המבחין ביניהם ושבהם הניח הנאשם תחילה תשתית ראייתית מספקת המראה כי בוצעה הבחנה בלתי ראויה בין שווים [ראו גם והשוו: ע"פ 8204/14 זלום נ' מדינת ישראל (15.4.2015); רע"פ 3823/19 פלוני נ' המחלקה לחקירות שוטרים (2.10.2019); ע"פ 3507/19 בורקאן נ' מדינת ישראל (3.12.2020); ע"פ
6322/20 רחאל נ' מדינת ישראל (18.9.2022)]. הווה אומר, יסודה של טענת אכיפה בררנית, בהפעלה שלא כדין של שיקול הדעת התביעתי, שהוא שיקול דעת מנהלי, באופן המביא להבחנה לא ראויה בין מקרים דומים.
קבעתי כי מחומר הראיות שהוצג לפני, מהעדויות ומהמסמכים עולה כי מלול אשר החליף את הנאשמת בתפקידה, החל מחודש ספטמבר 2013 , היה מעורב, עד למעלה מראשו, במערך העברייני. מעשיו של מלול היו חמורים, לא פחות ממעשיה של הנאשמת. הוא התחמק מתשלום מס וכנאשמת עצמה, סייע במעשיו לאחרים לחמוק מתשלום מס. מלול, כנאשמת, הפיק חשבוניות וקבלות פיקטיביות, בהתאם להנחיותיו של ענתבי ואף רשם והנפיק תעודות משלוח מזויפות. בהכרעת הדין קבעתי כי מלול היה זה שרכש את התוכנה בה הפיק חשבוניות וקבלות ולאחר מכן, קיבל במזומן מענתבי את שווי רכישת התוכנה. במשך כשנה וחצי, החל מחודש ספטמבר 2013 ועד לחודש ינואר 2015 הוא הפיק חשבוניות ע"ש חברות מ.ט.ר וגלנדאואר לחברות גולד פאר וח.א. דיזל האומן. אמנם, בתחילה, הכחיש מלול בפני, כי ידע שהחשבוניות שהפיק היו חשבוניות פיקטיביות. אך לאחר מכן, אישר כי הפיק חשבוניות פיקטיביות. בסך הכול היה מלול מעורב בהנפקת חשבוניות פיקטיביות בסך כולל של כ – 142,000,000 ₪, כאשר המע"מ שהיה על החברות לשלם היה בסך של כ- 22,000,000 .₪
לעומתו, עבדה הנאשמת בחברה במשך כשלושה חודשים ובפעולותיה, סייעה לחברות גולד פאר דלקים וח.א. דיזל האומן להתחמק ממס בגין הכנסה בסך של 47,370,364 ₪ (סכומי החשבוניות) ומתשלום מע"מ בסך של 8,665,804 ₪. גם מלול, כנאשמת, לא דיווח לרשויות המס על משכורת בסכום של 48,500 ₪ על מנת להתחמק מתשלום מס. נוסף על כל אלו, בעת ששהה ענתבי בחו"ל, העביר לו סכומי כסף. לא זו אף זו, מלול ואליאב הוציאו, בצוותא חדא, כסף מזומן שהוסלק בביתו של ענתבי, טרם הגעת הרשויות, אותו העבירו (בחלקו) לענתבי בחו"ל.
לא ברור לי מדוע עניינו הסתיים בהליך כופר ואילו, נגד הנאשמת בחרה המאשימה להגיש כתב אישום. קבעתי בהכרעת הדין כי היה על המאשימה לחקור, להעמיק ולבחון מעורבותו של מלול. היא לא עשתה כן ובדיעבד אף לא סיפקה הסברים שיש בהם כדי להניח את דעתי על מחדלה זה. נוכח כך אני קובע קיומה של אכיפה בררנית ברורה ובפרט בהקשר למעורבותו של מלול.
בפסיקה הוכרה אפשרות להקלה בעונש במסגרת קבלת טענת הגנה מן הצדק (ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל (01.03.2017) בית המשפט המחוזי בת"פ ב"ש מדינת ישראל נ' אייל (14.06.2022) קבע כי דוקטרינת ההגנה מן הצדק יכולה, במקרים המתאימים, להצדיק גם חריגה ממתחם העונש ההולם משיקולי צדק:
"אם ההגנה מן הצדק יכולה לבסס סעד של ביטול כתב האישום כולו או סעד של ביטול ההרשעה (בפן העונשי), אזי שלטעמי מכח קל וחומר, במקרים המתאימים, יכולה היא להצדיק גם חריגה ממתחם העונש ההולם, מתוך
בחינת עניינו של הנאשם גם במשקפיים של צדק". קביעה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 5067/22 .
משקבעתי קיומה של אכיפה בררנית בעניינה של הנאשמת; משחל שיהוי ניכר ממועד ביצוע העבירות ועד מועד הגשת כתב האישום ומשחלף יותר מעשור ממועד ביצוע העבירות ועד מתן גזר הדין, אני קובע כי במקרה חריג זה, מתחייבת סטייה לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי צדק ומטעמים של אחידות הענישה, במובן הרחב.
נוכח כך, אני מורה על חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם לעניין המאסר באופן שעל הנאשמת יושת עונש מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, ברף העליון, לצד ענישה נלווית.
אשר לרכיב הקנס – הנאשמת הורשעה בעבירות כלכליות מובהקות. בהתאם לפסיקה הנוהגת (ראו למשל ע"פ 7972/11 יעקב נ' מדינת ישראל (01.11.2012)), יש להטיל קנס מוחשי ומרתיע תוך התחשבות במצבה הכלכלי של הנאשמת. מדובר במי שקיבלה סכומי כסף לאורך תקופה ממושכת, חלקם "דמי שתיקה".
כידוע, להסרת המחדלים בסוג זה של עבירות משמעות רבה. יש בה כדי להעיד על נטילת אחריות אמיתית וחרטה כנה, ואף לתקן את הנזק הכלכלי שנגרם מביצוע העבירות (רע"פ 7851/13 עודה נ' מדינת ישראל (3.9.2015 )). המחדל, כאמור, לא הוסר. . על כן, מצאתי להשית על הנאשמת גם קנס כספי מתון אשר יתן ביטוי להיקף הפגיעה הנרחב בקופה הציבורית ומאידך, כאמור, יתחשב במצבה הכלכלי של הנאשמת.
ת"פ 39146-10-20 רשות המיסים-מע"מ: היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים ע"י ב"כ עוה"ד גל כהן מסיקה נ' מוחבר ע"י ב"כ עוה"ד תמיר סולומון ועוה"ד איילת איילנברג 29.5.2025